אז אני בתותחנים ולא רוצה לחשוף יותר מדיי פרטיים עליי. אני לא רוצה קרבי, בכיתי במשך יומיים ואני במצב של דיכאון מתמשך. לא רוצה נשק ולא רוצה רימון, מפחד מכל הרעשים האלה ומהטראומות שהיו בזמן מלחמת לבנון השנייה. אני בסה"כ רוצה לעזור בזמן השירות הצבאי למשל -- אפילו לא אכפת לי להיות פקיד או לעזור לילדים בשיעורי הבית או משהו בקשר לחינוך. אני נורא נורא קשור לבית ואני שונא שאומרים לי שמתרגלים כי אני בכלל לא רוצה קרבי. אני חייב לשרת קל"ב ולצאת יומיות כי קשה לי לא לישון בבית. דיכאון.

מה עושים?

בידיוק בשביל הדברים שהזכרת היא נמצאת.
תבקש מהמפקד ביום ראשון לדבר עם קב"ן, אתה יכול להסביר לו למה, אתה יכול גם לא להסביר לו ורק לבקש קב"ן, הוא חייב להפגיש אותך איתה.

עכשיו תקשיב תבקש קב"ן כבר על ההתחלה ביום ראשון כי אני יודע שבשוע הזה כבר מחתימים אותנו על נשק ואנחנו מתחילים טירונות...שלא יקרא מצב שרק שכבר מביאים לך את הנשק תבקש קב"ן כי יוכל להיות שיגידו לך בסדר אבל עכשיו תחתום ועוד לפני זה ייתנו לך שיעורים ואז כשכבר תגיע לקב"ן יהיה להם את התירוץ שעם נשק אתה כבר היית...

רק קח בחשבון שהרבה כמוך יטענו אותו דבר.. יש לי חבר שטען אותו דבר במהלך המלחמה (הוא גם גוייס במהלך המלחמה)נפל לו קטיושה ליד הבית ממש ליד וכל העיר שלנו חוררה והוא עוד ברח לדרום ... ויעד הגיוס לא השתנה- תותחנים אז הוא סירב פינוי והוא כבר לא שם אבל לא בגלל הפחד מנשק וכאלה.

לדעתי אתה תרוויח יותר אם תבחר להתמודד ולא לברוח.
תותחנים עם כל הכבוד זה לא משהו קשה מידי פיזית או מנטלית ואין סיבה שלא תצליח שם.
אחד היתרונות של שירות קרבי שהוא מחשל ומבגר ואני חושב שזה יכול רק לתרום לך בתור בנאדם.
במידה ותבחר לברוח, ההפסד כולו שלך וחבל.
בהצלחה.

הבנאדם מדבר איתך על פחד ועל טראומות ואתה מדבר על לברוח. תשיג לעצמך רגישות כי זה לא יזיק..

יכול להיות שיש לו באמת בעיה עם זה ורק הקב"ן יכול לקבוע..

זה נכון שהצבא מחשל אבל זה גם נכון שיש אנשים שלא בנויים לזה זה תלוי באדם ועד כמה הוא מרגיש רע עם כל העניין זה לא אומר בהכרח שהוא בורח וזה בטח לא לעניין פשוט להגיד לו מבלי לבדוק תתמודד עם עם זה.

אחי לא יודע איפה אתה אבל יש לך תמיד תחברים בחדר שלך שיעזור לך
בחדר הקודם שלי היה לנו אחד שממש נשבר התחיל לבכות שלא שיחררו אותו והוצאנו אותו מהבאסה והוא היה כמו חדש יש לך תקבנית של הבסיס היא באמת אישה טובה ותעשה כל מה שהיא יכולה לעזור לך עוד משהו תלך למפקד הישיר שלך ותיגיד לו שאתה מפחד לקחת נשק אל תפחד ממנו תגיד לו הכל ושאתה חייב קב"ן הוא כבר יפנה אותך לקב"ן בהצלחה

תותחנים נוב 06!!!
!!~איכון כי אנחנו כאן בשבילך~!!

שמע, זה נורמלי ובאמת תבקש קב"ן, והנה סיפור שלי:
גם לי היה פחד מנשק ומלחמה כך שבגדנ"ע לא הסכמתי לעשות את המטווח, בסוף הכריחו אותי כמעט פיזית הסגל והחברים מהכיתה, ונהניתי מכל שניה, ועכשיו כשאני אמור לקבל נשק אני ממש מחכה לזה. תאמין לי שמטווחים זה הדבר הכי כייפי שיש, כמו משחק מחשב שיש מטרה ואקשן במובן החיובי.

