09-12-2006, 11:23
|
|
|
חבר מתאריך: 08.12.06
הודעות: 26
|
|
בעיה קשה מאוד.
כל חיי (מהיסודי), אהבתי מישהי, היינו ידידים ממש טובים, היא הראיתה לי סימנים של אהבה, הלך ביניינו ממש טוב, וכבר תיכננתי דברים עתידיים כמו נישואים (חלומות של ילד קטן).
פעם אחת, היא גילתה שאהבתי אותה. היא ניסתה להתחמק, ולא דיברה איתי.
זה היה בערך לפני שנה.
במשך כל השנה הזאת סבלתי... ימים שלמים של בכי עברו על פני, ולא יכולתי להפסיק להיות מדוכא.
איבדתי איתה קשר.
ואז הכרתי מישהי מאוד חמודה, ואנחנו עכשיו גם חברים, חשבתי שאולי זה יגרום לי לשכוח את הידידה הקודמת, אבל אני לא מסוגל לשכוח אותה.
כשהתנשקתי עם חברה שלי דימיינתי את אותה הידידה.
אני בעצם עם מישהי כשאני לא אוהב אותה, וחושב על הידידה.
אני יודע שאם אפרד ממנה זה יגרום לי לעוד צער, וכאב... וגם לה.
אני לפעמים הולך לי ברחוב, ומדמיין רק אותי ואת הידידה מחובקים, מתנשקים, מדברים בלי סוף ואוהבים אחת את השני, זאת אהבה טהורה.
לפני חודשיים בערך, חזר איכשהו הקשר עם הידידה בעזרת האיסיקיו, ומסנג'ר.
התחלנו שוב לדבר.
סיפרתי לה על החברה, והתגובה שלה הייתה חריפה שפשוט לא האמנתי עלייה, אולי זאת קנאה?
היא כתבה משהו בסגנון הזה "מה? אתה ו X לדעתי אתם ממש ממש ממש ממש לא מתאימים"
וגם היא שאלה אותי "מה קורה?" אמרתי לה "מעולההההההההההההההההההה"
היא רשמה לי: "מה כל פעם שאשאל אותך מה קורה תגיד מעולה? מה זה בגלל החברה שלך?"
"בטח זה יעבור לך עוד חודש, חודשיים".
היא ממש הראיתה סימנים שהיא מקנאת.
אולי בעצם היא אוהבת אותי? ולפני שנה לא הייתה מוכנה לחברות? ואני כמו טיפש הכנסתי את עצמי לסרטים? הכל יכול להיות.
אני יודע, ולא חושב... יודע! שהיא האחת. ויש דבר כזה האחת.
שמעתי פעם סיפור נחמד שהלך ככה:
"פעם היו שני ילדים, אחד אהב את השניה, אך היא היתה מוכנה רק לידידות.
הבן עזב את האיזור, והיא לא ראתה אותו, היא התחילה להתגעגע, וכשהתחילה לחפש אותו גילתה שהוא מת, הוא התאבד...
היא גילתה שהיא בעצם אהבה אותו, וכל זה היה מוסתר בתוכה...
".
ורשום שמוסר ההשכל זה להסתכל לעמקיי הנשמה ולראות אם אוהבים באמת את מי שחושבים שאוהבים, לפני שיהיה מאוחר מדי.
אז מצבי עכשיו: להיפרד מהחברה?
ואם אפרד ושוב אגלה שהידידה לא מוכנה לשום קשר?
שוב אחזור לאותה סיטואציה קודמת...
די נמאס לי כבר!!
למה אין צדק בעולם, מי שלא אוהבים, אוהב אותך
מי שאתה אוהב לא יאהב אותך לעולם
ואנחנו מתאימים
מכל הבחינות
אני והידידה
מכירים אחד את השני יותר טוב מכל חבר שיש לי ואפילו ההורים
מדברים שעות
מספרים חוויות
יש ביניינו גם קשרים רומנטיים
ובכל זאת, היא לא מוכנה לכלום... למה?
אני גם לא רוצה לפגוע בחברה, ויהיה לי קשה להיפרד ממנה...
יש לי גם עוד כמה סיבות להיפרד מהחברה, ולא אומר אותן.
אז אני חושב שכדאי לי להיפרד.
אני מאוד מקווה שבאמת קראתם את כל זה, למרות החפירה האולטרה ארכיאולוגית הזאת, הצלחתי להוציא את כל מה שישב לי על הלב, ולשפר טיפה את מצב רוחי.
אני במצב קשה. בבקשה עיזרו לי...
|