ה"צבא האמיתי" למי שחשב אחרת...
בהקשר לתכנית של גדי סוקניק בערוץ 2 אמש...
שימו לב לתגובה הזו, כפי שפורסמה באתר YNET מבחור בשם `ג´וש`:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3323132,00.html



"עם כל הכבוד ליחידות המובחרות של צה`ל. הם עושות עבודה מצויינת והחיילים שם שומרים על המדינה בצורה נפלאה.
אבל יש גם את הצד השני. החיילים שעושים את העבודות החרא. שכל היום נמצאים בעמדה ושומרים על היישוב, על הציר, על הכפר...בדרך כלל רק כדי לשבור שגרה זורקים להם איזה עצם איזה מישהו שפעם נארה עם בקבוק תבערה לעצור. אקשן - לא יוצא להם יותר מדי לפגוש.
אלה החיילים הצנועים של צה`ל. אלה החיילים שהולכים הביתה בלי כל התהילה של ´הרגתי השבוע עוד 4 מחבלים´ (שאין לזלזל בזה כלל וכלל). אלה החיילים שישנים במשך 3 שנים בתנאים כמעט הכי זבל שיש. אלה החיילים הצנועים של צה`ל. אלה החיילים הישראליים של צה`ל. לא צריכים שיראו אותם עם כל הסיכות עם המדים והאמצעים על הנשק כדי לדעת שהם משרתים את המדינה בצורה הכי טובה שהם יכולים.
לא צריכים איזו תכנית טלוויזיה (לא שמישהו מהתקשורת המודרנית יראה בזה משהו `עסיסי` דיו) בשביל לספר תהילתם. הם לא אוהבים את זה. החיילים הישראליים אוהבים לעשות את העבודה כי היא צריכה להיעשות.
אומרים הרבה שהמסלול של החייל שביחידות `המובחרות` היא יותר קשה ולכן מקנה לו את הזכות `לנוח` במשך שאר השירות. אני אומר שלא רק ששאר השירות של הלוחם בגדודים הוא יותר קשה אלא גם מסלול ההכשרה הוא הרבה יותר קשה. אולי פיזית אחד לאחד לא, אבל נפשית אין מה להשוות בכלל (במיוחד בהתחשב בכך שכשהם מנווטים עם 50% משקל גוף עליהם אנחנו שומרים ארבע ארבע באיזו עמדה מסכנה)...
אז גדי, אולי במקום להלל את אלה שצריכים ללמוד קצת הלכות צניעות ולבנות להם עוד יותר את האגו שלהם שהוא אחד השורשים למצב של החברה הישראלית כיום, תלך למוצבים בצפון. תכנס לחברון. תבין מה זה לתת את כל הזמן העומד לרשותך ועוד קצת לדבר הזה שנקרא צה`ל. בתור זריקת מוטיבציה למשתמטים זה אולי לא כל כך רלוונטי. אבל יש קבוצה של אלפי חיילים שזה כל כך כל כך חשוב להם. אני אפילו לא יכול להתחיל להסביר את החשיבות של הדבר.
ובכל זאת, לאחר הדברים הנ`ל, כל הכבוד על היוזמה. חשוב להראות לעם לא רק את מפלות הצבא אלא גם את נצחונותיו, ועם זאת לזכור ולהנציח את היקרים שמסרו נפשם על שמירת העם והארץ (ואם יותר לי להוסיף גם קידוש השם).
שבת שלום!
-ג´וש ".

