אם אין אני לי מי לי? אך מה אני בשל עצמי?

כאן (באנגלית)

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

כמה זמן לוקח בשביל להוצאי כדור אחד?

אם אין אני לי מי לי? אך מה אני בשל עצמי?

בין 7 ל10 שניות בין כדור לכדור
אבל בפועל אף אחד לא בנה על טעינה מהירה אלה נשאה עימו כמה אקדחים וכאשר הם נגמרו עבר לחרב

טוב.... האמת שכבר רס"ר ,אבל לא מחליפים "ניק" מנצח!

יש לך אולי מקור למספר הזה? הנושא קצת מעניין אותי.

על פי מספר מקורות (למשל http://en.wikipedia.org/wiki/Musket) חייל מיומן בתקופת המלחמות הנפולאוניות (תחילת מאה 19, מנגנון צור) היה אמור לירות בקצב אש של 3 כדורים בדקה בתנאים אידיאליים, כלומר 20 שניות לכדור, כאשר השיאנים הגיעו ל-15 שניות "בלבד" . בחי"ר קצב האש היה מאוד חשוב וחיילים אומנו כמו רובוטים ע"מ שישמרו על קצב טעינה גבוה גם תחת אש.

אני מעריך שמנגנונים יותר פרימיטיביים כמו אלו שרואים בתמונה למעלה היו אפילו יותר איטיים, אבל לא הצלחתי למצוא נתונים. אגב, הדגמה לא רעה של מנגנון פתיל אפשר לראות כאן
http://www.historicenterprises.com/...tail&p=133&c=24
וגם לקנות אם יש לכם $795 לצורך העניין.

בנוגע לאקדחים אתה צודק חלקית. בתחילת המאה ה- 17 פרשים היו דוהרים לכיוון האוייב, מרביצים ירייה אחת מכל אקדח וחוזרים אחורה בדהרה. די מהר הסתבר שהטקטיקה הזו לא אפקטיבית ולמעשה חיל הפרשים במאות ה- 17, 18 ואפילו 19 חזר להסתער עם חרבות ורמחים. לפרשים היו גם אקדחים וקרבינים אבל הם לא השתמשו בהם בהסתערות.

ולפעמים הם עורכים ניסוים כאלו (לצרכים שונים כמו תחקירים למכוני מחקר כמו מזאון המלחמה הבריטי ,לא מזמן היה סדרה שלהם בארוץ ההסטוריה וזיהיתי שם את כתבי העיתון מדגימים כלי נשק שונים ) ומפרסמים במגזים שלהם.
וגליון האחרון למשל בדקו רובה בשם סינדר שהיה הרובה הברטי הראשון עם טעינה מצד המחלק
הכלי הזה ירה 20 כדור ב2 דקות ו35 שניות ועל זה התבססיתי בשלוף (רק כדי לומר שמדובר בפרק זמן ארוך ולא ראלי בקרב ) בידקהכ קצת יותר מעמיקה העלתה שרובה נטען לועה ירה 20 כדור ב7 דקות ו20 שניות כלומר 22 שניות בין כדור לכדור בממוצא (הפער בין הכדור הראשון לשני כמובן קטן יותר כי לקראת סוף המבחן היורה מתעייף ).
כאמור לא ממש משנה 10 שניות אוו דקה כי בכל מיקרא זה לא ראלי בתנאי קרב .
שים לב שלא מדובר במוסקטים לחי"ר אלה באקדחי פרשים (והם גם מוצגים ליד ציוד פרשים).
החיר סמך על חיפוי הדדי בין השורות בזמן הטעינה (בגלל זה הולכים עד היום בשלשות ) לפרשים לא היתה ביררה אלה לשאת מספר אקדחים (מה איכפת להם הסוס המסכן סוחב ).
אגב אם כבר הזכרתה את ההסתערויות של הפרשים ריקון הנשק ומנוסה אחורה
קריוז מענין :הפרשים האוסטרוהונגרים המשיכו בפרקטיקה הזאת לתוך מלחמת העולם הראשונה ויש סרט מהתקופה שמראה פרש מגיעה לעמדה קופץ למטה מהסוס יורד לקריעה יורה את תכולת הרובה
וקופץ חזרה על הסוס ובורח.

טוב.... האמת שכבר רס"ר ,אבל לא מחליפים "ניק" מנצח!

ההבדל זה לא רק בין רובה נטען מכנס ונטען לוע, אלא שרובה הסניידר כבר היה עם תחמושת אחודה לחלוטין (קליע, חומר הודף ופיקה מאוחדים בכדור אחד). עד מחצית המאה ה-19 חיילים היו צריכים קודם לשפוך כמות מדודה של אבק שריפה לתוך הקנה, אחר כך לזרוק פנימה את הקליע, אחר כך לדחוס את הכל עם מוט הדחיסה (ראמרוד) ולפני המאה ה-19 גם לשפוך כמות מדודה לתוך הקופסה במנגנון שתפקדה במקום פיקה.

אגב, רובה הסניידר היה conversion , כלומר הצבא הבריטי לא רצה לזרוק את מאות אלפי הרובים נטעני הלוע שהיו אז ברשותו ולכן פרסם מכרז (שבו זכה בחור בר מזל בשם סניידר) להתקין מכנס בכל הרובים.

