יום סיירות ה- 1.1.2007

אז ככה, החלטתי להעלות לפה מאמר על היום סיירות מהמבט האישי שלי, בגלל שאני קראתי את המאמרים של אנשים אחרים וזה עזר לי מאוד..

אז ככה, קודם כל אני יציין איך התאמנתי ליום הזה.. חדר כושר הייתי מתאמן כבר חצי שנה קודם, אבל חודשיים בערך לפני היום סיירות התחלתי בריצות ארוכות בעיר.. וחודש לפני נרשמתי לעמית לכושר, הכנה מעולה לדעתי שם התאמנתי חודש עד עכשיו כדי להתכונן טוב יותר ליום סיירות.

היום סיירות מתחיל עוד יום קודם, בערב שלפני, אכלתי סיר פסטה שלם, הלכתי לישון מוקדם ולא יצאתי בסילבסטר (מה שכנראה הייתי עושה אם לא היה לי יום סיירות) הכל בשביל להיות מוכן בצורה הטובה ביותר.
בבוקר לקחתי את האוטו של אמא, אספתי את חבר שלי ונסענו לוינגייט.
בשלב הזה אני לא רוצה להעמיק יותר מדי, הכל רגיל אתה מגיע בודקים אותך.. ואז אתה הולך לקבל מספר רושם אותו על החולצה.. מבצע בדיקות רפואיות וחימום די מאעפן ואז אתה מוכן להתחיל את הבר אור..
הבר אור: אז ככה הבר אור שלי היה בינוני+ לדעתי, לא השקעתי יותר מדי כי ידעתי שאין לו חשיבות רבה.. בשכיבות שמיכה עשיתי 55, בבטן עשיתי 54... וכשהגענו לאלפיים רצתי בקצב די טוב והגעתי מקום 7 (מתוך 45 בערך).

בין הבר אור ליום עצמו: לאחר שסיימנו את ריצת האלפיים.. היה לנו קצת מנוחה.. ואז בגלל שהיינו החבר'ה של היום הראשון היינו צריכים לבנות את האוהלים.. אז חבר'ה של בערך 40 איש בנינו 2 אוהלים צבאיים ענקיים.. היה נחמד זה יותר זמן למנוחה כזה אין פה קושי פיזי של ממש... נחמד לדעת איך בונים ת'אוהלים המוזרים האלו

