חשיפה ראשונית: שיטות השאה ובלבול דעת



שנים רבות הופעל כלפי ניכוס קניין רוחני מצד קליקה אקדמית תוך סרבול קידומי, והחזקה בי כרכוש פרטי של אותה קליקה, הן בעבודתי במכון מחקר בבי"ח לוישטיין שקבל כספים מביטוח לאומי, התאחדות התעשיינים וההסתדרות (1980-1991) והן בחוג לפסיכולוגיה באונ' חיפה לאחר מכן. הופעל נגדי טרור למעשה, תוך אמירה שיהיה עלי להיות כ"קיבוצניק" אדם אנונימי, המקבל משכורת אמנם וחי באופן סביר, אך בלי ששמי יופיע על מחקרי. להלן תאור של שיטות השאה ובלבול דעתו של אדם, שהופעלו כלפי. כתבתי זאת כרגע באופן שיטתי, שכן התבקשתי לכתוב זאת על ידי ניפגעת משחיתות שכתבה לי:



"מיכאל אולי תחשוף מה שגילית כאשר עבדת איפה שעבדת במקום ללכת סחור סחור, אני מבינה שגם אתה נלחם על זכויות שלך, אבל אני לא רואה איפה האינטרסים שלנו נפגשים למעט אם אתה מוכן לחשוף טכניקות של השאה שאתה היית שותף, בידעין או לא ליישומן".



יש אינדיקציות ששיטות אלו ננקטות בהרחבה בסביבות שחיתות בישראל. הדברים מהדהדים כמו "פלנטה אחרת", אם להשתמש בביטוי של ק. צ'טניק.

__________



היו כמה טכניקות של השאה שהופעלו עלי:



1) רמזי רמזים.



מרמזים לך שאם תהיה עם איש זה וזה, או תעשה כך וכך, זה ישתלם לך. לא נאמרים דברים מפורשים, הכל על דרך הרימוז. למשל, בבואי לחדרו של ד"ר שלמה דניאל, נוירופסיכולוג בכיר בבית לווינשטיין, וזאת בסביבות אוגוסט 85 אחרי שהמשטרה חקרה את הבוס שלי על אי סדרים כספיים, והודחתי למעשה והתעמרו בי בדרכים שונות, תוך שהם נותנים לי להבין שהם חושדים בי כי אני נחשד כמלשין למשטרה - אז בבואי לחדרו - הוא היה מטפל בפגועי מוח בלוינשטיין ומחוץ למכון, בבית החולים עצמו - רמזי הרימוזים נועדו לתת לי את התחושה כי יש לי מוצא אחר, למשל לטפל בפגועי מוח. לא נאמר דבר במפורש, אך ד"ר דניאל רמז לי, כשהוא דוחף אותי לעבר פגועת מוח בחדרו, בנוסח "טפל בה". הרמז הזה הוא עמום, לא נאמר לך בדיוק מה לעשות, לא מגדירים עבורך חוזה והגדרת מטלות, אלא "דוחפים אותך" על דרך הרמז, כשבונים על תקוותך שיש מוצא, וניתן להגיע לאיזה פתרון שיתקבל גם על אויביך. הדבר הזה נועד לבלבל אותך, להגדיל את תהייתך, ולמחוץ אצלך התנהגות תכליתית, שאולי הגנבים, המכירים ביכולתך, חוששים ממנה. כנראה טכניקות אלה מופעלות גם על ערבים בחדרי חקירות.



