קטע-שיר לא יודע איך לקרוא לו, נכתב מתוך תסכול על משהו שלא חשוב כרגע, אינ אהבתי את מה שיצא ממנו.

אתה מתפורר, מתפרק.

לנסות לתפוס אותך זה כמו לנסות לתפוס את הרוח, בלתי אפשרי.

כל האנרגיות מתבזבזות עליך ואתה מחייך, קורץ וממשיך לברוח עם מעיל עור שחור וכובע, יפים כאלו.

וכולם רוצים אותך, ואתה את הכל. אבל חמודי, אי אפשר את הכל, תבחר.

מעץ תפוח לא יפול לך אגס וכדאי שתדע את זה.

אתה כמו השמש, כולם סובבים אותך, ואתה, אתה עושה את מה שאתה כי טוב בו, אתה עושה כלום.

אתה בוכה לי, ומה אני אמור לעשות ילד?

אני מתקפל מכל נגיעה הכי קטנה.

אני מריונטה מרוטה עם חוטים שיקרעו אם רק פרפר יחליט לנוח עליהם.

אני כלום עוד יותר ממך, אז אל תצפה להרבה.

מצבי הרוח שלי גרועים יותר ממזג אויר סוער, ומותק על תקרא לי מותק.

נמאס לי מהכל ואני רוצה את הכל.

אני אויר שעומד.

כנראה כלום.

Which of my photographs is my favorite? The one I'm going to take tomorrow.
-Imogen Cunningham

אבל מהאמצע לאט-לאט זה נעשה פחות-ופחות יפה...

עצתי: אם השיר יהיה בחרוזים זה יכול להיות הרבה יותר טוב, אפילו שגם עכשיו זה נהדר,
puzpuz.