זה נשמע קצת מצחיק אבל הצבא האמיתי זה לא בסיירת מטכ`ל, שייטת, חובלים או אפילו לא בפלס`ר או בעורב , פלחה`ן , מגלן וכו`...
הצבא האמיתי נעשה מתחת לסיכות הנוצצות ומתחת לעיניי המצלמות והכתבות המהוללות, בגדודים, בחטיבת כפיר החדשה בכל החטיבות ה`קצת פחות מובחרות`...
מנסיון אישי, כלוחם ביחידת עורב צנחנים שהיא יחידה מקבילה לכל אותם גדודי צנחנים, יש שם חברה מעולים! באיכות שלא יורדת (ולעיטים אפילו עולה) מכל צוות ביחס"ר (יחידות הסיור המבוחרות של הצנחנים).
הם עוברים מסלול רציני ביותר ולא זוכים תמיד להכרה מלאה או לתהילה כלשהי.
לכל אותם חבר´ה (שרק התגייסו לצה`ל בעלי פרופיל קרבי), שחולמים על פיקוד, הנהגה והשפעה על בני אדם, המקום לעשות זאת בצורה הכי אמיתית שיש זה אך ורק שם באותם גדודים וחטיבות שלא שומעים עליהם יותר מדי בתקשורת.
אני באמת מאמין ששירות אמיתי בצה`ל נקבע לא באיזה יחידה אתה נמצא אלא במה אתה עושה ומדד נוסף הוא עם איזה חבר´ה אתה נמצא
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.yehida.org/modules/Forums/images/smiles/icon_smile.gif]

אני התחלתי את השירות שלי בצבא ביחידת חילוץ של חיל האוויר-669 ועברתי אחרי כשנה ליחס`ר צנחנים (לעורב) ועשיתי מסלול משולב - קשה ומאתגר של שנה ו-8 חודשים בערך (כולל קורס חובשים קרביים) והייתי לוחם שנה ו-4, רוב החברים שלי ששירתו בגדודים בחטיבות השונות (ולא ביחידות עילית למינהן) עשו שירות מאתגר וקשה ואף יותר עם המון פעילות מבצעית שוחקת ולא זכו לשום תהילה! אך אין זה אומר שהם לא מסופקים מהשירות הצבאי שלהם... ספציפית בגדודים ישנה יותר אחווה בין הלוחמים יותר חברות (פחות תחרות בין החבר´ה להבדיל בקורסים מסויימים בצבא וביחידות אחרות), תראו בסופו של דבר כולנו במאמץ המלחמתי ביחד - כולנו רוצים ותורמים למדינה יחד!! אז אין להמעיט כלל מכבודם של אותם חיילים שנלחמים קשה בשטחים שלא שומעים עליהם בכלל...
אני מקווה שתחשבו על כל הדברים שנאמרו כאן - בסופו של דבר כל חיילי צה`ל שומרים על בטחון מדינתינו הקטנה.
הכתבה הועלתה באתרף
http://www.mekusharim.co.il/news_read.asp?tid=71977
אם מישהו / מישהי מרגיש/ה צורך לרשום תגובה להודעה שיעשה זאת באתר הנ"ל בבקשה .
שאו ברכה,
לידור בק

לסיפורים יש יותר משני צדדים חבל שלא עשו הכללה,
אם מישהו זוכר את ניר פורז שהיה מפקד צוות בסיירת מטכ"ל שנהרג בנסיון החילוץ
של נחשון ווקסמן. הצוות שלו מספר שפעם אחת הם קצת "הסתלבטו" על אחרים
שהם מטכ"ליסטים, אז כעונש להתרברבות שלהם ניר החליט שהם יוצאים הביתה עם ג'ריקן
5-10 ליטר.
סתם סיפור להראות צד אחר.