גם לי ממש קשה לישון מחוץ לבית (אני עושה קורס מכ"ים בחיל האוויר וזה אומר חצי שנה ראשונה כמו קרבי לכל דבר), ועוד יותר קשה לי כל הקטע הזה שאין ארונית לשים בה את הדברים והכל בתיקים וצריך להתכופף והכל (ואני די גבוה), וכל הזמן שוכחים איפה מה, לחץ ורעש. אבל אני מקווה שבסוף תוך עוד שבוע אתרגל ואז יהיה קל.
בהצלחה!

ואגב, האירוניה היא שאלה שנשברים אחרי שבוע הטרום ובוכים, בסוף גומרים את השלוש שנים כמפקדים שמגדילים ראש, בינתיים זה ההלם והלחץ שעובדים.

אף אחד לא אומר שאתה רוצה לברוח או להוריד פרופיל, אלא שיש לך קשיים שקשה לך להתמודד איתם. הקב"ן יכול לתת לך את הכלים להתמודד. לא כל מי שנפגש עם קב"ן מגיע כדי לעשות בעיות, יש כאלה שבאמת קשה להם והקב"ן עוזר להם. הפגישות אומנם מתועדות אך זה לא אמור להשפיע בעתיד.

אל תתבייש, בקש קב"ן. בסך הכול זה עוד מישהו לדבר איתו ולפרוק את אשר על ליבך, מה גם שמדובר בגורם מקצועי שיכול לעזור לך להתמודד עם הבעיה.

לעולם אשא דגלך בגאווה

חשוב לזכור שלפעמים הקב"ן כלל איננו פסיכולוג בהכשרתו, אלא עובד סוציאלי...

כמו אחת הקב"ניות בשבטה בתקופה שלי.
בכל אופן, הקב"ן עדיין גורם מקצועי יחסית למפקד צוות או מפל"ג צעיר.

לעולם אשא דגלך בגאווה

למה אני צריך ללכת לקב"ן כדי שיוציאו אותי מקרבי?! זו הדרך היחידה??? נמאס לי מהחוסר היגיון הזה של הצבא! אני עכשיו נמצא בטירונות קרבית, ואי אפשר לצאת משם, אלא אם כן נפגשת עם הקב"ן, כל אלו שנפגשו עם הקב"ן יצאו על 45 נפשי מקרבי ללא שום קושי בכלל, אבל מי שלא רוצה להוריד פרופיל ל45 נפשי יכול רק לחלום לצאת מקרבי בזמן הטירונות שלו וזה דבר שכל כך מרתיח אותי.

הורדת פרופיל: או עקב בעיה רפואית או עקב בעיה נפשית
בעיות ת"ש: אין צורך להרחיב, בעיות כלכליות בבית, מחלה קשה של קרוב משפחה וכו'
היפלטות מהיחידה עקב בעיות משמעת או חיילות גרועה: במהלך המסלול כל יחידה מפרישה חיילים לתפקידים שונים- קשרים, אלחוטנים, חובשים, חימוש וכו'. חיילים בעייתיים/חלשים יהיו בדרך כלל אלה שיופרשו. אני לא מדבר על חובשים שחוזרים אחר כך ליחידה, אלא על כאלה שיוצאים לקורסים בידיעה שהם לא חוזרים ליחידה ולתפקיד הקודם.

יש כאלה שרוצים חיים קלים ורוצים לעשות את זה הכי מהר שאפשר- בדרך כלל זה דרך הקב"ן.

לעולם אשא דגלך בגאווה

אין מה לעשות, אני יודע שאני אצטרך לסבול חודש אחד לפחות, אבל על קב"ן אני לא אצא, אני לא רוצה 45 נפשי, זה לא מתאים לי, אני רוצה לשרת בצבא ואפילו להיות קצין ואני לא רוצה שמשהו או מישהו ימנע ממני את זה בהמשך הדרך...

