משחק מילים

יום שבת, 18 בנובמבר 2006, 7:03 מאת: אהוד אשרי, הארץ

אזרח שרוצה לגבש עמדה על מצב השחיתות בשלטון לא יכול לעשות זאת בגלל התקשורת. האולמרטים נגד הלינדנשטראוסים (ולהפך)

1. "אולמרט ואנשיו מנהלים קמפיין מסודר. המטרה: להרתיע את מבקר המדינה לבל יפרסם את הדו"ח המפליל בפרשת השוחד שקיבל אולמרט בפרויקט כרמיה, יצירת דעת קהל נגד גורמי האכיפה והצגת חושף הפרשה, קרי, אותי, כאיש הזוי שירד מהפסים" (יואב יצחק, 11.11.06 ,nfc)

"אנחנו שוב בסרט עם הסצנה של מתקפת הזומבים. מתים חיים הצועדים בכבדות לעבר הקורבן וממלמלים בפה כבד: 'הבית ברחוב כרמיה'... הטרור המקארתיסטי שעושים מבקר המדינה והעיתונאים הצמודים לעטיניו מוכר לי היטב: גם כשאתה חף מפשע ונקי לחלוטין הביטחון העצמי שלך מתערער" (אמנון דנקנר, "מעריב", 3.11.06)

"שוב הגיעה עונת רצח האופי של אנשים טובים והגונים שהעזו להעיד במשטרה או אצל מיכה לינדנשטראוס על מעללי ראש המדינה. עורכים להם משפטי שדה ומקיפים את החשוד התורן בלהקות מעודדים מקצועיות" (מרדכי גילת, "ידיעות אחרונות", 13.11.06).

"המדינה חשובה לי יותר מהחקירות הפליליות האלה. אתה חושב שהיום יש לאולמרט זמן לטפל בביטחון שלי ושלך? אין לו. אנחנו דופקים את עצמנו בשם מרדף קצת מקארתיסטי, קצת מוגזם, אחרי מה שנקרא 'מינהל תקין'" (בן דרור ימיני בראיון לנסים משעל, 25.10.06).

2. אזרח שרוצה היום לגבש עמדה מושכלת על מצב השחיתות בצמרת השלטון לא יכול לבנות על כלי התקשורת. אם הוא נחשף ליותר מאחד, הוא רק יתבלבל. למי עליו להאמין? ליצחק ולגילת המשוכנעים שאולמרט הוא פוליטיקאי מושחת, או לדנקנר ולימיני המשוכנעים שאולמרט הוא קרבן למסע מקארתיסטי? שני הצמדים מייצגים שני מחנות בעיתונות הישראלית, שאפשר לקרוא להם "הלינדנשטראוסים" ו"האולמרטים". היריבות ביניהם מרה ולא נופלת במאום מהיריבות בין ראש הממשלה למבקר המדינה.

הלינדנשטראוסים רואים באולמרטים להקת מלחכי פינכה של ראש הממשלה ש"משקרים ומטשטשים את מעשיו הפליליים" (יואב יצחק). האולמרטים רואים בלינדנשטראוסים "ציידי מכשפות היסטריים" בשירותו של מבקר מדינה צמא פרסום (אמנון דנקנר). כל צד מתבסס על דבוקת המקורות שלו ובאותו זמן מייחס למשנהו סימביוזה מוחלטת עם המקורות שמנגד. התגרה בעיצומה, היצרים לוהטים, ההשמצות עפות ורמת ההתלהמות חצתה מזמן את גבולות הדיון הענייני. כל קבוצה יודעת להוכיח באותות, במופתים ובמספרים שהעובדות לצדה. לאזרחים הניזונים מהתקשורת אין דרך ממשית להכריע בין העמדות. מטבע הדברים הם מניחים שאין עשן בלי אש ומצביעים בסקרי דעת הקהל נגד ראש הממשלה. ואמנם, אולמרט נתפש כיום כפוליטיקאי המושחת ביותר בישראל. האם זה מוכיח את צדקתם של הלינדנשטראוסים? אין לי מושג. ככל שאני קורא, מאזין וצופה יותר, אני יודע פחות.

3. הסיקור האמוציונלי פוגע קודם כל במסקרים עצמם. היום כבר אי אפשר לציין את השמות "אולמרט" ו"לינדנשטראוס" בכפיפה אחת מבלי להיות חשוד בהשתייכות לאחד המחנות. אילה חסון חשפה חשדות נגד יועץ המבקר, יעקב בורובסקי? יצחק מכניס אותה לאולמרטים. ארי שביט תקף את עסקת כרמיה? דנקנר משייך אותו ללינדנשטראוסים. נחום ברנע חשף עובדות סותרות? יצחק שולח אותו לאולמרטים. גם כשחמישה פרופסורים מפרסמים מודעה נגד מבקר המדינה, אף אחד כבר לא מקבל את דבריהם כפשוטם. מוטי גילת כבר קרא להם "מקהלה מגויסת שיוצאת נגד המנוולים שהעזו לחקור את חביבם". הוא לא העלה בדעתו שאולי הם מבטאים עמדה עצמאית.

