על רקע הבלאגן בעקבות הסרט "רוח שקד" וראיון הח"כ לשעבר יוסי שריד לעיתון המצרי אל-אהרם, בו הוא אמר כי "רצח שבויים מצרים הוא פשע שלא התיישן", הצליחה האופוזיציה בפרלמנט המצרילהשיג את הרוב נחוץ לדיון פרלמנטרי מיוחד. הדיון הפרלמנטרי יעסוק ביחסי שתי המדינות. משקיפים אינם מעלים אפשרות נתק יחסים מלא, כפי שדורשת האופוזיציה, אך הם צופים קפאון שיפגע במספר נושאים משותפים בתחום הכלכלה והאנרגיה כמו הגז הטבעי שישראל קונה ממצרים והסדר נוכחות הצבא המצרי בסיני. האופוזיציה האיסלאמית בתגובה מברכת על "הצעד הלאומי".

וינתקו את היחסים - ויבוא הקץ על ה"שלום" המדומה.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

שקלים במעבר טאבה...

ממש רחמים על האפריקנים האלה - לא מספיק שמה שיש להם לעשות זה המון רוח ("כינוס הפרלמנט" עאלק... לפרלמנט במצריים אין סמכות לדון אפילו במחירי ה"נס קאהווה" ), הם מאוד מאוד רוצים ל"הכנס" בישראל בכל הזדמנות, ובעיקר משום שמציק להם שעקרונית הישראלים פשוט מתעלמים ממעצמת התרבות האדירה הגובלת בהם, אבל תמיד מגלים שבעצם מה שיש להם הוא הסכם שלום עם ארה"ב ולארה"ב עם ישראל, כך שהם יכולים לברבר כאהבת נפשם.

.

לו הייתה נפתחת היום מלחמה בין ישראל למצרים , אני לא משוכנע שהיינו מנצחים. אם נוסיף לזה מתקפה בשאר הגבולות - אני די בטוח שנפסיד. אל יתהלל חוגר בצה"ל כמפתח המזרח התיכון החדש שימעלה.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

זילזלתי ב"גסטות" הפוליטיות המזוייפות של "הפרלמנט ידון" או "בית המשפט העליון יפסוק". מצריים היא דיקטטורה לכל דבר: יש את מוברק ויש את בנו וכל השאר יכולים "להתחנגל" כמו שאומרת מרגול מריאנו.

ולגבי ההערה שלי על מהות "הסכם השלום" - ראוי שהנושא יובן במלואו: למצריים יש הסכם בעיקר עם ארה"ב והוא נתמך בהמון מטבע קשה, סחורות ונשק. הסיבה העיקרית שהמצרים לא יחשבו על שום דבר בכוון מלחמה היא בדיוק זו. כאמור, זה לא אומר שאנחנו צריכים לנוח על זרי הדפנה.

בכלל: כל ההתרפסות בפני מה שמריח מצרי היא בזוייה לחלוטין בעיני. יש לי הרבה יותר כבוד לסורים (כעם ומדינה) או אפילו הירדנים מאשר לאספסוף המיצרי שמסתופף בצילם של חורבות עצומות ועתיקות בעודו מל בנות 12 אל מול המצלמות בידי ספר הכפר. לאחרונה יצא אהוד יערי - זה שנחנו מחזיקים ממנו ה"ערביסט השפוי" - בסקופ מדהים! עאדל עאדל, הקומיקאי הערבי מצרי הזכור מסרטי יום שישי, "יוצא במתקפה חסרת תקדים נגד אוייבי ישראל במצריים". אהוד הזחוח נשפך ממחמאות לאיש האמיץ הזה. אלא מה? כל מי שקרא את התרגום, ראה שכל מה שלעאדל הזה היה להגיש הוא שמסיבות מעשיות איא אפשר להרוג ציונים או להרוס את המדינה הציונית.

אמריות מתרפסות כאלה בהן אנו מהללים את המשוגע הקטן יותר בכפר, רק משום שיש גדולים ממנו, הן התבטלות שאינה במקום. בכל הקשןר למצריים, זו מין התמכרות תת מודעת כרונית שלנו.

.

משטר הבעת במצרים מתקיים מכוח האינרציה, ויכול להפסיק להתקיים ברגע שתושבי מצרים באמת ירצו בכך, לכן הוא צריך לספק "אטרקציות" לעם ולהיענות מידי פעם לדרישות האופוזיציה, מובראכ הוא אולי דיקטטור, אבל הוא לא רוצה בלאגן עם האחים המוסלמים, שהם התנועה הגדולה במצרים, גם היטלר הפסיק את מבצע אותנזיה כשראה שדעת הקהל לא בעד.

הוא בעקרון צמצם אותה למימדים שיהיו "רחוק מהעין רחוק מהלב".

המשטר במצריים הוא בע'תיסתי?

.

אתה יכול לקרוא לו "משטר מובראכ", אותו דבר.