יום הסיירות מתחיל:
אז ככה.. לקחו את כל החבר'ה של יום הסיירות, כולם ישבו במקום אחד ואז מקריאים לפי קבוצות את המספרים שהולכים לכל קבוצה, אני הייתי קבוצה מספר 10 (כבוד).
הגעתי עם הקבוצה שלי למדריכים שהולכים להיות איתנו כל היום, קראנו מספרים ועלינו לדיונה...
אוקיי בהתחלה עלינו ממש גבוה, וחשבתי שהשטח שלנו ממש קטן כי היו הרבה קבוצות מסביב, אבל מסתבר שזה שעלינו הכי גבוה זה כנראה לא יתרון כי אנחנו צריכים לרדת עד למטה בכל התרגילים בערך.. והדיונה הייתה ממש ממש משופעת... היה סיוט.
אז ככה... קודם כל התרגיל הראשון הוא כמובן הספרינטים הידועים לכולם.. זה בעצם התרגיל הכי קשה ביום סיירות כי הוא הכי שובר.. הגוף שלך מקבל את השוק הראשוני ואתה נמצא במצב שאתה לא מפסיק לרוץ הכי מהר שלך.. ואתה פשוט צריך כל כך הרבה אוויר שאתה לא יכול לנשום כמעט, וגם לא נותנים לך כמעט לנשום כי ההפסקה בין ספרינט לספרינט היא בין 10-20 שניות. זה הקטע שכמה שהייתי מוכן בראש ליום הזה, כמעט נשברתי בו, ת'אמת היה קטע שהתמוטטתי על הדיונה, לא יכולתי להמשיך ובקושי יכולתי לנשום, ניגשתי לאחד המדריכים והוא כמעט רשם אותי כפורש, אבל אז בנחישות ובשקט כי בקושי יכולתי לדבר אמרתי לו "לא לא אני לא פורש" וחזרתי לקבוצה.. זה היה הצעד הכי נועז שעשיתי בחיים שלי.. כי באמת לא יכולתי לנשום כמעט.. אבל תמיד חשבתי שאני פשוט יצטער על זה כל החיים שלי אם אני יפרוש והתחלתי לדמיין כל מיני מצבים מבישים שיקרו לי אם אני יפרוש (דימויים קטסטרופליים טהורים למי שלומד פסיכולוגיה).. אז המשכתי בנחישות רבה..
אז בקטע הזה של הספרינטים הייתי בינוני, הגעתי לפעמים מקום 2 לפעמים מקום 4-3 ולפעמים לא הגעתי בכלל.. למרות שאני ספרינטר מטורף (מהיר מאוד) זה לא כל כך עזר לי כי צריך יותר סיבולת מאשר מהירות.. באמת חשוב פה מאוד הסיבולת.
לאחר הספרינטים המטורפים שנערכו בסביבות ה- 40-45 דקות אני מאמין, הייתה לנו הפסקה של 10 דקות שבה צריך לשתות לפחות 3 כוסות מים.. ואתה אכן שותה אותם כי אתה מת מצמא.. ובזמן הזה יצא לי להקיא קצת (מזל שהצלחתי להקיא זה עזר לי אחרי זה).
נגמרה ההפסקה, ואז התחיל התרגיל של האלונקות, שפה אני יכול לציין שהתרגיל הזה הציל אותי ביום סיירות, הייתי ממש טוב בו כי הספרינטים להגיע לאלונקה היו לרוב קצרים ואני מאוד מהיר אז הצלחתי כמעט תמיד להגיע לאלונקה... זה היה תרגיל נורא קשה כי אתה עייף מאוד מהספרינט ואז אתה צריך גם להרים את האלונקה הכבדה.. (בערך 90 קילו היא שוקלת, 3 שקים מלאים עליה) ולעשות איתה סיבוב שלם.. אבל שווה לכם לקחת את האלונקה! מי שלא לוקח אותה צריך לעשות את הסיבוב המלא של הדיונה עד למטה וחזרה, וגם הוא לא נרשם...
בקבוצה שלנו לא היו ג'ריקנים, בגלל שעל ההתחלה כבר הספיקו לפרוש 7 ונשארנו רק 8 חברים בקבוצה.. אז אלונקה אחת הספיקה.
והנה סוף סוף נגמר התרגיל המייאש של האלונקות... הכתפיים שלי במיוחד כתף שמאל הייתה גמורה לגמרי... ויש לנו רבע שעה שלמה לנוח ולשתות 3 כוסות מים!!! רבע שעה שלמה.. זה התחיל להדאיג את כולנו, ובכל הזמן הזה כל אחד צריך למלות לעצמו שק מלא עד הסוף.. שזה כבר אומר שהתרגיל הבא הולך להיות התרגיל של השקים..
אז ככה חוויה שלי מאותם רגעים שאני מילאתי כבר שק וקשרתי אותו והכל.. ושבאנו להתייצב בשלשות הוא נעלם!! מישהו גנב לי אותו!! חח עד עכשיו אין לי מושג מי זה.. אבל זה היה נורא מוזר.. ושהקבוצה קלטה שנעלם לי שק מילאנו כולנו ביחד שק נוסף כדי להביא לי.
אז הנה התייצבנו בשלשות ומתחילים את תרגיל השקים, שהמטרה היא לעשות כמה שיותר סיבובים עם שק של 30 קילו בערך על הגב למטה ולמעלה בדיונה... זה היה מטורף אני חושב שהתרגיל הזה היה בערך 40 דקות... זה לא נגמר פשוט.. הכל כאב.. אבל בתרגיל הזה לא חשבתי אפילו שניה אחת על לפרוש!!! לא הפלתי את השק אפילו פעם אחת.. ועשיתי 17 סיבובים בדיונה.. בערך מקום 3 בקבוצה שלי אני חושב.. הייתי אחלה בתרגיל הזה לדעתי הראתי כח רצון והיה נורא קשה.. אבל בסוף נגמר... (יש לציין שהמדריך אמר שמותר לנו לעצור לשתות ולהוריד את השק מתי שבא לנו.. ומה שהוא בא לבדוק זה בעצם האם יש לנו כח רצון להמשיך ולעשות כמה שיותר סיבובים גם אם מותר לנו לעצור)..
אז לאחר שסיימנו ת'תרגיל של השקים... כולם כבר הבינו שהקשה ביותר מאחורנו... היה לנו הפסקה של 10 דקות שתייה.. ולהיות מוכנים עם עטי חפירה בשלשות..
התרגיל הבא והאחרון להיום היה התרגיל של חפירת בור. המטרה שלנו הייתה לחפור בור ברוחב של העט חפירה, עומק של העט חפירה, אבל אורך כמה שיותר... זה תרגיל שצריך לחפור ולחפור ולחפור עד שאומרים לך לעצור..
לי היה בור אחלה אני חושב.. היה לי אורך מצויין אבל לא הקפדתי על רוחב כל כך טוב.. אני חושב שקיבלתי עליו ציון די טוב.. הראתי נחישות וחפרתי כמה שיותר מהר... והכי מצחיק בתרגיל הזה שפשוט כל שניה נתפס לי שריר אחר.. אז אני מצד אחד חופר וכל שניה אני עוצר לעשות מתיחה כי השריר כואב לי בטירוף ואז ממשיך בחפירה.. זה די הגביל אותי אבל ניסיתי לכפר על הזמן בחפירה טובה...=]

