ח"כ הלפרט: אני מכה את ילדיי

יום רביעי, 25 באוקטובר 2006, 13:44 מאת: יעל קישיק, מערכת וואלה!

חבר הכנסת מיהדות התורה אמר בדיון בוועדה לזכויות הילד כי הוא הכאת ילדים היא "מעשה חינוכי". יחימוביץ: זו עבירה על החוק

ח"כ שמואל הלפרט (יהדות התורה) הודה היום בדיון בוועדה לזכויות הילד בכנסת, כי הוא נוהג להכות את ילדיו. הלפרט אמר, כי הכאה של ילדים פועלת לטובתם.

במהלך דיון בוועדה על תכנים מזיקים לילדים באינטרנט אמר חבר הכנסת, כי "ילד צריך לדעת שיכולים גם אם יש צורך לתת לו מכה קלה וזה לא מזיק. הילד חייב להבין שאם הוא לא נוהג כשורה הוא יקבל עונש".

יו"ר הוועדה ח"כ שלי יחימוביץ' גינתה בחריפות את הדברים ואמרה לו, כי "אלימות נגד ילדים אינה כלי חוקי שמותר להשתמש בו וחינוך ילדים צריך להיעשות באמצעות ערכים ומוסר ולא באמצעות מכות ואלימות".

***********************************
ואחרי שסיימנו עם הסיפור של יגאל עמיר,צריך למצוא נושא אחר שיעורר את רפלקס ההקאה. תמשיכו ככה. אולי בסופו של דבר נגיע למשקל אידאלי.
אגב,חה"כ הלפרט זה לא ההוא שהציע להגדיל את הקצבאות בשביל לעודד את הילודה? עכשיו הכל ברור.

http://www.lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=11081
חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ – שׂוֹנֵא בְּנוֹ

פרוש: מי שאינו מלקה את בנו בשבט (שוט) – שונא את בנו.
הכוונה – מי שאינו מבקר את ילדיו ואינו מעניש אותם – שונא את ילדיו (כי אינו מחנך אותם).



מקור: משלי יג, כד - "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, שׂוֹנֵא בְנוֹ; וְאֹהֲבוֹ, שִׁחֲרוֹ מוּסָר."

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

זאת מטאפורה, מצפוני...

אכפת לך לפרש את הפסוק לכל מי שאין לו אינטרנט ! או טלויזיה ! או שסתם לא יודע מה זו מטאפורה
ובאמת מרביץ לבנו ?

אתה חושב שיש כאלה או שאין פה במדינה אחד שלא יודע מה זו מטאפורה ?

מי שמרביץ לילדיו, עושה זאת לא בגלל הפסוק. ובכלל, התנ"ך בנוי רובו על מטאפורות
כאלה ואחרות, אז אל תהיה שנון יתר על המידה...

ואני לא מתיימר להיות פרשן של התנ"ך, אתה כן ?

הרי ידוע שהפירוש אומר לאכול כשר. מה לעשות שהתנ"ך בנוי בצורת מטאפורות ולכן יש לו
את הפרשנים שלו. ובקשר לרמיזה שלך (לחרדים ?) - להם יש את הפרשנים שלהם...

מהי ההגדרה של כשר ?
ולמה לקראים מותר לפרש אחרת ועדיין לא להחשב חוטאים/כופרים ?

ואני לא רומז כלום, אני רק נזכר בדרשות עבר של הרב עובדיה יוסף
והסערות שהן עוררו במיוחד בנושאי חינוך וחינוך ילדים
אני גם זוכר את הח"כ ההוא שדיבר על לתת סטירה לאשה
אז אם הרב עובדיה הוא הפרשן, מהו הפרוש הנכון ?

והתנ"ך אינו מקור הבעיות, כי כבר טענו שהוא מטאפורי במבנהו.

גם בין הכופרים הכי גדולים יש אלימים ומרביצים, רוצחים ואנסים - התנ"ך לא נותן
לגיטימציה לדבר הזה, אלא האנושות בכללותה.

והתנ"ך איננו מקור הבעיות - ברור - התנ"ך הוא ספר

הפרשנויות השונות ו"בעלי הסמכות" לפרש הם בדרך הבעיות, מאחר ונוטים
להקשיב להם וליחס לדבריהם תוקף של ממש

התנ"ך הוא ספר מנחה וחשוב ביותר. אנשים מאמינים לא חייבים פרשנים. אנשים בוחרים
לעשות מעשים.

פעם שמעתי משפט נכון. הוא הולך כך: "אקדחים לא הורגים אנשים, אנשים הורגים אנשים".
פה זה אותו הדבר בדיוק...

ואיפה אני שולל אורח חיים של מישהו ?

