המכתב הזה נכתב מילד שהודיעו לו שהוא חולה במחלה סופנית ולא יזכה עוד להוות חלק בעולמנו
המשאלה האחרונה של הילד הייתה
שיקראו ויפנימו את מה שאמר כצוואה וכמורשת אחרונה ממנו

כך כתב :

"אני די נרגש שאני כותב את המילים האלו
אני יודע שהם יהיו זיכרון אחרון ממני בעולם הזה
העולם הלא צודק, או הכן צודק הזה...אתם תחליטו
מלאו לי 16 לאחרונה אני עוד ילד, תינוק בעולם הזה..
הספקתי להתאהב הספקתי לשנוא הספקתי להיכשל ולעומת זאת גם להביא 100 אחד הביתה שנתלה בגאווה על המקרר במטבח
הספקתי להגיד לילדה שאני אוהב אותה.
הספקתי להגיד לאמא ואבא תודה על התמיכה גם ברגעים הקשים
(וכן, יש הרבה מדי)
הספקתי לקנות את הג`ינס ב500 שקל וזין על הכל
כי בשביל מה עבדתי כל החופש ?

הספקתי...

לאכול את הארוחה הכי טעימה בעולם
הספקתי להיכנס לאתר פורנו להוריד סרטים ולהישאר ער כל הלילה
הספקתי לעזור לזקנה לעבור את הכביש
הספקתי ללכת להופעה של הלהקה שאני הכי אוהב
גם אם זה דרש ממני נסיעה לצפון ביום גשום
הספקתי להרביץ לילד מהשכונה שתמיד היה מציק לחבר שלי
הספקתי לקחת מקום 1 בתחרות
הספקתי לרוץ ערום בים עם חברים למרות שזה היה כבר דצמבר
הספקתי להישאר לילה אחד, ולהסתכל על הירח
לדמיין שהיו אנשים שנגעו בו והיו עליו
הספקתי לנסות פעם אחת איך זה לגשת למבחן בלי להתכונן בכלל
הספקתי לשבת, ולכתוב לכם את זה...
כל הדברים שכתבתי לכם הספקתי לעשות מהיום שהודיעו לי שסופי קרב...
עד אז. לא היה לי אומץ. עד אז מנעתי מעצמי
להנות מהדברים הקטנים של החיים
עד אז.. לא הבנתי מה הם חיים
ודווקא בצורה אירונית שכזאת שהודיעו לי שהרבה כבר לא נשאר לי..אז התחלתי לחיות..
אני לא רוצה לבוא ולהגיד לכם
"תהנו מכל רגע"
כי זה אבסורד ואני יודע שזה בלתי אפשרי
אני לא רוצה לבוא ולהיכנס לראש של כל אחד ואחת מכם שקוראים את זה ולדרוש ממכם לרחם עלי ולהגיד
כמה העולם ככה או אחר
אני רק רוצה שתדעו ותזכרו דבר אחד.
החיים האלה כמה שהם לא הוגנים

כי...

הילדה שאני אוהב מאוהבת באחר
והג`ינס ב500 שקל בכלל לא מתאים לי
ושאמרתי לאמא ואבא תודה הם ראו בכלל את החדשות של ערב חדש
ושאכלתי את הארוחה מיד אח"כ כאבה לי הבטן
וה100 שקיבלתי היה במקצוע הכי לא חשוב
והנכשל כמובן במתמטיקה
וההופעה שהלכתי... הייתה עם הפסקת חשמל באמצע השיר הכי טוב
האתר פורנו היה של סתם זקנות מגעילות
המכות שהבאתי לילד מהשכונה סיבכו אותי בתיק במשטרה
התחרות שלקחתי בה מקום 1 אפילו לא שודרה בטלוויזיה

. . .

אבל כל זה..

לא משנה !
כי אני יודע שעשיתי מה שרציתי לעשות!
וזה מילא אותי בההרגשה הכי טובה
ההרגשה האחרונה שזכיתי להרגיש בחיים האלה.
אל תשמרו דברים בלב, תוציאו אותם
אל תאבדו פרופורציות, תנסו לייצב את עצמכם
אל תתביישו להגיד לאדם שאתם אוהבים אותו
מניסיון זאת ההרגשה הכי מדהימה בעולם לשמוע את זה
אל תעצרו את עצמכם.
תהיו אתם עצמכם בכל זמן נתון
שיש לכם...


ואל תשכחו אותי

כי לא אשכח אותכם!!
תשמרו על עצמכם,
אני אוהב אותכם

הכי...



מוקדש באהבה לכל החברים .

ובכלל לכל מי שאי פעם יקרא את זה."
ד.שוהם.. נפטר 3 ימים לאחר שכתב את זה



ת.נ.צ.ב.ה

התחלתי לקרוא והפסקתי באמצע. היה לי ממש קשה להמשיך, מצטערת.
יותר מזה אין לי מה לומר רק בריאות לכל הפורום.