וכמו שנאמר כאן, כל הת"ס/תס"ח מקורו בכך שחיילים אומנו כמו רובוטים להתקדם בשורות, לטעון ולירות תחת אש. התפקיד של הרס"לים והרס"רים היה ללכת קצת מאחורי הגדוד בזמן ההסתערות עם אקדחים שלופים ולירות על המקום בכל חייל שלהם שקצת פיגר אחרי הקו. חיילים צעדו קדימה כי הם פחדו מהרס"רים יותר מאשר מהאוייב. לפחות ככה טולסטוי מתאר את זה ב"מלחמה ושלום".

הלינק שהביא סרפד מתאר מנגנוני צור (flintlock) ופיקה (pecussion cap). למעשה כלי הירי בתמונות שהביא גונס הם אפילו יותר קדומים. נראה לי שהמוסקט - זה עם הקנה הארוך - הוא איזשהו סוג של מגנון פתיל (matchlock) והאקדחים הם ללא ספק בעלי מנגנון כלאיים פתיל/גלגל (matchlock/wheelock combination).

כמה תרשימים שלהם ניתן למצוא כאן: http://www.geocities.com/Yosemite/C...1/firearms.html
וכאן: http://www.geocities.com/Yosemite/C...matchlocks.html
וכמובן בערכי ויקיפדיה. לא הצלחתי למצוא לינק לאנימציה טובה .

בנוגע לקצב הירי אני חושב שהיה שניים עד שלושה כדורים לדקה אצל משתמש מיומן, ובמקרה של מנגנון הפתיל - בתנאי שהפתיל כבר בוער.

מיועד בהוקרה לכל אלו שכמוני שנאו לצעוד בשלשות.


הטכניקה היתה שחיילים יצאו עם רובים טעונים ולא דרוכים.
צעדו בשלשות וביישור קו.
עם ההתקלות - ראשונים ירדו לכריעה שניים ירו בעמידה.
והשלישי העביר רובהו ליורה ועסק בטעינה.
אם נפגע מישהו - הוא מילא את מקומו.
היו גם עתודות שנעו קדימה להחליף נפגעים.

מעניין :
מי שטען הכי מהר שובץ שלישי. הקלעים המצטיינים שובצו ראשונים.
יישור הקו בשלשות היה חשוב לצורך הבטיחות.
היום אין בטיחות אין ישור קו אין רובים נטענים.
אבל עדיין יש צעידה בשלשות. (וגם רסרי"ם שמתמחים בכך)

מנהגים נוספים המושרשים אצלנו מהעולם העתיק :

ההצדעה מקורה היה בהרמת כיסוי הקסדה ע"מ שניתן יהיה לזהות מי מולנו.
וכך תנועת הרמת כיסוי הפנים הפכה לברכת שלום שהפכה להצדעה.

לחיצת היד המפורסמת.
האבירים הרכובים על סוסים היו נפגשים בדרך (בד"כ החרב בצד ימין)
ואז היה המברך לשלום מרים את כיסוי הפנים (הצדעה) שובר שמאלה (נצמד לשמאל) ומושיט את יד ימין לפנים ! (רוצה לאמר מרחיק מהחרב פני לשלום.) כך היו נפגשים ולוחצים ידיים.
והבריטים עד היום נוהגים בצצד שמעל עם הגה בימין כי הרכב החליף את הסוס וההגה החליף את החרב.
(לא מזמן קראתישהבריטים חושבים בנהיגה על סקס - נו אז אני שואל אתכם?)

ואחרון חביב..........
בשנות ה50 תרגולת בקורס תותחנים - כל פעם שהתותח יורה פונים שני חיילים בכריעה כשגבם לתותך וידיהם מאוגרפותאל כתף ימין !
נתי שרוני לימים תא"ל ומפקד חיל התותחנים הגיע להשתלמות באנגליה ושאל את הבריטים אולי הם יודעים מה פשר התרגולת המוזרה? שכן לא הצליח לקבל תשובה בארץ מאף קצין (והתו"ל שלנו כזכור הגיע מהצבא הבריטי ונשזר בכוחמת חכמי חלם).
ענו לו הבריטים מה אתה לא יודע? זה פשוט ! - השניים שרוכנים קדימה מושכים כלפי מטה ומצמידים אליהם את המושכות של הסוסים,(אלו שגררו בימי קדם את התותח)בזמן הירי כדי שאלו לא ישתוללו.
כשחזר נתי לארץ הדבר הראשון שעשה ביטל את התרגולת.
(הלצים טוענים שכששיחררו את הסייסים מהתותחנים וירדו ל 4 אנשי צוות במקום 6 נוצר עודף של שני אנשים לקנה - אז ישבו החכמים של חלם 3 ימים ו 3 לילות וחשבו מה נעשה בהם אז החליטו למען שימור המסורת הצבאית להפוך אותם לרסרי"ם ושינחילו לצבאנו הדגול את הצעידה בסך -ראה לעי"ל)

וכל עוד פרחי הטייס שלנו מתמחים בצעידה בשלשות ,
אני ממש מתקשה להבין את כל האנשים שמתפלאים על שיקולי הדעת במלחמה האחרונה.
חלם זה פה אמרנו כבר?

(אגב אני מבין שהאשכול נפתח כדי שאת המסקנות ממנו אפשר יהיה ליישם על המלחמה האחרונה)

ואגב רסרי"ם !
מגדי"ם ומחטים רבים נבנו על גב של רסרים מצוינים !
אני באמת חושב כך ואפילו הייתי מקטין את מספר הקבנ"ים ומגדיל את מספר הרסרי"ם הטובים.
(ג'בל יום טוב וטאיטו הם רק דוגמא חלקית)
רק תעשו לי טובה עזבו אותכם מת"ס / תס"ח - היום זה ממש ממש לא נחוץ.

בברכת מועדים לשמחה
אילן