אם לדעתך התשובה צריכה להיות חיובית - מהו לדעתך פרק הזמן בו היא נדרשת להיות בתוקף, דהיינו מתי יפוג תוקפה של המגבלה.
לדוגמא - האם יש לחייב צנזורה על סיפורי קרבות מלחמת יום כיפור לאחר 34 שנים?

אם מדובר פה בעבירות ביטחון שדה שעלולות לפגוע בצורה זו או אחרת בביטחון המדינה אז התשובה היא "כן", לצנזר. אי אפשר להגיד מה תוקף המגבלה כי זה מאוד פרטני ומשתנה בין דבר לדבר.

מכל סיבה אחרת אין לצנזר סיפורי קרבות מהרגע שהבן אדם השתחרר משירות צבאי.

התחום אכן רחב, לדוגמא אם הרשויות מסרו למשפחה של פלוני שבנם נהרג בסיטואציה מסויימת ולא כך הוא, או תיאורי מוות לא נעימים של לוחמים בשמותיהם, או פעילות שלא לפי החוק הבינלאומי, ניתוץ מיתוסים, ירי במרימי ידיים וכדומה. בחינת הנושא כהתמודדות מול אלמנטים שונים שמשפיעים על השיקולים, בטחוני, תרבותי, חינוכי, מול כל אלה עומד תיעוד היסטורי של מה שבאמת קרה...
ושאנשים שזה נוגע להם וליקיריהם - יוכלו לקרוא ולדעת לפני שהם חולפים מהעולם הזה.
כל זאת מבלי לבחון את הפן המשפטי.

למשפחות שיקיריהן נהרגו מגיע לדעת קצת יותר ממה שאזרח מן השורה צריך לדעת
אותי כאזרח לא מעניין החוק הבינלאומי במצב מלחמה ולכן אין לי שום עניין בלדעת האם החוק הבינלאומי הופר או לא
אבל למשפחות שרוצות לדעת כיצד בדיוק יקירהן נהרגו זה מידע חשוב

יעני שיצא לאור ספר אינפורמטיבי למשפחות, וספר אחר ל'ציבור הרחב'
שמידעים כאלה ואחרים אינם מעניינים אותך כפרט - אינו רלוונטי למהות עיקרון שאלת התיעוד לכלל

לדעתי, אין לצנזר סיפורי קרבות.
יש להם חשיבות הן בפאן האישי של החיילים והן בפאן הלאומי שלנו כעם.
הצנזור יכול לטשטש פרטים שעלולים לפגוע בביטחון שדה, וגם בזה "הם" לפעמים מגזימים.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

במילה אחת-פוליטיקה
היום לא מעט סיפורים משמשים לצורך פוליטיקה והדוגמא האחרונה היא סיירת שקד והשבויים המצרים
סיפורי הקרבות הם דברים שצריכים להשאר מזכרת למשפחות השכולות שבניהם נפלו בעת מילוי תפקידם ולא ככלי לניגוח פוליטי של יריבים כפי שקורה היום
ואילו האנשים שלא שייכים למשפחות השכולות או לפוליטיקה צריכים לקבל את הסיפור האובייקטיבי בלי כניסה למספרים ותיאורים מזוויעים

אני מכבד את דעתך גם שהיא שונה מדעתי, אבל אתה אומר שבשביל פוליטקה אפשר, מותר ורצוי לצנזר ולהעלים עובדות... מכאן הדרך קצרה ל...

תסלח לי שלצורך הדוגמאות אני לא מבחין בין פיגועים לתאונות ומלחמות
1- אסון צאלים: שמענו הרבה את זה שאהוד ברק ברח מבלי לסייע לפצועים
גם אם נכון וגם אם לא-אני לא חושב שהמידע רלוונטי אלא רק למשפחות ההרוגים
במשפט הזה השתמשו לניגוח פוליטי והזכרה שלו או השמטה לא מעצימה את סיפורי הגבורה שבוודאי היו למרות שמדובר בתאונה
2- קו 300: גם כאן אני לא חושב שהדיווח על כך שירו במחבלים רלוונטי לתיאור האירוע
אולי זה חשוב לנו כחברה לראות שהכל מוסרי אבל לי כיחיד המידע הזה לא רלוונטי. מה שאותי מעניין כיחיד זה כמה חיילים ואזרחים ניצלו כתוצאה מתושייה של חייל אחד או צוות
כיצד אותו חייל או צוות נהרגו (כיצד הם לחמו, מי עזר להם אם בכלל וכיצד הסתיימה המערכה מבחינתם)

אתה לא יודע כמה התגעגעתי...!

למה חסמו אותך?

ובקשר לשאלתך, לדעתי אסור לצנזר סיפורי קרבות בכלל.


ברוך השב,
puzpuz.

קודם כול סיפורי גבורה לפי דעתי ראוים לפירסום
אם זאת יש לשאול קודם את המשפחות אם הם מותירות לפרסם ואם כן יש לפרסם.
סיפורי גבורה הם מעשים הרואים לפירסום למשל אני זוכר את עמנואל מורנו לוחם בסיירת מטכ"ל
שנפל במלחמה האחרונה בלבנון בעת מבצע.
לפי דעתי אלו סיפורים שבזמן מלחמה
א)מעלים את מורל העם
ב)לדורות הבאים דוגמה אישית
ג)מראים כמה לאנשים איכפת
מי לא מכיר את סיפור טרומפלדור שמהווה דוגמה אישית של הקרבה לטובת הכלל
אלה אנשים הראוים להנצחה בספר הגבורות של מדינת ישראל.

ג'יימס אלן
"אדם נבנה או נהרס בידי עצמו. במאגר תחמושת המחשבות הוא מייצר את הנשק שבאמצעותו הוא משמיד את עצמו."

"מה שאנו עושים בחיים מהדד לנצח נצחים"