יהי זכרו ברוך מילים עצובות
של פרידה כאובה
עינת

כואב לי על כל הסבל שעברת וכל הרגעים הקשים והנוראים שהיית חייב לעבור. אני מצטערת שנפטרת בדיוק כשהתחלת לחיות את החיים. בטח יש עוד המון המון המון דברים שרצית לחיות ולחוות. אני גם יודעת שיש הבדל עצום בין לחיות את מלוא הרגע ולחוות אושר כי אתה שם וכי זה ככה, לבין לחיות ולחוות את מלוא הרגע כי הגרזן מרחף מעל ראשך בכל רגע ורגע. הכאב, הפחד, העצבות, והבדידות, הצער תמיד מחכים מעבר לפינה. לא עוזבים עד הרגע האחרון.
אבל אני כן שמחה שחיית! שחווית! אני מקבלת כל מה שאמרת ומסכימה איתך במאה אחוז!
אבל למה זה כל כך קשה לעזאזל? למה כל כך קשה לחיות את הרגע? להיות כל כולנו בתוכו? למה כל כך קשה להעריך את הדברים הקטנים ולהנות מהם?
יש הרבה אנשים שמגיעים למסקנות שלך רק בימי הזיקנה שלהם. פתאום הם תופסים את עצמם שלמרות שחיו הרבה שנים, בעצם לא חיו כלל. גם הם רואים את המוות מתקרב, אבל לא בכזו מהירות כמו שאתה ראית דוהר לכיוונך. לפעמים זה משמש להם זרז ולפעמים לא. הם ממשיכים להיות מתים המהלכים חיים על פני האדמה. הם מתים מבלי לחיות אפילו יום אחד בעולם הזה.
האומץ הזה שקיבלת כשהעזת - זה משהו שמחייה אותך מבפנים, מזרים בך אדרנלין. זו הרגשה מיוחדת שמרגישים כאילו אתה אדון לגורלך, כאילו אתה יוצא להרפתקה נפלאה. הרגשה שמעניקה המון כוח ושמחת חיים, ואני ממש ממש שמחה שחווית אותה והרגשת אותה. זאת אחת ההרגשות שאין לה תחליף בעולם הזה. אפילו לא בעולם הבא.
ייתכן שכשקיבלת את כאב הבטן מהארוחה חשבת לעצמך שהיית מסכים לעשות עיסקת חליפין ובמקום כל כאב בלתי נסבל היית מקבל כאב בטן קטן מארוחה שאכלת קצת יותר מידי.
מכל מה שציינת אני הכי מעריצה את האומץ שלך להרביץ לילד שהציק לחבר שלך. זה דורש כזה אומץ בלתי ייאמן! לעבור ממצב שמפחדים מהילד המציק ולא עושים נגדו כלום, להתגבר על כל הפחדים וכו' ובכל זאת לנסות לעצור אותו ממעשיו. לי אין אומץ כזה.

אני מקווה שאיפה שאתה לא נמצא, אתה מאושר, חי את החיים במלואם (יש המאמינים שיש חיים אחרי המוות, ואני אחת מהם. החיים - לא כמו שלנו. יש להם מובן של "לחיות" משלהם) , מקווה שאתה צוחק במלוא הלב, אולי עושה קצת קונדסים פה ושם, ובאופן כללי נהנה וכיף לך.


תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.

ומילה קצרה לכל החברים כאן:
אני מקווה שלא פגעתי כאן ברגשותיו של אף אחד בעובדה שדיברתי במילותי עם ד. שוהם. אני מקווה שגם מה שכתבתי לא עורר זעם או תגובה של "איך היא מעיזה!" "איזו חוצפה" או משהו דומה. כתבתי על פי אמונתי מכל מה שקראתי במיסטיקה ומה שאני מאמינה בו: יש חיים לאחר המוות, והמתים כן יכולים לשמוע אותנו, והם לא רוצים שנהיה עצובים מידי מזה שהם מתו.
אם פגעתי ברגשותיו של מי מכם - אני מבקשת סליחה מכל הלב.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

אוי, אני לא יודע מה להגיד..
אף פעם לא ניכנסתי לפורום הזה ודווקא עכשיו כשניכנסתי לראשונה אני פוגש במכתב הזה.

תודה לאלוהים לבריאות של כולנו,
יהי זיכרו ברוך.

אני מצטרפת לקודמי.

ייהי זכרו ברוך

שלום !

מעבר לכאב ולצער שהמילים עוררו בי. התחברתי למסר.
ותודה לך שפרסמת - כדי שנקרא אותו,
ותודה לך ד.שוהם שהעברת אותו.

עץ החיים ניתן למחזיקים בו.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.