השבוע מסיים דביר, בן 42, את תפקידו לאחר חמש וחצי שנים. הוא שימש כמפקד הימ"מ בשנים הקשות של אינתיפאדת אל אקצה. היחידה, השייכת למשטרה, השתתפה במאות פעולות ביהודה, שומרון ובעזה, אבל גם סייעה למנוע פשיעה בתוך הקו הירוק. במשך תקופה ארוכה סירב דביר להופיע בתקשורת. רק לקראת שיחרורו הסכים לדבר לראשונה - על היחידה ועל סיפורו האישי.

"רצינו אנשים שקולים יותר"

תזכורת: הימ"מ הוקמה ב-1974 אחרי הפיגוע במעלות. אבל התהליך התחיל עוד קודם, בעקבות רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. "כולם הבינו שצריך משהו שונה בלחימה בטרור. שונה בטכניקות, באמצעים ובאימונים", אומר דביר. לאחר הפיגוע במעלות הוקמה ועדת חורב והוחלט להטיל את האחריות לנושא ביטחון הפנים על משטרת ישראל, במקום על צה"ל. המשימות שהוטלו על הימ"מ היו: חילוץ בני ערובה במתארים קונבנציונאליים ובלתי קונבנציונאליים, טיפול בפשיעה חמורה ולחימה בטרור במסגרת הביטחון השוטף.

הלוחמים ביחידה הם בוגרי צבא, ששירתו שלוש שנים לפחות, עם ניסיון קרבי. כ-80 אחוזים מתוכם מגיעים מיחידות מיוחדות ומובחרות כמו דובדבן, שלדג, שייטת והסיירות. כ-50 אחוז מהלוחמים אוחזים בדרגות קצונה. חתך הגילאים נע בין 27-39, תלוי בתפקיד. "היתרון בגילאים הללו, הוא שאין להם את ההתלהבות הראשונית כמו לחיילים צעירים שמגיעים לצבא", מספר דביר, "הם אנשים שיודעים על מה מדובר, אנשים יותר שקולים".

זוהר דביר עצמו, תושב צפון הארץ, הגיע לימ"מ מהצבא בדרגת סגן אלוף. לפני כן הספיק למלא שורה של תפקידים שונים בחטיבת גולני, מלוחם ועד קצין. גם כאשר הגיע לפקד על הימ"מ קיבל את השרביט מבוגר גולני - ניצב משנה במיל' חגי פדידה.

במהלך האינתיפאדה פעל הימ"מ במקרים רבים תחת מטריית הצבא ולקח חלק בלתי מבוטל במבצעים כנגד מחבלים ומבוקשים, וזאת יחד עם אנשי השב"כ. מפכ"ל המשטרה הוא שמאשר את "השאלת" היחידה לצבא, והפעולות מאושרות ברמות הגבוהות ביותר - לעיתים בדרג של ראש הממשלה, שר הביטחון או הרמטכ"ל. "מדובר ביחידה מאוד זמינה, נגישה שמוקפצת תוך דקות לכל מקום", מסביר דביר.

מינואר 2001 ועד דצמבר 2006 הרגו לוחמי היחידה 129 חמושים פלסטינים, עצרו 550 מבוקשים ופצעו 44. הלוחמים הרגו כ-40 מחבלים מתאבדים לפני שהספיקו להיכנס לעורף ישראל ולבצע פיגועים. במהלך הפעילויות נפצעו 18 לוחמים של הימ"מ, רובם קל.

התאונה וההתאוששות

אבל הקריירה הביטחונית של דביר כמעט ונקטעה לפני כשלוש שנים. הוא עצר לטפל בפצוע בתאונת דרכים ליד מעגן מיכאל, יחד עם נהג נוסף. השנים החלו להגיש סיוע

לפצוע, ונהג משאית שהגיח לעברם פגע בנהג שנפגע ובשניהם. הנהג שנפגע נהרג, דביר נפצע באורח קשה ועבר שיקום ממושך. אחרי חודשיים וחצי בלבד חזר ליחידה, על קביים. על השיקום סיפר: "אחד מהדרייבים שהביא אותי לשיקום זה לחזור מהר, לפני שלוקחים לי את היחידה".

על השאלה אם התאונה השפיעה עליו, או על הדרך שבה פיקד על לוחמיו, הוא משיב: "גם עוד קודם האמנתי שצריך לחיות את הרגע ולקרוע את החיים. התאונה חיזקה אצלי את העובדה שהחיים זה דבר ארעי. התאונה נתנה לי את הזוית של מה זה להיות פצוע-פגוע". אגב, למרות פציעתו הקשה של דביר, יצאו לוחמי היחידה כבר למחרת למבצע גדול ברמאללה.

השבוע יסיים זוהר דביר את תפקידו ויתחיל תפקיד חדש - מפקד מרחב העמקים. "האקשן" והאדרנלין יהיו הפעם שונים, אבל אולי רעייתו ושלושת ילדיו יזכו לראות קצת יותר את אבא. כששואלים אותו מה המוטו שלו בחיים, הוא מחייך: "למצות את החיים היום, כי לא יודעים מה יהיה מחר".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3352288,00.html

ניצב משנה זוהר דביר.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/990219/IMG_4978-copy_a.jpg]

http://www.banim.org/