הצבא אכן דפוק, לצערנו - והקיץ האחרון הוכיח שהדבר הטוב הכמעט יחיד שנשאר בו זה הלוחמים שבו...
אבל יש פעמים שהוא צודק - הציפיה היא מכל מי שיכול שיהיה קרבי, כי זה לא הוגן שרק חלק יקחו על עצמם את המטלות הקשות ביותר - כולם רוצים להיות קל"ב ולא לעבוד קשה מדי, אפילו קרביים... עם זאת, יש כאלה שבאמת לא יכולים וצריך לבוא לקראתם ולא לשלוח אותם לקרבי. חלק ניכר מהסיבות לזה הוא בריאותי, ואז מעלים לועדה רפואית ומורידים פרופיל. חלק אחר הוא נפשי, ואז מעלים לקב"ן ומורידים פרופיל בהתאם, מה לעשות. מי שלא רוצה להיות קרבי, אפילו אם יש לו סיבה מוצדקת, צריך להבין שלסיבה הזו יש משמעות והיא לא סתם באויר. מי שמספיק חזק נפשית כדי להבין את המחיר הזה, מעדיף כבר להשאר קרבי ולא לקבל פרופיל 45 נפשי - וזה כבר סימן שהוא כשיר להיות קרבי...

בהצלחה ושבוע טוב,

אליהו

אני לא חושב שבגלל זה צריך להוריד לי פרופיל ל45 נפשי כדי שאני אצא מקרבי, למה לא יכולים להוציא אותי מקרבי בדרכים יותר לגיטמיות מקב"ן? אני רוצה לשרת בצה"ל ואפילו להיות בו קצין, אז למה שפרופיל 45 נפשי ימנע ממני מלהיות מה שאני רוצה בהמשך העתיד הצבאי שלי?

עידו, רציתי לדעת אם פגישה עם קב"ן במהלך השירות (ביחידת שדה) פוגע איכשהו בחייל עצמו? ז"א, אם החייל סתם רוצה לדבר עם הקב"ן כי הוא רוצה "לפרוק" דברים או חושב שהוא צריך עזרה, האם בצה"ל מייד מקשרים את זה לבעיות נפשיות והוא נהייה הכבשה השחורה? או שבאמת לא מסתכלים על זה ככה?

תודה...

R.I.P.

שום כבשה שחורה ושם נעליים. בדיוק בשביל זה הקב"ן שם, כדי לעזור לחיילים, לא רק לפלוט אותם עקב בעיות נפשיות.

לעולם אשא דגלך בגאווה

אין שום בעיה שתלך לקב"ן תדבר איתה על מה שאתה רוצה וכל זה ישאר בינכם.

אני מכיר חיילים שהלכו לקב"ן רק בשביל לדבר וזה לא פגע להם בשום צורה בשירות, ואפילו מפקדים שקבעו מידיי פעם פגישות.

אחת הבעיות היא שלאנשים יש דעות שליליות על המילה "קב"ן" כי יש עולה להם בראש "השתמטות", אבל זה ממש לא נכון, הרבה אנשים הולכים לקב"ן כדי לפתור בעיות כדי להמשיך במסלול בצורה רגילה, והרבה פעמים הפגישה נגמרת במילות עידוד והחייל פשוט חוזר לסוללה.

תודה רבה לשניכם

R.I.P.

תודה לכולם על העיצות שלכם.

אגב B-17, יש לי ניחוש פרוע שאתה שחר כי האדם שאתה מדבר עליו זה אני (דוד). עולם קטן, מה?
קודם כל, אני שמח לשמוע שהעבירו אותך ל-MLRS ומקווה שיהיה לך טוב שם . דבר שני, אני עדיין בדיכאון ובאמת לא טוב לי קרבי ולא טוב לי להיות שם.

דיברתי עם הקב"ניסטית והיא אמרה שאני צריך לדבר עם המסו"ל לפני שהיא יכולה לעשות משהו. אחרי שדיברתי איתו, הוא אמר שמבחינת הקב"ניסטית אני בסדר גמור ומבחינתו אני ממשיך.

יום ראשון כבר חותמים על נשק ואני לא רוצה בכלל לגעת בזה. אני אבקש קב"ן על הבוקר מהמפקד וההורים שלי ילכו לקצין העיר (אגב, אני לא בן-יחיד). אתם חושבים שזה יעזור?

2. המסו"ל לא יכול למנוע ממך ללכת אליה, אלא רק למלא חוות דעת.

לעולם אשא דגלך בגאווה

תודה על התיקון.

דיברתי איתה ראשון ורק אח"כ הלכתי אל המסו"ל. וביום ראשון אני אדבר שוב איתה.

הק' בקב"ן יכול להיות קצין או קצינה.

מצטער על הדקדוק, אבל אני הייתי צריך לתזז כל כך הרבה כל פעם שאמרתי "הקשב המפל"גית" שזה כבר נמצא עמוק עמוק בזיכרון.