ניר פורז ז"ל בוגר מחזור 3 שלנו (יובל עילם), חבר, לוחם ומפקד

ניר נולד ב14/5/71 ברמת השרון, להוריו מתיה ומעוז פורז. אביו שהיה טייס חיל האויר, נפל במלחמת יום כיפור בהיות ניר בן שנתיים וחצי. לניר שתי אחיות נשואות - תמר אלון ועמית קלם. ניר למד בבית הספר היסודי "גולן" שהיה בשכונת מגוריו ואת לימודיו התיכוניים סיים בתיכון רוטברג, במגמת אלקטרוניקה ומחשבים, בציונים גבוהים. ניר היה מעורב בפעילות חברתית וחינוכית בבתי הספר שבהם למד. בתיכון רוטברג הקדיש מזמנו לספריה הפדגוגית של בית הספר ועל כך הוענקה לו תעודת הצטיינות במעמד טקס סיום התיכון. בהמשך לימודיו בחטיבה ובתיכון, עבד לאחר שעות הלימודים בגלריה הממוקמת ליד הבית - בעשיית מסגרות לתמונות, בעבודות נגרות מזדמנות ובניקוי שטיחים וכל זאת כדי לממן רכישת קטנוע ושעורי נהיגה לרכב. לפני גיוסו לצה"ל, בהיותו בשמינית, עבר ניר קורס הכנה לצה"ל אצל יובל עילם שאיתו המשיך במערכת יחסים חברתית קרובה מאד, עד ליום נפילתו בקרב. שבועות מספר לפני תאריך הגיוס, ניר עובר בדיקות התאמה לקורס טייס וכמובן מתקבל לקורס, היות ורצה להמשיך במקום בו הפסיק אביו. כיתום צה"ל דרושה חתימת האם לקבלה ליחידה קרבית. לאחר הרבה שעות שיכנוע מצליח ניר לקבל את הסכמתה של מתי לחתימה, במידה ויוותר על קורס טיס. ניר ניגש לגיבושון כדי להתקבל לאחת מיחידות השדה המובחרות בצה"ל. כמובן שהוא מצליח בגיבוש מעל לכל המשוער ומתקבל לסיירת מטכ"ל. חמש שנים עושה ניר בצה"ל. 3 שנות שרות חובה, שבתוכם קורס קצינים ושנתיים בקבע כמפקד צוות בדרגת סרן. במהלך שירותו המרתק ביחידה היה ניר שותף בהרבה פעולות חסויות שתורמות לבטחון המדינה. ב-14/10/94 במהלך חופשת השחרור, נקרא ניר חזרה ליחידה ויחד עם צוותו יוצא לחלץ את נחשון וקסמן, החייל שנחטף ע"י אירגוני הטרור. תוך סיכון נפשו באומץ ובגבורה נהרג ניר מיריות המרצחים. על פעולה זו קיבל סרן ניר פורז את צל"ש הרמטכ"ל.

חבר, לוחם ומפקד

קווים לדמותו של ניר - "מתחילת שירותו הצבאי הדגים ניר דבקות ונחרצות בלתי רגילים אף באמות המידה הגבוהות של היחידה. ניר היה חייל למופת וקצין מצטיין. לאורך כל שרותו עמד ללא דופי בכל המשימות המורכבות והמסוכנות אשר הוטלו עליו." מפקד היחידה ליד קברו של ניר, מול הקהל, שמעתי את בני מספר למתי, אמו, כי בנה חי בתחושת שלמות והגשמה ולא הלך לעולמו בתחושת החמצה. תמיד מחויך, תמיד יחף בדרך לחוף, למשחק כדורעף או טיול ג’יפים קופצני ומאובק. יש מטרות צודקות. אין מטרות שמצדיקות אובדן כזה ובזבוז כזה." אביו של חבר

"ניר היה ספורטאי מצטיין. ילד שמגדירים אותו כמלח הארץ. היה ברור לכולנו שהוא יתבלט בצבא וילך ליחידה מובחרת. הוא היה מנהיג, טוב לב ותמיד עזר. התלמידים נאספו בבוקר, ואחרי דקת דומיה שמעו מפי המורים והמנהל על דמותו של ניר התלמיד הנערץ שנפל בנסיון לחלץ את בן הערובה. אנחנו רוצים שדמותו של ניר תיחרט בעיני כולנו כסמל לאדם שהיה למופת. התכונה הבולטת שלו היתה "המנהיגות" מספר המנהל. כל מה שנגע בו הלך לו בקלות. היופי הפנימי שלו היה מדהים. בחור יפה תואר, חברותי, מפרגן, לא מתנשא, בעל רצון לעזור לחברים. וזה כל כך סימלי שהוא נפל בנסיון לחלץ חייל." מנהל בית הספר התיכון
"הוא היה במצב תמידי של לתת" אמר חבר נרגש. "נירקה" אמר, "גיבור היית במותך וגם בחייך הקצרים. ניר היה האיש הכי קטן עם הלב הכי גדול"