בשבוע שעבר ריאיין יאיר לפיד בתוכניתו את אולמרט. תגובתו של יואב יצחק היתה פסקנית. במאמר שפירסם הגדיר את לפיד כאחד "מכתבי ופרשני החצר המגויסים" של ראש הממשלה ואת הראיון כ"שוחד מסך". למה שוחד? כי אולמרט מינה את לפיד האב ליו"ר יד ושם. גם הטור ההומוריסטי שפירסם לפיד הבן ב"7 ימים" נגד מבקר המדינה לא הצחיק את יצחק. בעיניו לפיד "חשף את עצמו לעבירת שוחד". עד כדי כך.

מה אני אמור לעשות עם טענות כאלה? צפיתי בראיון של לפיד עם אולמרט והוא נראה לי ענייני לגמרי. קראתי את הטור שלו וגם הוא נראה לי לגיטימי. אם להסתמך על המקרה הזה, יצחק רואה צל הרים כהרים ונסחף כמה גשרים רחוק מדי. מצד שני, הוא צודק כשהוא מצביע על קשריהם הקרובים של דנקנר ולפיד (האב) עם אולמרט. גם אני חושב שהשניים האלה צריכים לפסול את עצמם לעדות בכל הנוגע לחברם.

אז מי צודק? יצחק או דנקנר? פרופ' אמנון רובינשטיין, מחותמי מכתב הפרופסורים, שאין שום סיבה לחשוד ביושרתו, או מרדכי גילת, שכבר חשף כמה שחיתויות בחייו? לך תדע. דבר אחד ברור: כולם חשודים. אפילו אני. הדברים שכתבתי עד כאן עלולים להחשיד אותי בקלות בהשתייכות לאחד המחנות. אם אתה לא לנו, אתה לצרינו. בקיצור, אי אפשר להאמין לאף אחד.


4. הבעיה עוד מחמירה משום ששתי הקבוצות נאבקות גם במגרשים אחרים. למשל, פרשת רמון. למשל, פרשת פריניאן-בורובסקי-קראדי. בוודאי פרשת ירון זליכה. הטיפול העיתונאי בפרשות האלה קשור ברוב המקרים לזהות הקבוצתית, וגם אם לא, הוא לפחות חשוד בזיקה אליה. מעל הכל מרחף המאבק התקשורתי ההיסטורי בין מתנגדי "האקטיביזם השיפוטי והפרקליטותי" לבין "חסידי שלטון החוק". הראשונים רואים בגורמי אכיפת החוק את "הרעים" וחושדים בהם ש"נהפכו למכשיר פוליטי נגד הפוליטיקאים" (כלשון הפרופ' אמנון רובינשטיין). ברוב המקרים הם ישתייכו לאולמרטים. האחרונים רואים בגורמי אכיפת החוק את "הטובים" שמלחמתם בשחיתות הפכה אותם ל"מטרות שצריך להשמיד אותן" (כלשון מרדכי גילת). ברוב המקרים הם ישתייכו ללינדנשטראוסים.

מרוב עוינות הדדית קשה להתייחס באמון לדיווחים ולפרשנויות בכל הפרשיות האלה. תמיד יש חשד שמישהו מנסה לקדם את סדר היום של הקבוצה הביתית, במטרה להשפיע על הקבוצות הקובעות באמת: המזוזים והבינישים. לצרכן התקשורת הנבוך לא נותר אלא להתעלם ממלחמות העיתונאים ולקוות שהמזוזים והביינישים יידעו לעשות אותו דבר.

לטענתה, גורמים מסוימים שקשורים ללשכת אולמרט מנהלים מאחורי הקלעים מסע הסברה אשר מפעיל לחצים על חוקרי המשטרה

מאת: מחלקה ראשונה |
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nfc.co.il/img/envelop.gif]
| www.Nfc.co.il
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nfc.co.il/img/imgArrowPH.gif]
פרשת אולמרט אהוד אולמרט [צילום: AP]

יואב יצחק עמותת אומ"ץ פנתה (יום ה', 16.11.06) אל היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה והתריעה על כך שגורמים מסוימים שקשורים ללשכת ראש הממשלה מנהלים מאחורי הקלעים "מסע הסברה, שמטרתו להפעיל לחצים על חוקרי המשטרה העוסקים בחקירת חשדות למעורבות ראש הממשלה בהפרטת בנק לאומי", לדבריהם.

