03-09-2006, 12:36
|
|
|
חבר מתאריך: 13.05.03
הודעות: 2,807
|
|
תורת לחימה חדשה - ראובן פדהצור
תורת לחימה חדשה
מאת ראובן פדהצור
האם תורת הלחימה של צה"ל, ומבנה הצבא כפי שנגזר ממנה, חייבים להשתנות כאחד מלקחי המלחמה בלבנון? זו השאלה שחייבת להעסיק עתה את הפיקוד הבכיר של צה"ל, בלא כל קשר לצורך לחקור את דרך ניהול המלחמה על ידי הקצונה הבכירה. תהיה זו טעות להתמקד רק בכישלונות הצבא במישור המבצעי, שהיו אמנם חמורים כשלעצמם, ולהתעלם מההכרח לבחון גם את יסודות החשיבה הצבאית שגובשה בשנים האחרונות, ושעל בסיסה נכנס צה"ל למלחמה בלבנון.
הבעיה המרכזית היא שצה"ל ניצב לפני קשת איומים רחבה שבצדה האחד איום אסטרטגי איראני ובצד האחר איום של ארגוני גרילה וטרור. בשנים האחרונות הוא בנה את כוחו תוך דגש על היערכות מול איומים אסטרטגיים והזנחת ההיערכות מול האיומים האחרים. בעוד שחיל האוויר התעצם ורכש יכולת לפעול בטווחים רחוקים, התנוון צבא היבשה במידה רבה והתמקד בפעילות מול הטרור הפלשתיני. חיילי מילואים של צבא היבשה לא התאמנו זמן רב, והתפישה גרסה כי ממילא קטן מאוד הסיכוי למלחמה קרקעית רחבת היקף.
במידה רבה מזכירה תקופה זו את הקונצפציה שגובשה בצה"ל בין 1967 ל-1973. הפיקוד הבכיר האמין אז כי חיל האוויר, שהכריע למעשה את צבאות ערב במהלכי הפתיחה של מלחמת ששת הימים, יוכל לענות כמעט לבדו על כל איום מצד מצרים וסוריה. התוצאה היתה הזנחת צבא היבשה, כשביהירות אופיינית נתפשה יכולתו הצבאית של האויב כלא רצינית.
מה שנדרש עתה הוא לשנות את האיזון בהקצאת המשאבים בין הכוח האווירי ליבשתי. לא מעט קצינים בכירים, שקולם לא נשמע אפילו במטכ"ל, מאמינים שחיל האוויר גדול מדי ואינו בנוי נכון. הכוח האווירי ימשיך אמנם להוות מרכיב מרכזי בכל מלחמה, כולל מול ארגוני גרילה, אך אין צורך להגדילו עוד. ממילא, טוענים אותם קצינים, ישראל לא תתקוף את איראן באמצעות מטוסיה, ולכן ניתן לצמצם את השקעות חיל האוויר בפיתוח יכולת התקיפה לטווחים כה רחוקים של מטוסיו המאוישים.
צבא היבשה חייב להתארגן מחדש, תוך דגש על הגדלת מספרן, איכותן וגודלן של היחידות המיוחדות. כל תסריט הגיוני של לחימה בעתיד מראה כי חלק ניכר מהמלחמה יבוצע על ידי כוחות מיוחדים ולא על ידי מסות של שריון. ייתכן שצריך לשקול הקמת "פיקוד לכוחות מיוחדים" או חיל. יש לחזור ולגבש תוכנית אימונים לחיילי המילואים ולהחזירם לכשירות מבצעית מלאה.
המלחמה בלבנון היתה הוכחה נוספת לכך שתם עידן קרבות השריון ההמוניים. קשה לצפות מלחמה שבה יוכל צה"ל לעשות שימוש באלפי הטנקים שבידיו. לא צריך אמנם לוותר על כוח השריון, אך בהחלט צריך לצמצם במידה ניכרת את מספר הטנקים. במקום לפתח ולייצר את הדור הבא של טנק המרכבה, חייבים למגן את הטנקים הקיימים. המיגון קיים, צריך רק להחליט להצטייד בו.
מול האיום האיראני יש לשים את הדגש על פיתוח יכולתו האסטרטגית של חיל הים, כפי שהדבר אכן נעשה באמצעות רכש צוללות הדולפין. ההחלטה לרכוש עוד שתי צוללות מדגם זה בגרמניה היא נכונה, ואמורה להעניק לישראל יכולת מכה שנייה אמינה, שבפועל תהיה התשובה היחידה ההולמת במקרה שלאיראן יהיה נשק גרעיני. כל שאר ההשקעות באמצעי לחימה שניתן להפעיל מול איראן ועל אדמתה מיותרות.
זעקות השבר של הפיקוד הבכיר על הקיצוצים בתקציב הביטחון, והדרישות הנחרצות לעוד עשרות מיליארדי שקלים, מעלות את החשש כי תשובתו של צה"ל לכישלונו במלחמה תהיה הגדלת סדר הכוחות, רכש עוד ועוד מערכות נשק ופיתוח אמצעי לחימה חדשים ומיותרים. הבעיה של צה"ל אינה טמונה במחסור במשאבים, אלא בדרך חלוקתם. בניגוד לטענות הפיקוד הבכיר, תקציב הביטחון לא קוצץ בעשור האחרון במיליארדי שקלים. כל הנתונים כתובים, אגב, בספר התקציב של משרד האוצר, הפתוח לעיון כל אזרח באתר של המשרד. צה"ל משקיע מיליארדי דולרים בפיתוח מערכות לחימה משוכללות ומהפכניות, המבוססות על טכנולוגיה מתקדמת, שהבעיה היחידה היא שהן מיותרות. נדרשת בחינה מחודשת של כל תוכניות הפיתוח וביטול כמה מהן.
צה"ל צריך לבחון את האפשרויות להתמודדות מול רקטות וקטיושות קצרות טווח. לא ברור אם מערכת הנאוטילוס מסוגלת לענות על הבעיה, אך יש לחזור ולבדוק את האפשרות להשלים את פיתוחה. חיל האוויר צריך להמשיך ולפתח שיטות ל"ציד" משגרי קטיושות, תוך הכרה בכך שייתכן שאי אפשר להתמודד מול האיום הזה מן האוויר.
כל אלה הן כמובן רק מחשבות ראשוניות. על צה"ל להקדיש את החודשים הקרובים לדיונים מעמיקים ונוקבים בלקחי מלחמת לבנון ולגיבוש תורת לחימה חדשה.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasen/images/0.gif]
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/757913.html
_____________________________________
Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby
|