חבר קרוב: "ניר היה הכי בן אדם בחבורה. הוא היה כריזמטי, מעולם לא סיפר על עצמו, מעולם לא נתן הוראות, אבל היה מנהיג במלוא מובן המילה."
א, חברה ללימודים: "מביטים אנו זה בזה מבועתים. מלקקים את פצעינו ומסרבים להשלי, אך מעל לכל מתקשים להבין כיצד הפכנו באותו לילה ליתומים. נזכרים ברגעים הראשונים, אותם ימים שאימצנו זה את זה והפכנו למשפחה אחת גדולה - משפחת ניר. לעיתים היה נדמה שאתה מעין אח גדול הנותן משוב לכל מעשינו ודואג לפרגן במידת הצורך אך התחושה החזקה מכל שקיננה בליבנו כאילו היינו בניך. מזילים דמעה ומשתאים, מצפים בערגה אך לשווא. אבא ניר איננו. אז ניר:"איך זה שכוכב אחד נופל, איך הוא מעז למען השם?!" בצער רב וביגון קודר נוצרים בלבנו את הכאב המשתק, נושכים שפתיים ומצדיעים לך בפעם האחרונה, מפקד, אח, חבר, אדם יקר. מבטיחים לספר לילדנו על אבא ניר פורז שתמיד היה אומר לנו "לתת בלי לרצות לקחת ולא מתוך הרגל, כמו שמש זורחת, כמו צל אשר נופל".
חייליו ב"צוות ניר".

תוך סיכון נפשו באומץ ובגבורה נהרג ניר מיריות המרצחים על פעולה זו קיבל את צל"ש הרמטכ"ל.

