ארה"ב: ביקורת חריפה בממשל על דו"ח בייקר

בייקר עבד קשה על הדו"ח שהכין, אבל הוא לא זוכה לנוח על זרי הדפנה. בכירי הממשל האמריקני, רפובליקנים ודמוקרטים כאחד, מעבירים ביקורת גלויה על מסקנותיו ומאשימים אותו בהיותו מיושן, ובניסיון למכור את לבנון לסורים. גם רייס ובוש לא ממש מחבקים את הדו"ח בחום

יצחק בן-חורין, וושינגטון פורסם: 09.12.06, 12:12

ימים ספורים בלבד חלפו מאז פורסם דו"ח בייקר-המילטון, ובממשל האמריקני כבר ממהרים להעמיד את מחברי הדו"ח במקומם. גורמים מכל קצוות הקשת הפוליטית האמריקנית טרחו להכריז כי הם מתנגדים לפחות לחלק ממסקנות הדו"ח, וגם בוש ורייס לא ממהרים לאמץ את בייקר אל חיקם.

הסנטור הרפובליקני ג'ון מקיין הגדיר את הדו"ח, שהציב את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כמוקד הבעיות במזרח התיכון, כ"מתכון לתבוסה בעיראק". ואילו הסנטור הדמוקרטי, ג'ו בידן, המיועד לעמוד בראש ועדת החוץ של הסנאט אמר כי ההקשרים שעשו מחברי הדו"ח בין הסכסוכים השונים באזור הם "נאיביים בצורה מסוכנת".

למבקרים החריפים הצטרף גם היו"ר המיועד של ועדת החוץ של בית הנבחרים, הדמוקרטי טום לאנטוס, שפרסם הודעה ובה הכריז כי "ארה"ב לא תתמקח על נשק גרעיני, טרור, ביטחון מדינת ישראל, הריבונות של לבנון או חקירת רצח חרירי וגו'מייל".

לאנטוס הוסיף וכתב: "אין בסיס למסקנה שפתרון הבעיה הישראלית-פלסטינית הוא מרכזי לפתרון המשבר בעיראק. אלו שני נושאים שונים, שניהם קשים לפיתרון, ואסור לקשר ביניהם בצורה מלאכותית. המצב של הפלסטינים אינו מעודד את השיעים והסונים להיות מעורבים ברצח המוני הדדי. אומנם יש הרבה סיבות טובות לעודד מאמץ רציני לפתור את הבעיה הישראלית-פלסטינית, אבל עיראק אינה אחת מהן".



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/958429/DCDA107_wa.jpg]


באופן כללי, המפלגה הדמוקרטית מרוצה מקביעת הדו"ח כי הנשיא בוש נכשל בהתנהלותו בעיראק, אבל הם נמנעים מלדבר על הדרכים לפיתרון הבעיה.

עיקר המאבק על הדו"ח הוא בתוך המפלגה הרפובליקנית. עמדתו של בייקר זוכה לתמיכה של גורמים במפלגה שחוששים מאובדן הבית הלבן בעוד שנתיים. לעומתם, השמרנים החדשים וגורמים בממשל בוש מאשימים את בייקר, שלא לייחוס, בהצעת מרשם לכניעה לטרור וטוענים כי הוא ישן ולא מעודכן. ההאשמה העיקרית נגדו היא שהוא שוב מציע למכור את לבנון לסורים, כפי שעשה ב-1991 כשהפקיר את לבנון בתמורה לצירוף סוריה לקואליציה נגד סדאם חוסיין.

רייס ובייקר, ראש בראש

מזכירת המדינה, קונדוליזה רייס, טרם התייחסה לדו"ח בייקר-המילטון באופן רשמי, אם כי דוברה, שון מק'ורמק, אמר שאין לקשור בין עיראק לבין הנושא הישראלי-פלסטיני.

אבל עוד לפני שניתנה לה הזדמנות רשמית להגיב, העיתון "ניו יורק טיימס" כבר מדווח כי מסתמן דו-קרב בין מזכירת המדינה לבין בייקר. מקורביה אומרים כי בניגוד להצעת בייקר, רייס תומכת ב"העמקת הבידוד של סוריה",משום ששאר העולם הערבי מגנה את המאמץ הסורי למוטט את ממשלת לבנון.



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/958319/WAS301_wa.jpg]


רייס רוצה לבודד גם את איראן, והיא ממסתמכת על הפחד של סעודיה, מצרים וירדן, החוששות כי איראן רוצה לשלוט באזור תחת האיום להשתמש בנשק גרעיני. בנוסף, בעוד בייקר אינו מאמין בדמוקרטיזציה של עיראק, רייס עדיין מאמינה שזה אפשרי.