2) רמזים ואמירות כבדות שנועדו לשימך במצב לחץ



איש שיחך, לפתע בהקשר חדש לחלוטין, תוך חריגה מהשיחה, פולט ומשרבב בקול חרישי ומונמך לעומת רמת הדציבלים קודם איזה רמז אפלולי ומבשר רע. הטון השקט והחרישי נועד לתת לך תחושה, שמה שלא תעשה אין מפלט מפגיעה בך. למשל: "תהיה פגיעה בך"; לעיתים זאת אמירה מקברית בהקשר שלך, כגון "מעניין לראות אותך עם איבר קורטי פגוע" (בזמן נסיעתי עם הבוס שלי ד"ר מלמד, בחזרה ממפעלי גלנויט וכרמל בקיסרייה בהם ערכנו מחקר בעובדים, 1982 ). בז'רגון המקצועי שלנו, קורטי הכוונה לקורטקס, קליפת המוח, ובדיוק באותה תקופה עסקתי בנושא האונה הפרונטלית, המבנה המוח הגבוה ביותר, הקשור בתפקידים מורכבים ובחלוקת קשב. צריך להבין שאז גם עסקתי בפגועי האונה הפרונטלית, הנעשים בהמיים ומאבדים את תבונתם המארגנת הגבוהה.



רמז אפל כזה, חייב להיות משורבב ממש לתוך הקונטקסט בו את חי ולתוך הדברים המעסיקים אותך באותו זמן, בשביל שיהיה אפקטיבי. היו גם אמירות על סיבוך אבי עם מס הכנסה (אף שאבי ישר כסרגל), או "אנחנו מאמינים במקיוואלי" (בחוג לפסיכולוגיה בחיפה בו עבדתי ובו נוכסו רעיונותי בשנות ה-90). האמירה מחוץ להקשר מושכת קשב, והטון הנמוך, מקנה לדברים איזו תחושה של אמת-על. כשאמרתי לעיתים, אוי ביי, היה הבוס שלי צוחק בפני צחוק אכזרי המופגן ככזה.



- "הכל בסדר" (אמירה בטון כבד ורע המשדר מסר מנוגד, ששום דבר לא בסדר). "אין דבר הכל בסדר, המשך ככה, אין בעיות" (בהקשר בו פוגעים בי).





3) משפטי כוח, כשאנשי שיחך נותנים לך תחושה שהם כל יכולים ומצבך ביש:



- "אתה חש כמו זבוב שנלכד בקורי עכביש, וכמה שינסה להשתחרר, יסתבך יותר". אמרתי משהו אודות העכביש, אלא שבן שיחי אמר, לא, התכוונתי שאתה דווקא זה שאינו יכול להחלץ, אתה הזבוב"



-"אתה רגוע, אך חסרים לך ביטים" (ובקול שקט יותר "של מידע"). הכוונה שאיני יודע עד כמה מצבי קשה ועם מי יש לי עסק.



"אתה כמו שפינוזה, כמה שניסה להחלץ מאיתנו, ככה הסתבך יותר" (בן שיחי הוא בור, אך כאן הוא יוצר לי הן דימוי של עוכר ישראל, והן דימוי הנילכד).



- "אתה בשבילנו פשפש קטן".



- "פגענו במשה קרוי שהיה באוסטרליה" (הבוס שלי שמואל מלמד עשה דוקטורט בסידני) ונפגע גם בך בחו"ל אם ---



"נוכל להדביק לך איידס". פעם, כשהתעוררתי בדירתי ברעננה, ב-1988, אמנם מצאתי ליד הכר צמר גפן ומזרק נטול מחט.





4) שיבושים דקים



כמה צילומים או תמונות שהדבקתי על הקיר בקיטון העבודה שלי. התמונות הללו יום אחד, הודבקו מחדש באותו מקום, אך תוך הטייה דקה של מעלה או חצי מעלה. וכך הלאה, שינויים דקים.



5) מחוות סלידה ממך



למשל, טון דיבור כלפי מצד נשים במערכת, שקראתי לו ביני לביני "טון העצירות" (כאילו הדובר סובל מעצירות). טון הסלידה נועד לתת לך הרגשה כאילו אתה חלאת אדם, "מלוכלך", פסיכופט וכך הלאה. לעיתים מדברים כלפיך בטון מגנה ודברים מגנים ושאר דברים.