לשאלות ולפרטים נוספים באתר הבית שלנו
WWW.YUVALEILAM.COM

יום שישי - 14 באוקטובר 1994 - ניסיון החילוץ של החייל החטוף נחשון וקסמן



בבוקר יום שישי כבר היה בידיו של ראש השב"כ ביהודה ושומרון מידע מדוייק על הבית שבו הוחזק החטוף ופרטים נוספים. שעה קלה לאחר מכן כבר הורה ראש הממשלה, יצחק רבין, להתחיל בתכנון מבצע החילוץ. שתי יחידות מובחרות = סיירת מטכל של צה"ל, והימ"מ, היחידה המובחרת ללוחמה בטרור של משטרת ישראל - הציגו תוכניות.
מסיבות שונות הוחלט להטיל את ביצוע הפעולה על סיירת מטכ"ל.
התוכנית בעיקרה כבר היתה מוכנה, אבל בשב"כ ביקשו שהות של כמה שעות, כדי "לסגור" את כל הפרצות האפשריות ולאסוף עוד מידע.
בפיקוד המרכז ניתנה הוראה שלא לחרוג מהפעילות השיגרתית בכפר ביר - נבאללה ובכביש העובר בתוכו.
ככל הידוע, איש לא הבחין בצוותי התצפיות ובפעילות הנוספת של השב"כ. נאסף כל מידע מודיעיני אפשרי - פתחי הבית, הדרכים המובילות אליו, המבנה הפנימי של הבית, כל חדר וחדר, כולל המטבח והשרותים.
לקראת הצהריים נפלה ההחלטה סיירת מטכ"ל, להטיל על סרן ניר פורז לשמש כמפקד הפריצה. הרמטכ"ל עצמו שוחח איתו ושמע על תיכנוני הפריצה.
ב - 14:00 התכנסו במחנה סמוך לשכונת גבעת זאב, שבצפון ירושלים, הרמטכ"ל, סגנו, אלוף אמנון שחק, וקצינים בכירים. תכנית המבצע הוכנה לפרטי פרטים. מספר מסוקים של חיל האוויר הועמד בכוננות. גם צוותי חרום והצלה הועמדו בכוננות מלאה.
ב - 16:30 נערך התידרוך לכוח המבצע, בנוכחות הרמטכ"ל. חיילי הכוח ערכו את ההכנות האחרונות, למדו פרט ועוד פרט, שיננו את התכנית ואת פרטי המבצע.
הכל היה ערוך ומוכן. ראש הממשלה קבע, כי יש לערוך את המבצע עוד לפני פקיעת מועד האולטימטום, שהיה תשע בערב. זאת, כדי להגדיל את הסיכויים להציל את חייו של נחשון. ב - 18:00 החלו תזוזת הכח ליעד.
בערך ב- 18:30 הגיעה ידיעה, שמכונית "מרצדס" חונה ליד הבית בביר - נבאללה, שבו מוחזק החטוף. נהג המכונית נכנס לתוך הבית. יותר מאוחר יתברר, כי זה היה הסייען, ששכר את הבית עבור המחבלים והביא להם אוכל. הועלה חשש שהחוטפים מתכוונים להעביר את וקסמן למקום אחר. לכוח ניתנה הוראה לעצור. החיילים נסוגו ונערכו לתפוס את ה"מרצדס", אם יוציאו החוטפים את נחשון מהבית.
נהג ה"מרצדס" שהה בבית עד 19:15, אך כשיצא, היה לבדו. הוא נלכד ונלקח לחקירת השב"כ. ברגעים אלה נתקבלה ההחלטה הסופית לפעול. לפני שקיבלו הכוחות את ההוראה לנוע, נערך תיחקור יסודי של החוטף הרביעי ושל נהג ה"מרצדס" שיצא מן הבית. בתיחקור אומתו פרטים, שכבר היו בידי הכוח, בנוגע למבנה הבית, מספר המחבלים הנמצאים בו ועוד.
בסביבות 19:15, כששקעה השמש וכבר השתררה חשכה, החלו לוחמי סיירת מטכ"ל, שכבר היו בקרבת היעד, לנוע לעבר הבית, כשהם מתפצלים לשני כוחות. כוח אחד הגיע מדרום לכפר, והשני מצפונו. בכל כוח היו חבלנים, שנשאו על גבם מטעני - נפץ, שנועדו לפרוץ את דלתות הבית.
