 |
30-09-2006, 14:23
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 03.03.03
הודעות: 9,292
|
|
|
על העיוורון
נרי לבנה
ימים ראשונים אחרי ניתוח לייזר להסרת משקפיים: זה לא ממש חושך, זה דומה יותר לערפל
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
א
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
ת הקטע שלפניכם אני מדפיסה בהדפסה עיוורת, תרתי משמע. כרגיל אני מדפיסה מבלי שאצטרך להתבונן במקשי המקלדת. היכולת להדפיס על-עיוור היא הכישור החשוב ביותר שצמח לי משירותי רב התהילה כפקידת-מפקד בצבא ההגנה לישראל. אבל מזה חמישה ימים יש להדפסה העיוורת שלי משמעות נוספת: לא רק שאיני צריכה להתבונן במקשים, אין לי גם שום יכולת לראות את המודפס על הצג. בקיצור, חומר הקריאה העיקרי שאני יכולה לקרוא בימים האחרונים הוא קורדרוי.
ברקע מתנגן אצלי עכשיו "ג'ורג'יה" של ריי צ'ארלס. בימים האחרונים אני חושבת גם על חוזה פליסיאנו וסטיבי וונדר. מלבד קול גדול, אזרחות אמריקאית וצבע עור מתאים, יש לי כל הנתונים להפוך לזמרת נשמה. אבל מישהו שמע פעם על זמרת נשמה עיוורת? הנה עוד דוגמה מסמרת שיער לאפליית נשים.
את החג השנה תיכננתי לבלות בבית, לבד, בחושך, כמו כלב. לא הצליח לי כל כך, אבל השתדלתי מאוד. לא הייתי לבד וגם לא ממש בחושך, זה דומה יותר לערפל, מעין ענן דמוי אדים כגון אלה המכסים את הזגוגיות בחורף, משהו שמתחשק להסירו בתנועת ניגוב נמרצת, אלא שזה שלי אינו נתון לרצוני. לרגעים של חסד הוא סר לפתע מנגד עיני ומאחוריו ניבט עולם, אותיות גדולות של כותרות עיתון או דמויות על מסך הטלוויזיה כגון זו של אהוד אולמרט, שגם הוא, כמוני, עבר ניתוח לייזר להסרת משקפיים.
את הניתוח החלטתי לעבור ביום שלפני ערב החג, מתוך מחשבה על כך שבמקום להיכנע לדיכאון של ראש השנה אני יכולה להחליט לייצר אותו בעצמי, עניין של שליטה אפשר לקרוא לזה, ומתוך החלטה שהתוכנית האמיתית שלי לשנה החדשה היא לראות. מה בסך הכל ביקשתי? סתם, לראות.
יש אנשים, אולי גם כמה מהקוראים את הדברים האלה, שקמים בבוקר, פוקחים את עיניהם ומביטים סביבם. יש אנשים שכשעיניהם פקוחות הם פשוט רואים, בלי להתאמץ. העיניים שלהם מכירות, כמו שפת מחשב, שני מצבים בלבד: ב"אוף", כשהן עצומות, הן לא רואות וב"און", כשהן פקוחות, הן רואות. יש לעומת זאת אנשים כמוני, שכשהם קמים בבוקר מיד הם מתחילים לגשש אחר המשקפיים. הם זקוקים למשקפיים כדי שיוכלו להגיע אל חדר האמבטיה מבלי לתקוע, שוב, את האצבע הקטנה שברגל שמאל במשקוף הדלת, רק משום ששם, בחדר האמבטיה, נמצאות עדשות המגע שלהם.
בשביל אנשים כמוני הראייה היא לא מצב אלא תהליך, עניין של דרגות ואינטנסיוויות, עוצמות משתנות שאפשר לכמת אותן במונחים מוסיקליים כגון קרשנדו המסתיים באקורד מאז'ורי של ראייה חדה, או דימינואנדו המוליך אותך אל הצללים, עניין הדורש שפע של עזרים טקטיים ובעיקר התכוונות. אצלי יש הבדל גדול בין לראות ולהתבונן. כשאני לא מתבוננת אני לא רואה. שנים של קוצר ראייה חריף וסירוב להשתמש במשקפיים הפכו את השימוש בחוש הראייה אצלי למשני בחשיבותו לחושים האחרים, גם בכל אותן שלושים שנים אחרונות של שימוש בעדשות מגע. עכשיו מתברר לי שכל אותן שלושים שנה פשוט התפנקתי לי.