היום הפיזי נגמר.
כל הקבוצה התכנסה במן "ח" כזה.. שאני אומר כל הקבוצה אני מתכוון ל- 7 אנשים חח.. כן כן התחלנו בסביבות ה- 15-16 וסיימנו 7... כל השאר פרשו... 7 התותחים (חוץ מאחד ששנאתי כי הוא חתך אותי בדיונה).
כל אחד מספר על עצמו.. מה הוא בכלליות מה הוא אוהב לעשות לאן הוא רוצה להגיע ואיך הוא התאמן ליום הזה... לי היה נאום נחמד.. אמרתי את כל האמת.. וגם אמרתי שאני רוצה להגיע למטכ"ל... ואחרי שכולם סיימו לדבר אז המדריך סיכם ואמר שכל הכבוד שסיימנו את היום הזה.. ואולי לא כולם יתקבלו ליחידות שהם רוצים אבל עדיין מה שנקבל נשקיע בו הכי הרבה כי אנחנו האליטה של הנוער... חח וכשהוא אמר את זה הוא הסתכל עליי.. אז כבר ישר ידעתי שאני לא יקבל מטכ"ל.. וכבר היו בי מחשבות שאני הולך לצאת בלי כלום מהיום הזה.. ושסתם באתי לפה ואני לא יגיע לכלום..
ומהקטע הזה.. ועד התוצאות.. הייתי במתח אדיר.. הבחירה שלי בתחילת היום הייתה:
מטכ"ל - שייטת - חובלים
והייתה לי הרגשה שאני הולך לסיים בלי כלום.. יצאתי קצת מאוכזב בעיקר בגלל הקטע של הספרינטים ששם הייתי אמור לשלוט בגלל המהירות שלי.. ולא שלטתי בכלל בגלל הכאב הענק שחשתי באותם רגעים..

אז ככה אחרי זה ירדנו מהדיונה, לקחנו את הציוד והלכנו לשבת בקבוצה.. חילקו לנו שאלון סוציומטרי בו אתה צריך להגיד מי לדעתך הכי מתאים להתקבל ליחידה מובחרת ומי הכי לא מתאים.. (מ- 1-7 מדרגים כל אחד מספר)... אני דירגתי לפי מה שהרגשתי.. כי בגלל שהיינו קצת היה לי מושג בערך על כל אחד בקבוצה שלנו.