במחנה סמוך לירושלים התמקם החפ"ק (חבורת פיקוד קדמית.) היו שם הרמטכ"ל, סגנו, ראש אמ"ן, אלוף פיקוד מרכז, מפקד כוחות צה"ל ביו"ש, ראש אכ"א, מ"מ מפקד השב"כ וסגנו וראש מחוז האוטונומיה במשטרת ישראל. כל הקצינים הבכירים היו בבגדים אזרחיים.
הכוח התקדם לאיטו בחסות החשכה. בקירבת הכפר נשמעו קולות חתונה. הועבר דווח לחפ"ק. הכוח התקרב למסגד, ואז התברר שכמה מהמתפללים שבאו לתפילת ערבית, עדיין לא עזבו את המסגד. הכוח קיבל הוראה להתעכב מעט.
כעבור מספר דקות התקרבו הלוחמים אל הבית והסתתרו מאחרי החומה המקיפה אותו. כוח אחד של חיילים עלה לגג המבנה, כדי לחפש דרך לחדור לבית בשקט, בלי שיבחינו בהם. רק לאחר שהבינו מפקדי הכוח שאין שום ברירה, הם החליטו לפרוץ.
המפקד הורה לחבלנים להתחיל במלאכתם. בהתגנבות חשאית ואיטית הם הגיעו עד שלשת פתחי הבית שסומנו לפיצוץ ושדרכם היה הכוח אמור לפרוץ.
19:47 שלושת המטענים הופעלו. רק אחד מהם התפוצץ. מטענים נוספים הופעלו והתפוצצו. עשרות לוחמי הסיירת, שעמדו ליד הדלתות, החלו לפרוץ פנימה.
מהדלת הצפונית הראשית, היתה הפריצה מהירה וקלה יחסית. הלוחמים שעטו במדרגות, ובתוך שניות היו בסלון של הקומה השניה. אחד החוטפים, שישב בסלון, נורה ונהרג מייד. שני החוטפים האחרים, ועימם נחשון, נמצאו בחדר קטן, שהכניסה אליו היא מהסלון. דלת מתכת כבדה, נעולה, הפרידה בין הסלון לחדר.
חיילי הכוח, ובראשם סרן ניר פורז, התמקמו מול דלת המתכת וניסו לפרוץ פנימה. ברגע זה, ואולי מספר רגעים קודם לכן, רצחו החוטפים את נחשון. החייל הכבול נורה בשבעה קליעים, שפגעו בצווארו, בחזהו ובבטנו.
המחבלים חמושים ברובי קלצ'ניקוב, החלו לירות צרורות דרך הדלת.
"תיכנעו!" קראו חיילי הכוח לחוטפים, בערבית.
"אנחנו נהרוג את נחשון, ואחר כך נמות", השיב אחד המחבלים בעברית.
מיד לאחר מכן הושלכו מטען חבלה ורימון יד לעבר הכוח, ואחריהם שוב ירו המחבלים צרורות מרובי הסער שלהם. סרן ניר פורז נפצע אנושות, ומת תוך כדי קרב.
החיילים פרצו לחדר תחת אש כבדה, בתקווה שנחשון עדיין חי. הם הרגו ביריות את שני החוטפים. 12 חיילים נפצעו במהלך הקרב הקצר.
בחדר התגלה לעיני הפורצים מחזה מחריד: נחשון וקסמן, כבול בידיו וברגליו בשרשראות ברזל, שכב מת.
בחדר נמצאו גם שיירי האוכל של נחשון, שעל פיהם, בין השאר - הסיקו החוקרים, כי נרצח מייד עם כניסת הכוחות או קצת לפני כן.
חבורת הפיקוד הקידמי נעה לעבר הבית במהירות עם תחילת הקרב והתמקמה ליד המסגד, מרחק כ - 200 מטר מהבית. כשנשמעה הקריאה "חדל אש", מיהרו הקצינים לעבר הבית. שמחת ההצלחה הפכה לאבל כבד, כשהתברר שנחשון נרצח ושסרן פורז, מפקד הפעולה, נהרג בקרב. הרמטכ"ל הורה לראש אכ"א, האלוף יאיר, לצאת לבית משפחת וקסמן, כדי להביא את הבשורה המרה.
שעה קלה לאחר הפעולה כבר עזבו הלוחמים את השטח, בראש מורכן. כמה מהם בכו. הם חזרו לבסיסם