בייקר אמר בשימוע בסנאט שנערך זמן קצר לאחר הצגת הדו"ח שחיבר כי "אם אפשר להעביר את הסורים לצידנו, זה יפתור את בעיית חיזבאללה עבור ישראל". הוא ציין גם שגורמים סורים אמרו לו ש"יש להם את היכולת לשכנע את החמאס להכיר בזכות הקיום של ישראל", והוסיף כי "אם נשיג את זה, זה ייתן לאולמרט פרטנר למשא ומתן". למרות זאת, גורמים בסביבתה של רייס טוענים כי הדברים אינם פשוטים כמו שבייקר מציג אותם, וכי "הבעיה עם הסורים זה לא מה שהם אומרים, אלא מה שהם עושים".

הנשיא האמריקני, ג'ורג' בוש, מנסה עדיין לגמד את מסקנות דו"ח בייקר-המילטון. הוא הבהיר כי הוא אינו מחויב לקבל את כולו, או אפילו את חלקו, וכי הוא ממתין לקבלת דו"חות שהזמין מהמועצה לביטחון לאומי, הפנטגון ומחלקת המדינה.

ההערכה היא שבוש יכריז על התאמת מדיניותו למציאות החדשה בעיראק, בתוך שבוע עד עשרה ימים. אולם כבר שלשום, בהופעה לצד טוני בלייר במסיבת עיתונאים בבית הלבן, הבהיר בוש כי אינו מסכים עם שלוש הקביעות העיקריות של הדו"ח: הוא מתנגד לקביעת לוח זמנים ליציאה מעיראק, אינו מוכן לקיים דיאלוג ישיר עם איראן וסוריה, וטוען כי אי אפשר להתקדם בדיאלוג הישראלי-פלסטיני בלי אימוץ הפרמטרים שקבעה הרביעייה הבינלאומית.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3337646,00.html

לרגע כבר חשבתי שכולם שם ירדו מהפסים או עישנו את מה שבייקר עישן.....

התפיסה האמריקנית הרואה בישראל נכס, ובשמירת בטחונה אינטרס אמריקני, לא תוכל להחזיק
מעמד, כאשר ממשלת ישראל עצמה מוותרת על שמירת בטחונה, מתוך אינטרסים פוליטיים צרים של
כמה גורמים מושחתים בצמרת. אמריקה לא תהיה יותר קתולית מהאפיפיור.
בביקר כמייצג ותיק של התפיסה הפרו-סעודית, מאמין מאז ומתמיד שחשוב לפייס את הערבים (זה
טוב למחירי הנפט) - והדרך לעשות כן, עוברת דרך דריכה על ישראל. כרגע תפיסתו עדיין אינה
בקונצנזוס, אבל ככל שישראל תמשיך לעשות מעצמה שטיח - תלך ותקטן הנכונות של ידיד ישראל
בארה"ב (כמו לאנטוס ודומיו במפלגה הדמוקרטית - וכמו הניאו קונסרבטיבים במפלגה הרפובליקנית),
להניח שיש טעם להלחם על האינטרס הישראלי, כשישראל עצמה אינה עושה כן...
בייקר הוא ציניקן מרושע, ואני ממש לא משוכנע שגישתו לגבי פיוס הערבים, אכן טובה לארה"ב - אבל
התפיסה לפיה ישראל היא מוקש ביחסי ארה"ב-ערבים, צפוייה רק להתחזק ככל שישראל תמשיך
להראות שהיא סמרטוט רצפה שלא רק שאינו מהווה יישות מערבית הלוחמת בטרור, אלא מהווה
תירוץ להמשך טרור...

דו"ח בייקר הוא סימן רע לבאות. הדרך להחליש עמדת תומכיו ותומכיו-לעתיד, היא ע"י הצגת
ישראל כנכס לארה"ב. כל זמן שנתפלש באדמה ורק נחפש לפייס את הטרור - הרי שאנו מיטרד
נטו עבור ארה"ב, ובסופו של דבר, גם כאלה שלא מסכימים עם בייקר, עלולים להשתכנע בכך...

ללא ספק הפכנו לסוג של חסר חוליות העניין הוא שאני ממש לא רואה בסביבה שום מנהיג שיכל כרגע לשנות את האופי של המדיניות הישראלית הרופסת/מתרפסת.

לא נראה לי שיש איזשהו קו אדום שהנהגה זו לא תתפשר כדי לשרוד בשלטון וכדי לשמר את
האינטרסים של המיליונרים ששמו אותה שם...

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mad.walla.co.il/archive/164803-18.jpg]