|
זאת מלחמה!!!! (שווה לקרוא ולהפנים)
לפני זמן מה פתחתי בתוכנת הדואר האלקטרוני שלי ספרייה שבה אני שומר כל דואר זבל שמגיע אלי וכן דואר שאני שולח לחברות בו אני מבקש מהן להסיר אותי מרשימות התפוצה שלהן.
לפני כשבוע עברתי על הספרייה וזיהיתי כמה מציקים סדרתיים מאלה הפונים אלי שוב ושוב למרות בקשותי החוזרות להסיר את כתובתי מרשימות התפוצה שלהן. מבין המציקים הסדרתיים בחרתי את חברת Starwebz החיפנית, שמשווקת תוכנה לאתרי מסחר. נכנסתי לאתר החברה ורשמתי את עצמי כמי שמתעניין במוצר שלהם. למחרת קיבלתי טלפון בו ביררו איתי מספר פרטים וקבעו לי פגישה בביתי עם נציגת מחלקת המכירות של החברה.
בשעה 11:00 בבוקר דפקה על דלתי דנה, נציגת החברה. היו לי סיבות רבות לסלוח לה על איחור של חצי שעה מהמועד שבו קבענו להיפגש. קודם כל, אני מובטל היי-טק וזמני אינו לוחץ. שנית, היום יום חם מאוד ודנה נסעה במיוחד מחיפה עד לביתי ברחובות רק על מנת לפגוש אותי.
בעוד דנה מתברברת בדרכים ומקבלת ממני הנחיות טלפוניות כיצד להגיע, ידעתי אותה על כוונתי לתעד את פגישתנו במצלמת וידאו, וקיבלתי את הסכמתה לכך. לאחר שהתקבלה בביתי עם כוס מים קרים, התיישבנו ליד המחשב "לעבוד". הצעתי שאני אפתח ואציג את מה שאני עושה.
הסברתי לדנה שאני נלחם בתופעת הספאם והיא הסכימה איתי שהתופעה אכן מוכרת ומציקה. אז פניתי להסבר כיצד אני נלחם את מלחמתי והצעתי להשתמש בדוגמה שתהיה קרובה לליבה. הראיתי לה את התכתובת שהיתה לי עם החברה אותה היא מייצגת והסברתי שדרך הפעולה שלי היא להזמין את נציג החברה לביתי, ביום חם, ואז לבקש ממנו פנים לפנים שידאג להסרת כתובתי מרשימת התפוצה של החברה.
המתנתי.
האסימון נפל. דנה שינתה גוון מוורוד-אפרסק ללבן-חיוור: "בשביל זה הזמנת אותי?" היא שאלה. "כן", עניתי.
דנה ביקשה שאכבה את המצלמה וכך עשיתי. היא שאלה מה בכוונתי לעשות עם הסרט שצילמתי. "לא יודע. אולי אפיץ אותו באינטרנט", השבתי. דנה, שכנראה חשבה שאיני יודע לקרוא את צבע פניה ואת הבעתה, סיפרה לי שהיא המומה. היא גם סיפרה לי, בפעם הראשונה, שהיא סטודנטית שנה שלישית למשפטים. התרשמתי.
דנה התקשרה למשרדה וסיפרה שם על פגישתנו. למען הסדר הטוב אציין, שבאותה שיחה היא גם ביקשה להסיר את כתובתי מרשימת התפוצה של החברה. אחר כך פנתה אלי וביקשה את סרט הצילום. סירבתי. דנה שבה וציינה בפניי את מצבה האקדמי ואני חשבתי שהנימוס מחייב התרשמות חוזרת. התרשמתי שנית אך עדיין סירבתי.
זה לא סיפק אותה והיא החליטה לפנות למשטרה. זה לקח לה קצת זמן להסביר למוקדנית 100 את המצב שבו היא נמצאת, אך לבסוף הבטיחה המוקדנית לשלוח לעזרתה את כחולי המדים בהקדם.