הייתי בת שבע כשהתגלה בבדיקת האחות בבית הספר שאני זקוקה למשקפיים. התוספת הזאת לגשר שעל השיניים כבר היתה בהחלט מעבר לכוחותי ואי לכך את המשקפיים האדומים שנקנו לי טרחתי לאבד עוד באותו שבוע, על ידי השלכתם לפח האשפה הקרוב. שנים התהלכתי בערפל, נתקלת פה ושם בעמודים, ומטפחת לעצמי מבלי להתכוון דימוי של טיפוס רוחני, אסטרונאוטית שאינה רואה את מה שלפניה, סנובית שאינה אומרת שלום לאנשים. חברותי, שראו לעיניים, החלו להסתובב עם הבנים הכי יפים בשכבה, ואילו אני, שראיתי רק ללבב, אימצתי לי בחום את החנונים.
מבית הורי נשקף הנוף הכי יפה בנווה שאנן, כך אמרו לי. ממרפסת המטבח אפשר היה לראות את נמל חיפה ואת נחל הקישון, אפילו קוצר הרואי שלי איפשר לי להבחין בכתם כחול שציין נמל ובפס אפור מתפתל שסימן את נחל הקישון. אני זוכרת את התדהמה שאחזה בי בפעם הראשונה שבה הרכבתי משקפיים והבטתי בנוף, בדיוק מאותה נקודה שבה התבוננתי בו יום יום במשך 15 השנים שלפני כן. פתאום התגלה לי שבנמל עוגנות אוניות, שבעמק שלפני פזורים גם בתים, שבכביש למטה נוסעות מכוניות ושהעולם, בכלל, מלא פרטים.
אף פעם קודם לכן לא תיארתי לעצמי שמשקופי הדלתות מרובעים בצורה שממש אפשר להבחין בה ולא רק לשער, ושכל הנורות בבית לא באמת מוקפות בהילות של אור. כל דבר מרוחק התקרב לפתע, כל מה שמטושטש התחדד, כל יער התמלא עצים. פתאום, בגיל 18, גיליתי את חדוות הראייה והתמכרתי. מאז, כמו שכתב נתן זך, אני רוצה תמיד עיניים, אבל לאו דווקא כדי להלל את יפי העולם, אלא פשוט כדי לראות.
הרופא המקסים שלי, נקרא לו אורי, הסביר לי מראש שזהו תהליך, שיש להתאזר בסבלנות, שיידרשו כמה ימים עד שראייתי תתייצב, שבאותם ימים איכות הראייה תשתנה בגלים עולים ויורדים, שהבצקת עתידה להיעלם ושבשבוע הבא, כך הוא מבטיח לי, אוכל לכתוב טור שכותרתו "על הפיקחון". הניתוח עצמו, שנמשך קצת פחות משתי דקות (לא כולל בדיקת הראייה המקפת שלפניו) היה בלתי מורגש בכלל. מיד לאחריו גם יכולתי לראות בלי משקפיים הרבה יותר טוב מאשר ראיתי קודם לכן בעין בלתי מזוינת, אבל פחות טוב מאשר ראיתי בעזרת עדשות מגע או משקפיים.
בבית, לראשונה זה עשרות שנים הצלחתי לראות טלוויזיה בלי משקפיים, אבל אז התברר לי שאיני מסוגלת עכשיו לקרוא דבר, וכעבור ארבעים דקות כבר נכנסתי לפאניקה. תמיד ידעתי שאני מכורה לקריאה, אבל אף פעם לא באמת הערכתי עד כמה, עד שגיליתי שבלית ברירה - משום שאני חייבת לקרוא - אני קוראת שוב ושוב את כותרות העיתונים ובצר לי גם את ספרי הילדים המעטים שעדיין נמצאים ברשותי.
בורחס אמר שהעיוורון גרם לו להתעניין בתרבות האנגלו-סקסית. לי גרם העיוורון החלקי לגלות את ספר הילדים המצוין "אז איפה הייתי אני?" שכתבה דורית רביניאן, ובמיוחד את הציורים הנהדרים כל כך שאיירה לספר נטע הררי נבון. יומיים לאחר הניתוח, בערב החג עצמו, הרגשתי שכפי שאמר גתה, כל דבר קרוב הופך למרוחק והאנשים שסביבי מוקפים הילות כמלאכים. למחרת בבוקר התעוררתי אל תוך ערפל. אחר הצהריים השתטיתי לצאת לבליינד דייט - מה כבר יש לי להפסיד עכשיו, כשאני פרה עיוורת - אלא שדווקא אז, מעשה שטן, נעשה לי נס ההתבהרות החלקית וברגע של ראות מצוינת נפל מבטי על ציפורני רגליו המגודלות פרא. אולי בכל זאת צדק בורחס, לפעמים העיוורון יכול להיות יתרון
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
