
20-02-2011, 14:15
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
|
אני לא חושב שהם בכלל מתעניינים בחוקים
מעבר להיכרות הבסיסית שצריך בשביל "לא להתפס". העניין הוא מבחינתי פשוט:
השמאל הקיצוני עבר אבולוציה שהפכה אותו מן הצד האחד לנטע זר לחלוטין מבחינה אלקטוראלית/חברתית [= אין לו תומכים אידאולוגיים של ממש: או ערבים שהם רק טרמפיסטים ולא חולקים אידאולוגיה עמו, או כל מיני "שמאלנים מתונים" שלוקים בקדחת "אני אוהב את ישראל אבל את הימנים/דוסים שונא יותר")], ומן הצד השני לבעל מאפיינים ברורים של זרוע פשע מאורגן (התנהלות מתמדת בשני ערוצים מקבילים: זה שמן השפה ולחוץ - דיבור נקי ומוקפד, זה הפנימי - דיבור תכל'ס מובהק שלא מסתיר את המטרות הפוליטיות.). מי שמצוי במיליה ה"נכון" נתקל לא פעם, ולא פעמיים, בקיום שני הערוצים המקבילים הללו, ואפילו עד לא מזמן (עד שכל מיני פאדיחות פייסבוק נחשפו) ההיבריס של הארגונים הללו, שנבע מכך ששנים שהם פעלו בלי הפרעה או שקיפות בעיני מי שאינו משלהם מראש, בלי שהיה נסיון להסתירם.
זו מערכת מאוד מבוססת, שלא ניתן להחזיר למימדיה ה"ראויים" (=שגוף פוליטי ייצג משהו שקרוב למשקלו האלקטוראלי) מאחר וכל המערכות הרישמיות, או רשמיות למחצה, אינן מסוגלות להגיב לה... תנסה פעם להזכיר את שמו אל אלי אבידר ליד כמה אנשי משרד החוץ, ובנוכחות זרים, ומייד יגידו "הוא איזה חבר מרכז ליכוד: אינטרסנט פיקח". תדבר על ז'בוטינסקי ויגידו "היה דובר מחונן, אבל היו לבני חסותו קשרים לא יפים עם הפאשיזם". לעומת זאת תזכיר את זה ש"גוש שלום" זה בעצם שם העט של אורי אבנרי, ואשתו, ומייד בנימוס יהסו את דבריך. זו סתם דוגמא, על הקצה של הקצה, לאיך עובדת מערכת שלמה שמסתמכת לא מעט גם על אנשים שכלל אינם אנשי שמאל! זה עובד ככה באקדמיה, בעיתונות ובטח בקשרי חוץ. זו לא "קליקה" מסודרת, ולכן אי אפשר לפצח אותה. זו מין "תורת מניפסט" די ערטילאית ש 3 מתוך 4 אנשים ירגישו מחוייבים לחוקיה לא כי הם בעדה, אלא כי הם מפחדים להיות בצד השני. אין אפשרות מעשית לטיפול בבעיה הזאת בשום דרך - פרט לטיפול במוקדי אותה תופעה ואלו ארגוני השמאל הקיצוני. לו הייתה לאנשים אלה תמיכה אלקטוראלית, הרי שלא היה ראוי "לטפל" בהם, גם אם הדבר מסב חוסר נוחות. הבעיה היא, כאמור, שהם כלל אינם זרוע אידאולוגית של פלח העם היושב בציון, אלא כמעט לחלוטין פרוקסי פוליטי של זרים. עובדה זו מחזקת מאוד את הצורך בפעולה (מקיפה את כ להצדדים מבחינתי, ובמחינת ההגיון) לנבירה בתחום מקורות המימון. פגיעה בזכויות יסוד? החשש של ישראלים "לאומיים" להתבטא בחופשיות במרחבי הבראנג'ה, אקדמיה או ספרת יחסי החוץ, היא בעיני פגיעה חמורה בהרבה. ומה כבר יהיו ה"פגיעות בזכויות" האלה? הפגיעה בזכותה של איזו גברת להתחזות ל"ארגון זכויות אדם" בעוד שהיא מנהלת "ארגון מעקב אחרי חיילי צה"ל"?
כאשר ישנו "דיבור צפוף" אודות "זכות יסוד" רק כמטרה להגן על בעלי עניין מסויימים, זו בעיה גדולה בהרבה. לי אין טענות לאנשי השמאל: בדיוק כמו שאין לי טענות למשטר בבחריין- שניהם קבוצות מיעוט המנסות לשמר הגמוניה פוליטית בעולם שבו לרוב יש פתאום שופרות להשמיע קולו. להם מותר לנסות ולגרש אותנו מעין המצלמות, ואנחנו צריכים לא לתת להם.
_____________________________________
.
|