http://www.aka.idf.il/iturim/asp/di...asp?docId=29187

עוד רבות יסופר על 5 חיילים שתיזזו עם "עוקב" מים שנגרר ע"י אביר "ברחבת הריקודים" של אדם .

ומרתיע אויב מלתקוף, לוחם הקומנדו יוצא לפעולות עלומות, מביא מידע מודיעיני יקר ערך ועושה פעלות שהרבה אזרחים במדינה חייהם ניצלו, אותו סטי"לן/איש צוללות ששומר על חופי המדינה, מחדירת גורמים עויינים, וגם אותו חי"רניק ששוכב במארבים בשכם, פושט על בית חאנון ועומד במחסומים המסריחים ומונע את הפיגוע הבא. וגם אותו ג'ובניק במודיעין שמפענח צפנים ומאזין למתרחש ואותו בקר ביב"א צפונית שעוזר לטייס ועם עין פקוחה על מסכי המכ"מ... ועוד אין ספור תפקידים.

כולם, בלי יוצא מן הכלל, עושים משימות שתכליתן היא אחת. הגנה על אזרחי מדינת ישראל ושטחה!

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

מסכים עם רועי.

הוא מתכוון לפנים האמיתיות של הצבא היום-יומי ואפור, האטום והחסר תהילה כפי שהוא באמת(לפחות בעיני הגדודים). אין מה לעשות בסוף רוב הצבא לא מורכב מיחידות עילית. ההשוואה שלו(לדעתי) לא קשורה לג'ובניקים אלא רק בין הלוחמים...העולם הזה הוא עולם שיחידות ההתנדבות פשוט לא מכירות, עולם של אטימות, חוסר תקציבים, יחס ביזיוני כלפי הלוחמים ודברים נטולי ההרואיות שמודבקות לעיתים ללוחמי צה"ל...כאחד שהיה פעם במסלול התנדבותי( ומתוקצב היטב הייתי אומר...) והיום משרת בגדוד שבאמת ההקצאות בו הם בתחת, היחס למפקדה יותר טוב מאשר ללוחמים והביקורת שלי כלפיו היא אינסופית,אני מבין את זה, את הפנים האמיתיות של צה"ל ואת הפנים שרואים במלחמה. כי הפנים הם של הגדודים בצה"ל, כן כן הגדודים ולא דובדבן ושייטת ומגלן...אלה הם פנים שמראים בלאגן, אנדרלמוסיה, חוצר תקציב וארגון ועוד דברים רבים שאותם יגידו אחרים טוב ממני...ותשמע לי עד שלא תהיה לא תבין. גם כשאני הייתי מורעל ולא טעמתי מהעולם הזה לא יכלתי להבין אותו ואני גם לא מאמין שאתה תבין אותו עד שלא תהיה שם, לא תבין את התסכול העמוק בלוחמים, את האפרוריות והשגרה הגועלית. אז נכון שהמטרה של כולם היא להגן על המדינה, אבל אתה לא תשווה בן אדם שיוצא 18-3,
עושה שמונה-שמונה ויושן שעתיים בלילה(כן אנשים עושים את זה לא רק במלחמה...אלא בשגרה) למישהו שיוצא יומיות בקריה נכון?
בתכלס הסיירות לא צריכות יותר תהילה, יש להן מספיק תאמין לי. המילים של Miloimnik הם חכמות מאוד וכדאי לחשוב טוב על מה שהוא העלה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי abac הוא מתכוון לפנים האמיתיות של הצבא היום-יומי ואפור, האטום והחסר תהילה כפי שהוא באמת(לפחות בעיני הגדודים). אין מה לעשות בסוף רוב הצבא לא מורכב מיחידות עילית. ההשוואה שלו עולם של אטימות, חוסר תקציבים, יחס ביזיוני כלפי הלוחמים ודברים נטולי ההרואיות שמודבקות לעיתים ללוחמי צה"ל.. והיום משרת בגדוד שבאמת ההקצאות בו הם בתחת, היחס למפקדה יותר טוב מאשר ללוחמים והביקורת שלי כלפיו היא אינסופית,אני מבין את זה, את הפנים האמיתיות של צה"ל ואת הפנים שרואים במלחמה. כי הפנים הם של הגדודים בצה"ל, כן כן הגדודים ולא דובדבן ושייטת ומגלן...אלה הם פנים שמראים בלאגן, אנדרלמוסיה, חוצר תקציב וארגון ועוד דברים רבים שאותם יגידו אחרים טוב ממני... ותשמע לי עד שלא תהיה לא תבין. לא תבין את התסכול העמוק בלוחמים, את האפרוריות והשגרה הגועלית. אז נכון שהמטרה של כולם היא להגן על המדינה, אבל אתה לא תשווה בן אדם שיוצא 18-3, עושה .

השירות לא אמור להיות קל לאף אחד , בכול מקום ולכול מקום יש את היתרונות והחסרונות שלו .
אני באופן אישי מאמין , ברגע שיבין ויכין את עצמו לגרוע מכול, החל מרמת המנהלות עד לרמת מוות חלילה,ההגיון והשכל הישר יגרמו לו להיות מרוכז ולהבין לשם מה התגייס ולמה בדיוק הוא נמצא בצה"ל
רלוונטי לכול המיועד לשרות בכול גדוד שיהיה או בכול יחידה מובחרת ככול שתהיה

(ויש לי באמת הרבה כבוד אני עוקב אחרי ההודעות שלך תמיד ) אני באמת לא מבין מה הקשר בין עיקר לטפל...אני לא מבין למה ההודעה שלך קשורה...העלתי פה בעיה שהיא מושרשת בצבא וידועה מאוד בקרב לוחמים בגדודים. לא אמרתי לרגע שאני מזניח ולא מבצע את העבודה שלי כראוי, להיפך אני תומך בשאיפה למצוינות איכן שלא תהיה ואף מקווה שאני יוכל לשנות את הסביבה שלי כמפקד ואולי אם תינתן לי ההזדמנות אז גם כקצין. ונכון יש יתרונות וחסרונות לכל דבר זה ברור, אבל מה שקורה( לפחות איפה שאני נמצא) הוא כבר הרבה מעבר לחיסרון...הוא ביזיון פשוט, באמת בושה ההתנהגות ללוחמים (בהרבה מובנים) והראייה היחסית רחבה שלי, ש"הרווחתי" אותה מזה שטעמתי שתי קצוות מנוגדים לחלוטין בצבא, נותנים לי פרספקטיבה די טובה על מה שקורה ומה שאמור לקרות. ותוספת אישית ממני- הלוואי ולא הייתי יודע מה שאני יודע, הלוואי שהייתי מכיר רק את הראש הדפוק של איפה שאני נמצא וחושב שככה לכולם בצבא( כמו שאר האנשים שם....) אבל לצערי אני יודע את האמת העגומה, שזהו מחדל גדול ויש דברים בצה"ל שהם בלתי מתקבלים על הדעת.

