22-01-2007, 22:06
|
|
|
חבר מתאריך: 22.01.07
הודעות: 21
|
|
עצה
שלום לכולם
אני צריך עצה, או הכוונה נקרא לזה.
אני פסנתרן-גיטריסט-מפוחן, אומן בנשמתו.
איפשהו בסביבות סוף ספטמבר יצא לי לראות את הסרט הדוקומנטארי המצוין "השטן ודניאל ג'ונסטון", שהוא כידוע, או שלא כידוע, כותב שירים אמריקאי שסובל כבר בערך 20 שנה ממאניה דיפרסיה. בכל אופן, ראיתי את הסרט והוא פשוט הדליק אצלי איזה אור והבנתי שאני צריך לעשות את זה, ושזה הדבר הנכון מבחינתי. בשבועות שלאחר מכן הייתי עסוק בנסיונות להפוך את עצמי למה שנקרא סינגר סונג רייטר. כלומר- כותב שירים ששר אותם. התחלתי לכתוב טקסטים בפנקס קטן שלקחתי לכל מקום, בשאיפה להשלים מס' מסויים וליצור מהם אלבום דמו קטן, בשביל להפיץ ברדיוס קטן של אנשים קרובים בעיקר. אולי בגלל דניאל ג'ונסטון, או מסיבה אחרת כלשהי, הטקסטים שכתבתי היו באנגלית. כרגע אני נמצא בסוג של משבר כתיבה מכמה סיבות- משום מה, אני מרגיש שאין לי על מה לכתוב; הסתכלתי על הטקסטים שכתבתי עד עכשיו ושמתי לב שאין להם ממש מבנה של שיר, אלה הם בד"כ יותר טקסטים גושיים כאלה; התחלתי לחשוב על העובדה שאני כותב באנגלית. פתאום זה היה נראה לי כל כך מפגר. למה שמישהו יכתוב בשפה שלא שייכת לו? מה שהצית את החשק לכתוב בעברית היה הבנה שלי שבעברית אני אוכל לבטא את עצמי בצורה מוצלחת וטובה בהרבה, בעקבות ההחשפות שלי לאלבום של ארקדי דוכין 'רוצה ויהיה', פרוייקט תרגומים של שירי ולאדימיר ויסוצקי לעברית. התוצאה גובלת בשלמות.
פתאום התחלתי לחשוב- בעברית אפשר לכתוב כל כך יפה ואמיתי.
אז שאלתי היא איך מארגנים את הרעיונות והמחשבות והאירועים שחוויתי או ראיתי לתוך מבנה מסויים?
ודבר שני- איך לעזאזל פורצים את המחסום הזה של הקושי להחשף מבפנים?
תודה גדולה למי שיענה
|