רויטל ויטלזון-יעקבס

אני פולנייה. כן, אני. זה היה לי אי שם בגנים במשך שנים רבות באופן רדום, וזה התפרץ בגיל 25.

הכל התחיל ביום של החתונה שלי. הסימנים הראשונים היו כשמצאתי את עצמי בליל הכלולות, בבית מלון, יושבת עם לפטופ, ובטבלאות של אקסל רושמת כמה כל אחד הביא, כולל סכימה של הצד של החתן מול הצד של הכלה. שיהיה, תמיד טוב לדעת.

אני נוטרת. אני רוטנת, נרגנת, שלילית, פסימית ומרירה. תמיד קר לי או חם לי, או כואב לי. לרוב פשוט מציק לי. יש לי קרעכצים במרבית שעות היום, וכל שיחה איתי מתחילה באנחה (נו, אוי, אה). אני האישה האחרונה במאה העשרים ואחת שמצקצקת. אני נורא אוהבת לעשות ייסורי מצפון לאנשים שאני אוהבת.

אני נפגעת נורא בקלות. אני לא שוכחת. למעשה יש לי זיכרון מצוין (זה לא בשביל הקומפלימנט אני אומרת). אני לומדת יידיש. אני הולכת להצגות של היידישפיל. הדיסק הקבוע שלי באוטו זה "חוה אלברשטיין זינגט יידיש". נראה כאילו כל יום שלי הוא הכנה ליום השואה.

אני אוהבת ללכת לישון מוקדם. אני אוהבת לקום לפני שבע בבוקר. אני אוהבת לטבול פתי בר בתה, אני אוהבת רגל קרושה עם מצייה ולימון. ההבדל היחידי ביני לבין סבתי זיכרונה לברכה הוא שני זוגות של תותבות.

אני לא יודעת להיות מאושרת. יש לי רק חברות מסכנות עם המון צרות. יש לי תמיד מה להגיד. אני אף פעם לא מרוצה. אני נמסה כשאוכלים את כל מה שהכנתי (ושבמה שמישהי אחרת הביאה לא נגעו). אני לא מזמינה לביקור חוזר את מי שלא החמיא לי על הבית. אני נורא אוהבת מחמאות למרות שאני תמיד מבטלת אותן.

אני בודקת מקררים של אנשים אחרים. וגם אם יש להם אבק מעל הניאגרה. אני מוצאת שמאוד מרגיע אותי לעמוד בחלון ולבהות במי שעובר ברחוב. אני מחפשת סיבות לריב. אני אוהבת לבכות, טישו עושה לי נעים. במיוחד זה הורוד עם הכלבלבים. אני בודקת איזה נייר טואלט יש לאנשים בשירותים. וגם איזה מוצרים הם קונים של סופר קלאס. נולדתי במאה הלא נכונה. מה לעשות. יש מצטרפות?

http://www.nrg.co.il/online/11/ART/862/232.html

מוקדש לכל הפולניות באשר הן (מי אמר סולידית?!?) ולכל הגברים שיתחתנו עם פולניות, תנחומי לכם אבל לפחות בטוח שתגיעו לגן עדן.

נו, אוי אה, אני חייבת שיחה דחופה עם אימך, שתדע מה עושה הילד טוב פולניה שלה.
אני אנהל את השיחה לאחר שאגמור לרטון ולבדוק את מצב הנקיון של תריסי השכנים (היום עוד לא הספקתי), ואסיים לאכול דג מלוח על מציה.

ואגב, למה היא חושבת, שהיא היחדיה מסוגה? איזו מחשבה פולנית טיפוסית.

תודה ל AVIV-Y על החתימה ושדרוגה.

זה גם משהו

A Polish man married a Canadian girl after he had been in Canada a year or so and, although his English was far from perfect, they got on very well. Until one day he rushed into a lawyer's office and asked him if he could arrange a divorce for him, "very quick."

The lawyer said that the speed of getting a divorce would depend on the circumstances and asked him the following questions:

LAWYER: Have you any grounds?
POLE: JA, JA, an acre and half and a nice little home with bedrooms.

LAWYER No, I mean what is the foundation of this case?
POLE: It is made of concrete, brick and mortar.

LAWYER: Does either of you have a real grudge?
POLE: No, we have a two-car carport and have never really needed one

LAWYER: I mean, what are your relations like?
POLE: All my relations are in Poland.

LAWYER: Is there any infidelity in your marriage?
POLE: Yes, we have hi fidelity stereo set &DVD player with 6.1 sound. We don't necessarily like the music, but the answer to your questions is yes.

LAWYER: No, I mean does your wife beat you up?
POLE: NO, I'm always up before her.

LAWYER: Is your wife a nagger?
POLE: No, she white.

LAWYER: WHY do you want this divorce?
POLE: She going to kill me.

LAWYER: What makes you think that?
POLE: I got proof.

LAWYER: What kind of proof?
POLE: She going to poison me. She buy a bottle at the drug store and put on shelf in bathroom. I can read -- it says, "Polish Remover."

שלגברת סולידית שלנו זורם גם טיפ טיפה דם מרוקאי בעורקים P:

ומי הסמיך אותו?
חוץ מזה שזה לא קשור לדם. אני מכיר כמה אמהות עירקיות שהן יותר פולניות מפולניות.

"היו להם ארבעה מחשבים, להם הם קראו ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו.
הם קנו מחשב נוסף, לו הם קראו יוקו,
וארבעת הראשונים הפסיקו לדבר זה עם זה" ניל גיימן