ובהקשר לכתבה על היחידות המיוחדות, אני ממש לא נגד זה אני מאוד אוהב את זה, אני בעצמי מאוד אוהב את "תרבות" היחידות המיוחדות שיש לנו ואני מעריך מאוד את מי שמשרת שם ואת השירות בפרט...אבל מה לעשות דברים כאלה גם מעלים תסכולים עמוקים שגם אותם צריך הציבור להכיר.

יכול להיות שההודעה שלי היא קצת ב"אוויר", קצת קשה להבין על מה אני מדבר כשאני לא נותן דוגמאות. רק כדי שתבין שאני לא מקטר סתם, באמת שאני יותר מאשמח לשלוח לך בפרטי הרבה דוגמאות לדברים רבים שאני רואה בהם מחדלים עצומים. הסיבה שאני לא רושם אותם בפורום זה כדי לא להוציא למלשב"ים מורעלים את האוויר מהריאות ולתת להם ראייה שגוייה על השירות שם, כי אל תטעה אני לא אומר שאין בו גם יתרונות ודברים מאוד יפים, פשוט לא נראה לי שאנשים יוכלו להתמודד בצורה הנכונה עם מה שאני יגיד...

כול אחד מקבל ומבין את העניין הזה של השירות בצה"ל באופן אחר .
יש כאלו שמסתכלים מסביב, וישנם כאלו שיעדיפו להתרכז במטרה שלשמה הגיעו ל 3 שנים

אני מסכים עם רועי אבל הבעיה שכל התוכנית הזאת מדברת על כמה יחידות ועושה מהם על אנושיים ...סך הכל כמה אנשים שהתמזל מזלם אולי קיבלו עזרה והגיעו ליחידה מובחרת. בזמן שהרבה אנשים אחרים טוחנים עושים קווים שמירות וכל החרא הזה ואותם לא מזכירים זה פשוט מסריח ...ראיתי את התוכנית ונכון שמה שדובדבן שייטת מטכל וכו עושים זה ממש מגניב אבל האם הם באמת "הצבא" שלנו?? הם עושים מדי פעם פעילות בזמן שהרבה אנשים אחרים חיים בתוך הפעילות יום ולילה מחסלים אנשים ועליהם אתה לא שומע ...לא בתוכנית הזאת של ערוץ 22 ולא במקומות אחרים מדי פעם תשמע על איזה "חיילי גבעתי מנעו פיגוע" נדיר לשמוע כאלה.
בכל מקרה מקווה שאנשים לא יסתכלו רק על פעילות של שייטת ומטכל אלא גם על אנשים אחרים שעושים פעילות לא פחות חשובה ומסוכנת מהם ...אולי אפילו יותר.

הגדודים עוסקים בבט"ש , כול מי שראה אותם בשטחים יודע ומבין מה מהות העניין
גדוד 51 , גדודי הנח"ל , גדודי הצנחים הסדירים שיחקו תפקיד מאוד מכריע במלחמה האחרונה ושילמו על כך בחברים פצועים והרוגים
אל תחשבו לרגע אחד שמדובר כאן ביוקרה כזאת או אחרת , כול לוחם מגוייס לאהיכו שמתאים ובשורה התחתונה - כולם למרבה הצער ישלמו אותו מחיר אם ידרשו לכך .

לפי דעתי הם עושים דברים יותר מסוכנים...במלחמה האחרונה הם הלכו כמו צאן לטבח...היו בקרבות של פנים אל פנים....מה כבר יכול להיות מסוכן יותר.

רועי, תגובה באמת יוצאת מן הכלל.
כל מילה זהב.

ארים ראשי, אשא עייני אל ההרים במרחקים,
וקולי יישמע כזעקה, כתפילת האדם,
וליבי יקרא - מאין יבוא עזרי.