לאחר 20 דקות של המתנה דרוכה אמרתי לרעייתי, שהייתה בבית, שאני דואג. איך ייתכן שבחורה מתקשרת למשטרה ואומרת שהיא בבית של גבר זר שצילם אותה והוא מסרב למסור לידה את הקלטת, ולמשטרה לוקח יותר מ-20 דקות להיחלץ לעזרתה? ביתנו מרוחק רק כחמש דקות הליכה ברגל מתחנת המשטרה, ואני גיליתי היום שתחושת הביטחון שעובדה זו נסכה בי הייתה מוגזמת.
דנה אף היא החלה לדאוג. בטלפון נוסף למוקד 100 העלתה את השאלה "איך ייתכן?! אני בבית של גבר זר שצילם אותי", חזרה על דברי, "ואני מתחילה לפחד", הוסיפה. דנה הסבירה גם למוקדנית את מצבה האקדמי וסיימה את השיחה בתרעומת.
"אם את מפחדת לשהות בביתי, אני מציע שתמתיני למשטרה בחצר" הצעתי. אחר כך ביקשתי ואף דרשתי ממנה לעזוב. "אני לא יוצאת מפה בלי הקלטת!" פסקה דנה. הבטחתי לפתוח את דלתי כאשר ידפקו עליה כחולי המדים, אך דנה עמדה בסירובה לעזוב את ביתי. למרות שהבית המה אדם באותה השעה, לא רציתי שכחולי המדים יקבלו רושם מוטעה בהגיעם. הרמתי גם אני טלפון למוקדנית 100 החביבה וביקשתי שהמשטרה תוציא את האורחת שהתנחלה בביתי. המוקדנית הסבירה לי שמדובר בהסגת גבול ורשמה את תלונתי.
דנה, שעד כה ציינה בפניי מספר פעמים את היותה סטודנטית שנה שלישית למשפטים, לא הסבירה אם היא סטודנטית טובה או בינונית, אבל יכולתי להסיק זאת לבד: היא ציינה שאני הכנסתי אותה אל ביתי מרצוני, אך לא ידעה שמרגע שביקשתי ממנה לעזוב והיא לא עשתה זאת, היא הפכה למסיגת גבול.
לבסוף, הגיעו שומרי החוק והסדר. הזמנתי אותם לשבת והם הזמינו את דנה ואותי לגלגל את סיפורנו. גלגלנו.
השוטרים הסבירו לדנה שלא עברתי על החוק וכן שאין שום עילה להעברת הקלטת שלי לידיה. לא די בכך שמה שחשפה דנה על מצבה האקדמי לא הרשים אותם, הם גם הביעו מורת רוח על שהיה עליהם לבוא ביום חם כזה רק בשביל להסביר לה את מה שהייתה אמורה לדעת בעקבות לימודיה.
דנה התרצתה רק לאחר שהצגתי בפניה, בנוכחות הכחולים, את סרט הווידאו שצילמתי והראיתי לה שכיביתי את המצלמה כשהיא ביקשה שאפסיק לצלם, ולא המשכתי בצילומים בלי ידיעתה.
אחר כך פנו הכחולים אלי ושאלו אם אני מעוניין להגיש תלונה על הסגת גבול. הסברתי שאין צורך, ושרק רציתי לוודא שברור להם מעל לכל ספק שלא החזקתי את דנה בביתי בכח. היה ברור. נפרדנו וכל הגברדיה יצאה אל החום המעיק בחוץ. השוטרים חזרו לשמור על החוק והסדר, ודנה חזרה לחיפה. לאוניברסיטה.
מכיוון שאיני רואה בדנה אחראית אישית לתופעת הספאם, אני מבקש להתנצל בפניה על הטרטור האישי שנגרם לה. כמו כן, החלטתי להיענות לבקשתה שלא לפרסם את סרט הווידאו בו מתועדת פגישתנו. (שחר גולן).
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2917723,00.html
נערך לאחרונה ע"י zivk בתאריך 23-11-2006 בשעה 16:37.
|
ראשי
צ'אט
23-11-2006, 15:38
מצב כלאיים