שלב התוצאות:

הגענו כל מי שסיים יום סיירות למקום שבו התחלנו את היום הזה.. רק שהפעם היו שם הרבה פחות ילדים.. אני חושב שבסביבות 40% פרשו... התחלנו בסביבות ה- 330 וסיימנו בערך 180..

אז ככה חיכינו בערך חצי שעה לתוצאות... כולם מחכים בקוצר רוח ובינתיים הספיקו להתפס לי עוד כמה שרירים... ואז האיש עם התוצאות מגיע.. נותן נאום קטן ומתחיל:
"עכשיו אני יקרא את כל מי שעובר ל- יחידה"
כאן אני וחבר שלי שישב לידי רצינו שיקריאו בשם שלנו.. אבל אני ידעתי שלשם אני לא יגיע... לא הייתי מספיק טוב לדעתי.. למרות שנתתי את הכל.. ואכן הוא הקריא בסביבות 50 שמות ואותי הוא לא הקריא.. חשתי אכזבה.. רציתי נורא להגיע לשלדג דרך גיבוש מטכ"ל ואז הבנתי שאין לי כבר סיכוי להגיע לשם.. חשבתי שאני יחזור הביתה בידיים ריקות וכל האימונים וכל היום המפרך הזה היה בשביל כלום..
"עכשיו אני יקרא את כל מי שעובר לשייטת"
והנה שוב הוא מתחיל.. קורא שם שם.. ופתאום הוא מגיע לשם שלי!!! עברתי לשייטת... הייתי בשוק.. קמתי והלכתי לאוהל של השייטת... כמה שרציתי לקבל מטכ"ל, הידיעה שהשייטת החליטו לתת לי צ'אנס.. והעובדה שעברתי יום סיירות בהצלחה ובאמת ראו כמה השקעתי וכמה יש בי פוטנציאל.. נתנה לי הרגשה טובה של גאווה מסויימת.. ושראיתי עוד 2 חברים שאיתי בקבוצה בעמית לכושר גם באוהל של השייטת.. שהם תותחים אחד אחד והגעתי כמוהם.. הייתי נורא מרוצה.... הרגשתי שבאמת כל זה היה שווה...!!

לסיכום,
יום קשה שהתכוננתי אליו הרבה אך לא מספיק, קיבלתי זימון מעולה.. חבר'ה תתכוננו טוב ליום הזה!! אם אתם רוצים להגיע למטכ"ל או לשייטת ואפילו לחובלים.. תתאמנו!! אל תוותרו לעצמכם!! לי היה יום קשה מאוד.. יום שיכול לשבור כל אחד ואחד ממכם.. אבל הראש משחק תפקיד חשוב מאוד ביום הזה.. תגיעו עם הרבה רבאקקקק ואל תוותרו לעצמכם אף פעם!!! כמה שתרצו לפרוש ותחשבו בראש "מה אני צריך את זה" תמיד תמשיכו!! זה נגמר בסוף!! אתם תקבלו את המנוחה שלכם!! תנוחו אפילו שבועיים מצידי אבל לא לפרוש!!!

מקווה שנהנתם מהחוויה שלי מהיום הזה.. עוד 6 ימים יש לי מיונים בביתן חיל הים.. מקווה רצח לעבור.. ומקווה שעזרתי =]
בהצלחה לכל מי שהיום סיירות עוד לפניו.. ומקווה שתקבלו את מה שאתם רוצים

תזכרו!
הכאב הוא זמני, הגאווה היא לנצח.

המון תודה, מועבר לעוגן המאמרים


שיהיה בהצלחה

תודה רבה רבה רבה אחי...מאמר נהדר...אבל אם אינני טועה אתה עדיין יכול להתמיין לשלדג....

ככה שהחלום שלך עדייןלא נגוז...=]