מרוב יועצים לא רואים את היעד

עד עכשיו הסתפקו ראשי הממשלה ביועץ כלכלי אחד ובשני עוזרים. הרי בנוסף לו, עומד לרשות ראש הממשלה יועץ הכלכלי לפי חוק: נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, שלרשותו עומדת מחלקת ייעוץ בבנק ישראל, עם עשרות כלכלנים, חלקם בעלי תואר שלישי.

אבל כל אלה הם כאין וכאפס מבחינת אהוד אולמרט. הוא מקצץ עכשיו 4 מיליארד שקל בתקציב המדינה, ומכה בכל מי שזז, בעיקר בחלשים. במסגרת הקיצוצים, הוא החליט שלשום להקים, לראשונה בישראל, "מועצה לאומית לכלכלה" בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג, שעד עכשיו היה "רק" היועץ הכלכלי של ראש הממשלה.

טרכטנברג יבנה לעצמו אימפריה קטנה, שתנפיק מחקרים אשר יתאימו באורח פלא לרצונותיו של אולמרט. כחלק מהאימפריה תקום במועצה מחלקת מחקר, שבראשה יעמוד סגן ראש המועצה ובה לפחות 5 כלכלנים בעלי תארים מחקריים (רצוי דוקטורים). ואם זה לא מספיק למגלומניה של אולמרט - הרי שהממשלה תמנה למועצה ועדה מייעצת, שגם בה יכהנו עוד "כלכלנים בכירים".

אז יש לי הצעת מחקר ראשונה לפרופ' טרכטנברג: לבדוק כמה גופי מחקר כלכליים יש כבר במגזר הציבורי, כולל באוצר ובאוניברסיטאות - ולצורך הקמת "המועצה הלאומית לכלכלה" לסגור איזה מועצה כלכלית אחרת. אחרת יתברר כי במועצה שכחו את השיעור הראשון במבוא לכלכלה: עקומת התמורה. שם לומדים שהמקורות מוגבלים ושתמיד צריך להחליט בין אלטרנטיבות.

במועצה שכחו כנראה גם את השיעור השני בכלכלה: חוק התפוקה השולית הפוחתת. אולי כי המועצה תביא אותנו לשיא חדש - לתפוקה שולית שלילית. כי כשמספר גופי המחקר גדל והולך, הם יתחילו לריב אחד עם השני, והתוצאה תהיה ירידה בסך תפוקתם.

רק במדינה צינית ולא רצינית אפשר להקים גוף חדש - יקר להפליא ומיותר מאוד - בעיצומם של קיצוצים חברתיים כואבים. והכי עצוב לגלות ששר האוצר הירשזון תמך בהקמת המועצה. ככה זה כשאתה מינוי אישי של ראש הממשלה.

התעשיינים דואגים לחלשים

התאחדות התעשיינים יצאה בסוף השבוע לקרב איתנים בעד השכבות החלשות. שרגא ברוש, נשיא ההתאחדות, אמר שאין לקצץ בתקציב 2007, כי "צריך לטפל בשכבות החלשות על אף המלחמה".

הקורא התמים עוד עלול לחשוב כי ימי המשיח הגיעו וברוש מציע דרכים להעביר משאבים מהתעשיינים לשכבות החלשות. למשל, להעלות את מס החברות מ-34% ל-40% ואת המס השולי מ-49% ל-55%. או לוותר לשנה אחת על הטבות מס, פחת מהיר, מענקים, הלוואות מסובסדות, מענקי מחקר ופיתוח, עידוד להשקעות הון, ועוד כמה מיליארדים שהמדינה הענייה מעניקה לתעשייניה העשירים - ואת הכסף הזה להעביר לטובת השכבות החלשות.

אבל חלפו יומיים וגם הקוראים הכי תמימים התפכחו. פתאום התברר כי ברוש כועס על שר האוצר לא משום שהוא מקצץ לחלשים - אלא משום שהוא מקצץ לתעשיינים. הטענות "החברתיות" אינן אלא כדי להוכיח להירשזון שגם התעשיינים יכולים לגרום לו נזק תדמיתי.

ואמנם עכשיו, לקראת ישיבת התקציב, התעשיינים תובעים מיליארדים. הם דורשים שתקציב החוק לעידוד השקעות הון יועלה מ-250 מיליון שקל למיליארד. הם רוצים שתקציב המו"פ יועלה ל-1.5 מיליארד שקל, והם דורשים לבטל את הקיצוצים בהקצאת עובדים זרים וזולים לתעשייה - כי למי אכפת מעבודה עברית.

ומה חושב ברוש בקשר לשכר המינימום? שלא צריך להעלות אותו כלל ועיקר - אלא להטיל גם את הנטל הזה על הממשלה, שתשלם לפועלים באמצעות "מס הכנסה שלילי".העיקר שהוא וחבריו לא יצטרכו לשלם. והשכבות החלשות? שיחכו בשקט בתור. קודם התעשיינים.