אכן בתנ"ך יש לא מעט ואפילו הרבה הכוונות נכונות לאורח חיים בריא חברתית
החל מ 10 הדברות וכלה בעוד הרבה פירושים ופרשנויות לחיים

אבל לא הכל נכון, לא הכל מודרני ומתאים לימנו
וכן יש פרשנים המתרגמים את התנ"ך לימינו
חלקם בהצלחה, ומפשירים חוקים על מנת שאפשר יהיה להשתמש בהם גם היום
וחלקם לא בהצלחה, מנציחים חוקים ואיסורים ישנים אשר לא עומדים במבחן המציאות שלנו

וזה נכון המשפט על האקדחים והאנשים
אבל אנשים גם ממציאים אקדחים שהורגים אנשים
ושוב אנחנו מסכימים על אותה הנקודה לדעתי

מותר להעיר לילד,לבקר אותו. מותר גם להטיל עונשים כמו מניעת יציאה למסיבה או שלילת דמי כיס.
אבל להכות את הילד פיסית,זה פשע של ממש. נראה לי שחכבר הכנסת הלפרט מדבר על מכות של ממש.

עקרונית את צודקת, אולם בהסתייגות קלה.

בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין כתוב": אמר רבי שמעון בן אלעזר: יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת".

כלומר: בחינוך ילדים יש לשמור על העיקרון של מתן עונש במידה קטנה, יחסית לאהבה והקירוב שבאים בעקבות העונש.

ילדים זקוקים למסגרת חינוכית. הם מצפים מאיתנו ההורים שנתחום אותם בגבולות של מה מותר ומה אסור.
הורים שאינם עושים כן מלמדים את הילד "לפרוץ גדרים". כלומר- להיות מפונקים וחיים תחת הידיעה ש"הכל מגיע ומותר לי"...

אז להעניש זה בסדר ולתת לעיתים כשאין ברירה מכה, זה בסדר, כל עוד אין משפילים ויורדים על הילד.

איך יודעים איך ומתי וכמה להעניש? היהדות נותנת הדרכה מצויינת לכך.

יש לדעת: אין הורים לא מוצלחים, יש הורים לא מודרכים.


אחת התוצאות של חינוך כושל היא האלימות בבתי הספר, חוסר הכבוד של התלמידים כלפי המורים וכן... גם חוסר כבוד של מורים לתלמידים...

"כל עוד הנר דולק אפשר לתקן"

מי שמודה בהתנהגות פושעת זו אין מקומו בכנסת ישראל ואסור לו להסתובב חופשי בציבור.

אולי לח"כ הלפרט ברור מהו הקו הדק בין "מכה חינוכית" לבין הכאה לשמה שהיא אלימות פסולה.

אולם לא כל הורה , יודע להבחין בין שני אלה.

"חוסך שבטו- שונא בנו", משפט שמצריך הבהרה חד משמעית כלפי ההורים על מנת שידעו להשתמש בכלי הענישה בצורה נכונה ובמידתיות.

על הח"כ להפעיל שיקול דעת יותר כאשר הוא משחרר הצהרה כזו, ועוד בוועדה לשלום הילד.

"כל עוד הנר דולק אפשר לתקן"

הוא יודע טוב מאד מה הוא אומר ומי שומע
אם לא אז חמור מאד שהוא שרד בפוליטיקה כל כך הרבה שנים
לא להתמם, הוא יודע בדיוק מי מאזין וזו לא פליטת פה
את הפרשנות הוא היה צריך לתת קודם, לא אחרי שקופצים עליו

מתוך סקרנות, מה עמדתך אתה לגבי הכאת ילדים? אסייג ואומר כי השאלה מתייחסת למכה לא עזה ונדירה בעכוז בילד בגילאי הגן אשר חוצה גבולות באופן בוטה ואינו נענה לכל אמצעי חינוך או שכנוע אחר? אבקשך להתייחס בתשובתך לא לחה"כ הלפרט כי אם באופן כללי [נאמר במענה לשופט מחוזי נכבד ושומר חוק שאמר דברים דומים]. זה אינו חלק מויכוח או הבעת עמדה אלא שאלה בלבד.

פליק בטוסיק גם כאשר הילד עבר את כל הגבולות
מציין גבול נוסף גם להורה וגם לילד
מאותו רגע ידע הילד מה הגבולות שלו ומתי הוא מקבל פליק בטוסיק
ילד לא ממושמע אבל פיקח, יעשה לעצמו דו"ח רווח והפסד, ולעתים יבחר
בפליק החינוכי בתור המחיר של הפרי האסור
וזה קיים וקורה, או אז יצטרך ההורה לשדרג את הפליק, או להזיז את הגבול,
ואז ימשיך הילד לצייר לעצמו את עולם הערכים בו לכל תעלול יש מחיר
וההורה ימשיך לשדרג לעצמו את מערכת הענישה הלא יעילה הזו.

התוצאה תהיה ילד שלמד שאם עושים משהו אסור יש מחיר, והמחיר הוא אלימות שניתן לסבול אותה.
תעקבו אחרי ילד זה בגן ותראו כיצד הוא פותר את המשברים שלו שם מול ילדים אחרים.

הורים אשר נתנו פליק אחד או שניים במהלך כל חיי הילד (וראיתי כמה תגובות
אוויליות שכאלה בכמה אתרים) וחושבים שהם הורים מכים אבל זה בסדר, אינם מבינים מחייהם

ולמה דווקא בחרת בשופט ? האם השופטים הוכיחו שהם אכן הדוגמה הנאותה ?
אפשר רק להזכיר את מקרה הנאנסת הנהנית כדוגמה הפוכה

תאר את התיחסותו המשפטית לבטוי 'חוסך שבטו שונא בנו', כמדומני שהעליון הפך את פסק דינו.