די, נמאס לי. אחרי כל החרא שאכלתי במשך כמעט שנה, אני יוצא מהתפקיד. שמח ומאושר אני הולך לתל השומר, לאחר שאמרו לי שאשרת בפלמחים. אני בא, ואומרים לי שאני משובץ באילת. לקצינה שישבה שם יש מזל שלקחו לי את הנשק כשיצאתי מהתפקיד.

אז אחרי שטחנו אותי וטחנו אותי, הם תוקעים אותי באילת (או רוצים)? הם לא מבינים שזו התעללות בבנאדם, הם לא מבינים שאני סובל? מה הם רוצים? הם בדוק יודעים שהם עושים לי את זה, ופשוט לא אכפת לאף אחד. הם צריכים קב"ן שיפקח את עיניהם? למה אני צריך לבכות כל הזמן? די! אני שונא את הצבא, את המדים, את הדרגות, את הכומתה, את הדגל וגם את המדינה. אני לא רוצה לחיות פה יותר, אני פשוט לא יכול יותר. הם הפכו אותי לבנאדם אחר, אני לא יודע מה נסגר איתי יותר, אני לא מכיר את עצמי.

בשביל זה התגייסתי? אני מתחרט על כל רגע שחייתי בגאווה שאני ישראלי. עכשיו לא נשאר דבר חוץ מלצאת מכל הזבל הזה...

שוב, מצטער על החפירות, אני צריך לפרוק.

מה?מה?מה?מה? לא הבנתי כלום מתי התגייסת לאן מה מו מי? דבר לאט בעע תכתוב יותר ברור...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מה קרה? איפה שירתת ומה קרה?

איזה תפקיד?
מה רע באילת?
רוב הסיכויים שזה בסיס סגור
כך שנחסך לך התור לאוטובוס, כמה שעות נסיעה ביום ותמיד יש אפטרים לעיר פעם בשבוע

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני התגייסתי לקורס מכ"ים עקב טעות של לשכ"ג, ביקשתי לצאת אבל החזיקו אותי שם בכח. יצאתי עכשיו אחרי כמעט שנה של.. של מה לא? אינספור ריתוקים, גם כלא, רק כדי לצאת.. עכשיו אני בא, אחרי שאמרו לי שאני בפלמחים, ואומרים לי שאני באילת. לא רוצה, פשוט לא רוצה... אני רוצה הביתה.. אם הצבא לא רוצה אותי בתפקיד איכותי, אני לא רוצה את הצבא כלל וכלל. אני הבנתי שאם לא תעזור לעצמך אף אחד לא יעזור, וכוחותיי אפסו, אני לא רוצה לדבר יותר עם קצינים, לא רוצה שיעבדו עלי, לא רוצה שייתיחסו אלי כמו זבל, לא רוצה את זה יותר. מהנסיון שלי הצבא מנוהל ע"י אנשים נוראיים, פשוט לא אכפת לאף אחד ממני. אני שמעתי סיפורים על כמה שהצבא ככה וכמה שהצבא ככה, אבל לא תיארתי לעצמי שאחווה את האמת המרה על בשרי. ותבינו, אני לא איזה מישהו בלי כישורים ובלי השכלה. יש לי קב"א 56, והייתי במיונים כאלה ואחרים וויתרתי בגלל הקבע... אבל המקרה שלי נפל בין הכסאות, ולאף אחד לא אכפת. אני הייתי בשוק טוטאלי.. אל"מ שיקר לי בפנים.. הוא לא מתבייש? ואם הוא בעצמו לא ידע זה לא פחות גרוע.

נראה מהדברים שאתה בלחץ..רוצה רק לפרוק וללכלך..לא כל כך הבנתי את הסיפור שלך..
ממה שכן הבנתי היית בתפקיד מסויים שלא רצית..אחרי כמעט שנה הרגשת שנשבר לך..ואתה רוצה לעוף משם..עברת מסכת עינויים, חתכת מהתפקיד..וכעת קיבלת כאפה רצינית שהציבו אותך באילת.

תבין ..שהצבא לא אוהב בעיתיים..לא מאשים אותך, וגם אני -במידה והיו שמים אותי בתפקיד שלא רציתי-הייתי מתאכזב..ולפי מידת האכזבה הייתי פועל..כמובן בניסיון לעבור לתפקיד אחר.

כולנו חייבים להבין שהצבא לא מתייחס אישית לכל אחד מאיתנו..גם אם היינו רוצים שזה יהיה כך.
הצבא זה מערכת ענקית, אינטרסנטית! שעובדת לפי צרכיה.

היוט צריכים מישו באילת..אז מצאו לנכון להציב אותך שם..
אכן זה מבאס המרחק הגדול מהמרכז..אבל יכול להיות שהמקום בו תוצב הוא נחמד..עם אנשים טובים וכדומה..

מבין שעברת דברים קשים לכאורה..אבל נסה לפתוח דף חדש בינך לבין עצמך..להחליט שאתה כן אוהב את המדינה..לא צריך לאהוב את הצבא..כן צריך לשרת אותו ולעשות את המיטב בשירותך.
טעות של קצין מיון לא צריכה לגרום לך לוותר כל כך מהר..בקש קצין מיון..או שיחה עם המפקד שלך..לא יודע איך זה הולך אצלכם..הראה נכונות לתפקיד רציני..שיתרום לך..משהו שכן תרצה לעשות!
מקווה שעזרתי ..