הקצינת מודיעין בגדוד שלי הייתה מתעצבנת כל פעם שקראתי לה קמ"ן, אבל לא הייתי מסוגל להגיד קמ"נית, זה לא נכון תחבירית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי High_Hopes מצטער על הדקדוק, אבל אני הייתי צריך לתזז כל כך הרבה כל פעם שאמרתי "הקשב המפל"גית" שזה כבר נמצא עמוק עמוק בזיכרון.

לעולם אשא דגלך בגאווה

אני הייתי בחצי השני (זה שיש לו חברה...)

לעולם אשא דגלך בגאווה

הראיון היכרות איתה היה קצת בעייתי, לא יכלתי להתרכז.

סיימת חט"ב או התחלת תיכון?

תזכיר לי בסופ"ש לספר לך כמה דברים...

לעולם אשא דגלך בגאווה

אבל שהיא הייתה מעבירה לנו את המד"סים... אף אחד לא השתרך מאחור.

אבל לטובתה יאמר - היא הייתה קצינה מעולה, במקור היא הייתה מדריכה ויצאה לקצונה (היום כבר אי אפשר להיות מפל"ג טירונים אם היית מדריכה לפני, אבל הדברים היו שונים אז) ות'כלס היא היתה הרבה יותר טובה מהרבה קצינים לוחמים שהיו לי. היא אפילו קיבלה מצטיין מהרמטכ"ל.

לעומתה הייתה את מפל"ג איכון, פומיקי (היא הייתה ג'ינג'ית עם שיער מפוזר), היא גם נראתה ממש טוב, אבל היא לא הייתה הכי טובה, העיפו אותה אחרי מחזור אחד.

הגלריה שלי בפליקר

אהה דוד מה נשמע אחי וואלה חשבתי שיצאת מהבאסה
ראיתי שהצחקנו אותך בחדר זה לא עזר לך? גם אמרתי למפקד לדבר איתך חשבתי שזה יעזור
זה עזר לך או משהו? או שהוא לא היה מוכן להקשיב?

תותחנים נוב 06!!!
!!~איכון כי אנחנו כאן בשבילך~!!

הוא בא אומר שלא צריך לברוח או להתחמק מכל דבר שנראה קשה ועוד כמה דברים בערך בסגנון הזה. היה לי טוב אתכם, אתם אחלה ותודה אבל (בתקווה שיתנו לי לצאת) בכ"ז לא טוב לי בקרבי...

כן אני מבין תיגש שוב לקבנית
מקווה שהיא תשחרר אותך ובקשר לשאלה שלך
אני טוב לבMLRS נפלתי עם אנשים שפיצים תמסור ד"ש לחברים בקרן אל תדאג דוד יהיה טוב תהיה חזק אל תשבר בסוף הכל יסתדר אם אתה צריך משהו תדבר עם האנשים בצוות שלך יעזור לך

תותחנים נוב 06!!!
!!~איכון כי אנחנו כאן בשבילך~!!

עידכון:
אנשים, רציתי לעדכן אתכם. נפגשתי שוב עם הקב"נית ופרקתי הרבה הרבה כאב, דיכאון ולחץ והיא הפנתה אותי לבקו"ם שם דיברתי עם קב"ן ופסיכיאטר ונקבע לי פרופיל חדש מ-97, ל-45.
יום ראשון מתחילה טירונות, אני אעשה 02 ובינתיים יש לי פס אז אני בבית.

יש לי הקלה ענקית שלא אצטרך לחזור למקום המקולל הזה, שבטה, אבל אני מקווה שיהיה לי גם טוב בהמשך.

תודה לכם.

-------------------------------------------------------------------
סופו של כל אופטימי - פסימיסט.
סופו של כל פסימיסט - פסימיסט אף יותר.

אני תמיד שמח לקרוא שהמערכת יכולה להיות לא אטומה, לפעמים.
אין יאוש בעולם כלל!
מקווה שיהיה לך טוב יותר במקום שתלך אליו,
בהצלחה בטירונות,
שירות נעים!