בפניית העמותה נאמר בין היתר: "עמותת אומ"ץ עוקבת בשבועות האחרונים בדאגה רבה אחר מהלכים מכוונים של כמה ממקורבי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ואנשי לשכתו שפועלים מאחורי הקלעים כדי להשפיע על מהלך החקירה בפרשת הפרטת בנק לאומי.

עוד לפני שהחלה בפועל בדיקת המשטרה בפרשה בהנחיית פרקליט המדינה החל גל של פרסומים מכוונים הן בניסיון ליצור ספקות בקרב הציבור לגבי מידת מעורבתו של ראש הממשלה והן כדי להפעיל לחץ סמוי על חוקרי המשטרה להתיישר עם ההדלפות ולנקות את ראש הממשלה מכל חשד".

עוד נכתב כי "לחצים דומים מופעלים גם על אנשי תקשורת בלתי תלויים שעושים את מלאכתם נאמנה ואינם מוגנים. אנו מבקשים מכם למצוא דרכים על-מנת לוודא שמערכת אכיפת החוק במדינה תעבוד בשיקול דעת מקצועי וענייניו לא תהיה נתונה ללחצים ואיומים".

זה האבסורד שנוצר בארץ הזו, שאינך יכול להיות מוגדר כ"נגד השחיתות", אלא אוטומטית תסונף
למישהו שלוחם במישהו אחר (שלגמרי במקרה, כמובן, חשוד בשחיתות...).
"מחנה הלינדנשטראוסים" כולל בתקשורת שלנו אך ורק את יואב יצחק באופן מלא, ואת ארי שביט,
דן מרגלית (שראוי לתעודת הערכה על כך שכתב ביושר למרות קשרי חברות שלו עם אולמרט),
ומרדכי גילת - באופן חלקי. מחנה זה בסה"כ מעוניין ביציאת האמת לאור. יואב יצחק לא קם בבוקר,
ואמר "בואו נחפש את אולמרט". יואב יצחק קיבל הוכחות מפחידות למדי על שוחד לכאורה, בהיקפי
ענק - ומכאן התחילה להתגלגל הפרשה. לעשות מזה "מחנה הלינדנשטראוסים", זה לא לעניין.
אני לא חושב שאשרי הוא מה"אולמרטים", כפי שהגדיר זאת, אבל לחלוטין לא רציני לעשות מזה
משחק של שתי חבורות.
אשרי מסקר טלוויזיה במשך שנים, וחזקה עליו שהוא היה צריך לדעת שאיילה חסון היא "אולמרטית",
כפי שיודע כל מי שרואה טלוויזיה בארץ - הרבה לפני שפרשת השחיתות התעוררה (לפני כן היא
הייתה "אתרוגנית"...).

אשרי בחכמתו כותב שעכשיו גם הוא בין החשודים, והוא צודק.
להשוות בין הלוחמים נגד שחיתות המגובים במסמכים ועדויות של אנשים כמו ירון זליכה לבין החשודים בשחיתות המגובים באנשים כמו דנקנר ועיתונאים אחרים שכל מה שהם עושים הוא להגחיך את המבקר ויואב יצחק נראה לי לא ישר וגם לא מקצועי.
גם החלוקה שלו לאלה שרוצים אקטיביזם שיפוטי לבין חסידי שלטון החוק רחוקה מלשקף את המצב. גילת תמיד דגל באקטיביזם שיפוטי ובדרך כלל תמך בפרקליטות לעומת יואב יצחק שמלחמתו בפרקליטות ובבית המשפט העליון ידועה. שניהם כל אחד בדרכו הוכיחו שהם עיתונאים הגונים וישרים.
נוצר מצב שראש הממשלה כל כך ח-ש-ו-ד שהיה מקום לשניהם להתלבש על הנושא.
לדעתי בתחום זה יואב יצחק לקח את ההובלה ובעיקר בזכותו קורים דברים.
אני מקווה שחקירת המשטרה תהיה אמיצה, אך מכיון שאני בין אלה שחושבים שגם המשטרה מושחתת אני מכינה עצמי לכל מיני הפתעות.

לעומק.

אפשר לשחד חלק של האנשים, אבל לא את כולם.

אם יהיה באופן קבוע גיוס מילואים במטרה אחת ויחידה לחקור את מערכת הממשל, לאט לאט ימגרו את השחיתות.

הגיוס יוכל להצבצע יל ידי הגרלה של ספרות האחרונים של תעודת הזהות או תאריך יום הולדת. וכל מי שעונה על ההגדרות יהיה חייב להתייצב.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)