זאת הפעם הראשונה שאני כותב כאן, משאני עומד להראות לכם זה קטע מרומן שהתחלתי לכתוב לפני די הרבה זמן. הז'אנר הוא מדע בדיוני ולכן השמות שם קצת מסובכים..
לקחתי קטע מן האמצע הנה זה :

חדר אמבטיה קטן, לא משהוא מיוחד עם מקלחת מרובעת אחת "מהסוג הישן," זאת עם המים היורדים. כיור קטן עם מראה לא גדולה במיוחד (בשביל טנטרי) ו.... הכי חשוב – אסלה גדולה ונעימה! זה היה עוד דבר אחד שהתחת החשוף שלו יכול היה לשמוח עליו.

לאחר שסיים את ענייניו עם האסלה הוא קם ממנה לאט, ההרגשה היתה מצוינת – כאילו להיוולד מחדש.

כששטף את ידיו האדירות הוא הביט בבואתו במראה מעל לכיור, שיערו נראה נורא...

סבוך, מלא קשרים או במילים אחרות הוא נראה כמו קן של ציפור.....

דף-אפ-דקר עיוות את פניו, במוחו הוא ראה את המראה נשברת.

ולכן למרות ששהה בנוזל עשרים שנה הוא נכנס למקלחת ופתח את המים. היה לו הרבה על מה לחשוב, כל כך הרבה דברים קרו והעניין הכי גדול היה שהוא אפילו לא ידע על כך עד עכשיו. המלחמה בקנקרה שהתחילה יום לפני "הפקודה של ארגו", מה לעזאזל קרה שם ? לא, הוא לא ידע והוא הצטער על כך מאוד.

בו נראה מה עוד..... הא כן! מוראם! מה באמת הוא עשה כאן בבסיס ואיך הוא יכול היה לעשות משהו מבלי שאף אחד לא ישים לב? מישהו פישל פה, כמה שזה לא היה נעים. אבל עוד יותר לא נעים היה מה שארגו יעשה למוראם אחרי מעשה כזה. בדרך כלל גם לא צריך לחשוב יותר מידי, פשוט מעמידים אותם לפני כיתת יורים וזהו!

אבל לא מוראם! מוראם הוא כל כך מיוחד!

ועכשיו העניין הזה עם קרדלמיר.... גם זה כל כך מסובך. מה הולך לקרות? את זה הוא לא ידע, היה מי שידע אבל לא הוא. ולמה הוא מדבר על כך עם עצמו? גם את זה הוא לא ידע אבל זה היה משהו שהיה עושה הרבה כשהיה מתקלח.

הרבה זמן הוא רצה לנסות את השיער החלק שיש לגאן אבל השיער המקובל יותר בורך – מג היה הרסטות הרגילות שיש כמעט לכל חייל שם. השיער החלק היה חלק בילתי נפרד מהשריונים האפלים, שומרי ראשו של הקיסר צריכים להיראות שונים מכל השאר , כך חשב. אז הוא לקח את ידיו והחל לעצב לשיערו את "צורתו הרגילה."

עכשיו מראהו היה פשוט מושלם (בעיניו). עד כמה שזה יכול להיות בורך – מג. ובעצם בכל הצבא האימפריאלי.

הדייבג המכובד והעירום יצא מחדר המקלחת עם מבטו המשועמם הרגיל, הוא דידה בחזרה למשרדו, מבטו מתמקד בערמת הבגדים על שולחנו. אף אחד בבסיס עוד לא ראה כך את הדייבג האהוב שלהם. הדייבג שתמיד נראה מרשים כל כך בשריונו הגדול, עם הרובה הענק שלו ו המבט הקשוח והמצולק שלו... וכרגע הוא היה סתם טנטרי שיצא זה עתה מן המקלחת ועומד עירום באמצע משרדו. הא כן, סתם טנטרי רגיל ומצולק בעינו השמאלית...

איך זה ?

Leafter

~O.G~

אהבתי את המשפט האחרון שכתבת-
"... כולם עושים טעויות. אנחנו רק בני אדם, פשוט יש בני אדם שכל החיים שלהם זו טעות!"
הזדהות עמוקה עם החלק האחרון
סתם.. אני לא מצליח להתחבר כל כך לז'אנר, אבל נשמע מאוד נחמד- בדגש על הנחמד. יש רגשות שיכולת להעביר באופן יותר חזק, או הרהורים. לא יודע, חסר איזה משהו בצורה שאתה מתאר דברים.
לדעתי .. יכול להיות הרבה יותר טוב
אולי זה בגלל חוסר הפרטים, שכן הבאת לדוג' רק חלק מהסיפור.

הוא בעצמו התחיל להשתעמם אחרי כמה דקות. מזמזם איזה שיר של ה "ג'גקס טאר ג'ס" שבתרגום מטנטרית זה היה נשמע כמו משהו דומה ל "בחור שחור ומפוספס."להקה שהיתה מפורסמת לפני משהו כמו... אלף שנה. אבל הראפ שלה תמיד ריגש את דף-אפ-דקר, היה בו משהו מיוחד, כך הוא חשב, משהו שלו היה לכל להקה בזמן הזה, משהו קטן היה חסר בשירים שיש היום והדבר הקטן הזה היה משמעות!

לשירים של הג'גקס טאר ג'ס היתה משמעות עמוקה, המילים גרמו לצמרמורת אצל דף-אפ-דקר.

היה רגע אחד בחיו שבו שאותו הוא זכר היטב, כשהיה בן עשר (וזה די מדהים לזכור משהוא כזה אחרי מאה עשרים ושניים שנות חיים) הוא פגש את הזמר הראשי של הלהקה, בילתין גיברי, שהיה מפורסם לא רק בגלל הראפ אלא גם בגלל זה שה"פס הטנטרי" שלו נטה לימין בצורה ניכרת מאוד. הוא זכר איך שהוא התרגש באותה השעה איך עיניו כמעט יצאו מחוריהם (שתי עיניו), איך שליבו דפק בעוצמה. אבל היו אלא זמנים אחרים לגמרי, היום דף-אפ-דקר לא מתרגש לפגוש אף אחד, היום מתרגשים לפגוש אותו! הוא עשה זאת! הוא הצליח להתפרסם אלא שאולי בילדותו הוא לא היה בוחר דווקא בדרך הזאת להתפרסם. אך אותו ילד קטן שעמד שם על הבמה בהופעה שלהם בעיר הולדתו כבר מת מזמן היום הוא כבר מבוגר ולא סתם מבוגר, היום הוא דייבג מפורסם בורך-מג!דעתו הוסחה בזמן שחשב על זה כיוון שהדלת נפתחה. טאר וטג'ייה נכנסו.

Leafter

~O.G~