יהיה משהו, כי יש משהו

פשוט הראתי שאין לי מוטטיבציה שיחקתי אותה ראש קטן הלכתי למשקית תש סיפרתי לה סיפורים מפה ועד השירותים של שיבטה בראיוונת עם המפקד והמפלג אמרתי להם אני לא רוצה קרבי הלכתי לרופא הוצאתי כל מיני פטורים שונים ומשונים חחח ....
ואפילו לא שלחו אותי לקבן.. אמרו לי איזה יום לבוא לקבנית שם ובסוף היא לא יכלה לקבל אותנו ואמרו לנו לא משנה אחרי שעה בא אלי המפקד אמר לי תעלה על מדי א אתה יוצא מפה מחר ואני ועוד 17 חבר'ה מכל הגדודים יצאו באוטובוס חופשיים ומאושרים לבקום
שמו אותנו בפלוגה של הממתינים ויום ראשון אנחנו יוצאים לטירונות 02
עד אז אני בבית בחופשששש
אז תנסו את זה ואל תלכו בכל מני דרכים מוזרות של הצגות ובכי לקבן פשוט תראו חוסר מוטיבציה ויעיפו אותכם משם כי מה לעזזל הם צריכים בקרבי חייל עם 20 פטורים שלא יכול לעשות כלום ??
תחשבו על זה ואל תזיינו בשכל כי זה כבר בדוק

תקשיב, חתיכת פרזיט.


זה שאתה החלטת לצאת בכל מחיר ולקמבן את עצמך לג'ובניק עם פטורים זה משהו אחד, וזה שבן אדם אחר נמצא במצוקה נפשית אמיתית בגלל אופי השירות שלו זה משהו אחר.
תעשה לכולנו טובה- אל תייעץ לאף אחד לעשות כמוך, כי לזה קוראים פשוט בזיון.

שלא יהיה לכם ספק, זו סתם בריחה.
קצת קשה אז בוכים לקב"ן, שולחים את ההורים לקצין העיר, בוכים שוב לקב"ן.
הרי זו הדרך שבה רוב הג'ובניקים משיגים שיבוץ אחר, יציאות, גימלים וכו'
והכל על חשבון החייל הטוב שהולך בתלם ועושה מה שמצפים ממנו.
אני לא מאמין לכותב ההודעה לשניה אחת, אני חושב שהוא דואג לתחת של עצמו ורוצה לעשות יומיות בקריה, ולתת לאחרים לזחול בטירונות בחורף.
מצד שני, עדיף אולי ככה, לא מגיע לחברים שלו אחד כזה שעוד עלול לא לתפקד כראוי בפעילות מבצעית.

חבל שהפורום מגלה כזו "הבנה" לאנשים כאלו.

אין לי דרך אחרת לתאר את זה.

אני מאוד מקווה שתשובץ בתפקיד הכי גרוע והכי מסריח שיכול להיות, עם היציאות הכי גרועות שיכולות להיות.

לעולם אשא דגלך בגאווה

אני די בטוח שאני וזה שפתח את האשכול הם אנשים שפשוט לא רצו להיות בקרבי ושמו אותנו שם בכוח...
אני אף פעם אבל אף פעם לא רציתי להיות בקרבי ושמו אותי שם בכוח למרות ששיגעתי אותם שאני לא מתאים לזה. אתם חייבים להבין שבשבילל להיות בקרבי לא מספיק להיות עם פרופיל 97 אלא צריך להיות מוכן לזה מבחינה פסיכולוגית כי העומס שעוברים הוא אדיר יחסית למה שהיה לפני מכל הבחינות פיזית ומנטלית, ומי שבא לשם בלי חשק לקרבי ובלי מוטיבציה הו אהכי נידפק. אז אל תתפלאו שאני עושה בעיות בשביל לקבל את מה שמגיע לי באמת ואל תתחילו להגיד לי שאם אתה 97 אתה חייב להיות בקרבי זה משפט הכי מטומטם שיש כל אחד צריך להיות איפה שהוא חושב שבוא יכול להיות.
הדרך היחידה שהיתה לי היא לעשות בעיות ולצאת משם וזה מה שעשיתי כמובן שאפשר גם לבכות לקבן אבל אני העדפתי לא לעשות את זה בדרך של הצגות ובכי וכאלה, ותאמינו לי אני ראיתי שם הרבה אנשים שבאו למפקדים ופשוט בכו להם בפנים ליד כולם כמו ילדים קטנים.

משום מה, זה ממש לא מעניין אותי מה יש לך להגיד להגנתך.
האשכול מוצה.

ננעל

לעולם אשא דגלך בגאווה

אתה טועה. גם אם פותח האשכול מחזיק בדעה שהיא בדיוק כמוך, יש התייחסות ויש התייחסות.

לבוא ולשאול מה כדאי לעשות במקרה והוא לא מתאים לקרבי מסיבות אלו ואחרות, זה מאוד שונה מלבוא ולהתפאר בזה שהצלחת לצאת מקרבי ג2ר ג2ר.

פשוט גועל נפש.