
27-11-2006, 08:53
|
|
עוסק בהיסטוריה צבאית וגרמנית, ובתולדות הלוחמה האווירית
|
|
חבר מתאריך: 23.03.06
הודעות: 1,997
|
|
|
רובים אוטומטיים וחצי-אוטומטיים
בשימוש המעצמות העיקריות:
ארה"ב - עם כניסתה למלחמה רוב חיילי החי"ר היו מצויידים ב-M1 גראנד החצי-אוטומטי.
ברה"מ - חלק מהחי"ר היה מצוייד ברובה חצי-אוטומטי טוקארב SVT40, אולם בניגוד לגראנד הטוקרב לא היה אמין והיה קשה לתחזקו ברמת החייל הפשוט. לכן השימוש בו מעולם לא היה נרחב ורובי בריח נותרו בשימוש עד סוף המלחמה.
בריטניה - כל הרובים הבריטיים במלה"ע השניה היו רובי בריח והבריטים המשיכו להשתמש בהם גם מספר שנים לאחר המלחמה.
גרמניה - רוב הצבא הגרמני היה מצוייד עד סוף המלחמה ברובי בריח (בעיקר המאוזר 98K). החל מ-1943 החלו להכנס לשימוש מוגבל יחסית רובים חצי-אוטומטיים (בעיקר ה-G/K 43) וב-1944 נכנס לשימוש הרוס"ר הראשון בעולם - הידוע כ-MP43, MP44 ו-StG44. באופן כללי צורת השימוש שהיתה נהוגה ברובה זה היתה ירי בודדת לטווח ארוך ואוטומטי בירי לטווחים קצרים או בתוך מקומות סגורים.
יפן - רק רובי בריח.
בגדול, ארה"ב היתה המעצמה היחידה שרוב החי"ר שלה היה מצוייד בכל תקופת המלחמה ברובה חצי-אוטומטי מוצלח. פריצת הדרך הטכנולוגית המשמעותית ביותר היתה בגרמניה, אבל רוב החי"ר הגרמני נותר עם רובי בריח עד סוף המלחמה.
* אין כאן התייחסות למה שנקרא בזמנו "רובים אוטומטיים", כמו ה-BAR וה-FG42, שכיום היו נופלים יותר לקטגורית המקלעונים.
|