|
כמה שירים שכתבתי, התחלות של שירים לפחות
אני כותבת קצת שירים, בהשראה של דברים, שני השירים האלה הם השראה לא ממש נחמדה, כי זה כשהייתי בדיכאון, אבל אני חושבת שזה דווקא נחמד. בבקשה תתנו לי ביקורת, אני ממש רוצה לדעת מה אתם חושבים על זה.
שיר 1:
רוצה לבכות,
לתת לדמעות לפרוץ החוצה,
לתת לדמעות לשטוף את הכאב,
אבל הדמעות כבר נגמרו מזמן,
והכאב לא נשטף,
הוא נשאר,
חותר בניבכי נשמתי,
מנסה להגיע אל ליבי,
ולשבור אותו,
מנסה לשבור את נישמתי,
מנסה לשבור אותי.
אך התיקווה עדיין זורמת בעורקי,
עדיין מחזקת אותי,
מחזיקה אותי שלמה,
נותנת לי חיים,
אומרת לי לא להשבר,
ולהמשיך קדימה,
אל האהבה שמחכה בסוף הדרך.
ואני ממשיכה,
מאמינה,
מקווה,
ומגיעה אל הסוף,
מרחק נגיעה מהאהבה,
התיקווה נשברת,
הכאב מחלחל,
שורף,
מקפיא,
שובר,
שובר את תיקוותי,
ואת נישמתי,
ואת ליבי,
ואת אהבתי.
שיר 2:
כשהשמיים משחירים,
והערפל מכסה את הדמעות,
אז נותר לי רק לחשוב עליך,
לקוות,
לחכות,
לחפש את האור שבקצה המנהרה,
כי את התקווה אבדתי מזמן,
אי שם באפלה,
אי שם בדמעות שהתיישבו,
אי שם באהבה שהלכה ונגוזה.
המסך הורוד הפך שחור,
הדמעות הפכו כאב חודר,
המילים הפכו לרסיסים על גבי הרוח,
המבטים נעלמו כלא היו.
אי שם,
בקצה העולם,
תחכה התיקווה שלי.
ויש את השיר ה-3, שההשראה הייתה כשפעם נסעתי לאיפהשהו, וראיתי בית קברות ענקי, וזה היה ממש...כואב, לראות את זה. וזה באמת רק התחלה.
הצחוק והחיוך והמילים התפוגגו ברוח,
הרוח הנושבת על פני נשמות חסרות מנוח,
החושבות על המלחמה הנוראה,
הרוח הנושבת על מילים חרוטות באבן,
שאיש שוב לא יקרא אותן בקול,
הרוח הנושבת
על בית קברות שלא נגמר.
על מצבות שקועות באבן,
על אדמה חסרת חיים.
על בית קברות שלא נגמר.
|
ראשי
צ'אט
30-08-2006, 21:19
השיר השני יש בו משהו מעוד מעניין. החיתוך הזה באמצע השיר שלא מבינים אם הוא סיומת לחלק הראשון או פותח את החלק השני (אני מתכוון לשורות ה"אי שם"). בנוסף אהבתי את תחושת המרחב והזמן שהשיר יוצר, הרגשתי כמו שאני צועד בוואדי שכל המילים והחוויות שלך זורמות בו לפי הסדר שלהן בזמן.
מצב כלאיים
