האם היה נכון למנות רמטכ"ל מחיל האוויר?
מאת זאב שיף.
המחלוקת העיקרית במערכת הביטחון על פעולת צה"ל נגד חיזבאללה מתמקדת בתפקודם של כוחות היבשה, החשים שעוצמתם לא מומשה ותדמיתם נפגעה, מול תפקודם של כוחות האוויר - שניהלו את המתקפה כמעט עד סופה. עיקר הביקורת על ניהולו של הרמטכ"ל, רב-אלוף דן חלוץ, את המערכה, באה מכיוון אלופים במילואים וקצינים בכירים בכוחות היבשה, בעוד שתומכיו הם לרוב קצינים מחיל האוויר בסדיר ובמילואים.

אנשי כוחות היבשה המבקרים את חלוץ טוענים, כי המלחמה היתה מבוססת מלכתחילה על מהלך אווירי, שאמור היה לתת את הפתרון הצבאי. ההוכחה לכך, לדבריהם, היא הפיגור בגיוס אנשי מילואים מכוחות היבשה ולבסוף נטרול הכוח היבשתי עד סוף המלחמה כמעט.

מבקריו של חלוץ מציעים, למשל, לבדוק כיצד תפשו את המערכה שתי מחלקות הנושאות שם דומה - במטכ"ל ובחיל האוויר. המחלקה "לעיצוב המערכה" באגף המבצעים והמחלקה "לתכנון המערכה" בחיל האוויר.

לטענת אנשי היבשה, החשיבה והאחריות של שתיהן שונות בתכלית: טייס חוזר לבסיסו אחרי ביצוע המשימה ואילו מג"ד בכוחות היבשה נשאר בשטח ומטפל בתוצאות. במלחמה האחרונה, הם אומרים, ניהול המערכה בוצע מה"בור" של חיל האוויר ומה"בור" של פיקוד הצפון, כאשר מוצב הפיקוד העליון כמעט לא פעל.

הוכחה נוספת לביקורת קצינים בכירים בכוחות היבשה היא ההשתלטות של חיל האוויר על אגף התכנון במטכ"ל. זהו אגף חשוב, משום שהוא עוסק באסטרטגיה. בשנים האחרונות שולב בדרך כלל קצין בכיר מחיל האוויר באגף וכן גם אחד מחיל הים. באחרונה, היו כל ראשי המחלקות וגם ראש האגף החדש אנשי חיל האוויר. אנשי היבשה שבאגף מתחו על כך ביקורת מקצועית וחשו שלא בנוח.

ויכוח זה מעלה שאלה מתבקשת: האם היה זה נכון, גם מבחינת העיתוי, למנות בפעם הראשונה רמטכ"ל מחיל האוויר. שאלה זו תשפיע בהכרח על הסיכוי למינוי רמטכ"ל נוסף מחיל האוויר, וספק אם היתה עולה לולא התנהלות המלחמה האחרונה. מינויו של חלוץ לתפקיד רמטכ"ל ביוני 2005 התקבל בהבנה, אך היו גם שהביעו חשש מכך. זאת לא בעקבות רמתו המקצועית או אישיותו של חלוץ, אלא בשל הערכה כי אין לו הבנה מספקת בלחימה קרקעית וכי ישאף להעתיק את המודל המבצעי של חיל האוויר גם לכוחות היבשה.

בתגובה לטענות אלה אמר חלוץ בהזדמנויות שונות, כי מעולם לא היה "חסיד שוטה של כוח אווירי", וכי הוא אמנם איש כוחות האוויר אך "אף פעם לא זילזלתי בכוחות היבשה".

פעולתו הרחבה הראשונה של חלוץ כרמטכ"ל היתה ביצוע תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה לפני שנה. הצבא גילה אז משמעת גבוהה והפגין יכולת ביצועית גבוהה, בסיטואציה רגישה ביותר. אולם יש האומרים כי חלוץ אמנם עמד בראש הצבא בעת הנסיגה, אך בעצם היו אלה אנשי היבשה שניהלו אותה בפועל - בעיקר אלוף פיקוד הדרום דן הראל ומפקד כוחות הפינוי אלוף (אז תת-אלוף) גרשון הכהן, שהתבססו על הכנה מוקדמת בראשות הרמטכ"ל לשעבר, משה יעלון.

אתמול נמתחה ביקורת על הידיעה הראשית של "הארץ", שלפיה ראש מחלקת המחקר באגף מודיעין, תת-אלוף יוסי ביידץ, התנגד לפעולת צה"ל בימים האחרונים של המלחמה והודיע על כך במכתב אישי ששלח לאולמרט - עוד לפני אישור הפעולה הקרקעית על ידי הקבינט, ביום רביעי 9 באוגוסט. בלשכת ראש הממשלה נאמר, כי ממכתבו של ביידץ לראש הממשלה עולה כי הוא למעשה תמך בפעולה קרקעית, ולא התנגד לה. זוהי פרשנות חופשית מדי.

במכתבו של ביידץ נכתב, כי בפני ישראל עומדות שתי אפשרויות והימנעות מהחלטה על אחת מביניהן - עלול שיהיו לה השלכות הרסניות על ישראל. אפשרות אחת, לדבריו, היא לעצור את המערכה הצבאית ולסגת מיידית מלבנון; האפשרות השנייה היא מהלך קרקעי גדול שיכוון צפונה יותר מהליטאני, לאזור שאותו אפשר להגדיר כ"ליבת חיזבאללה" הנמצאת ברמת נאבטיה. המשמעות היא שביידץ מותח ביקורת על המבצע מדרום לליטאני, שהחל ערב החלטת מועצת הביטחון על הפסקת אש, ותומך בפעולה מצפון לנהר. גם בביצוע האפשרות השנייה, הוא אומר שיש לסגת לקו הגבול בתום המבצע.

---------------------

בשביל להתמודד עם האיום האיראני שהוא האיום האסטרטגי המשמעותי כרגע, אכן צריך ח"א אימתני כיוון שאיני רואה אפשרות של תקיפה קרקעית מסאיבית של איראן אך עדיין איני מצליח להחליט האם זה מצדיק מינוי רמטכ"ל מחיל האוויר והשתלטות חיה"א על התכנון האסטרטגי בצבא.

התפיסה הייתה שהאיום המשמעותי הבא הוא "האיום האיראני" (ההכרזה כי לאיראן תהיה פצצת אטום בעוד 5 שנים נמצאת איתנו בערך מאז 1991), ובמערכה כנגד איראן לחיל האוויר תהיה חשיבות רבה.