והם אינם, ואיש אינו יכול לומר מתי ישובו. גלעד שליט, אודי גולדווסר ואלדד רגב. ראשון נחטף גלעד, אחריו אודי ואלדד. זה היה בקיץ. אחר כך באה המלחמה, והחורף, ועכשיו כבר אביב, והם עדיין אינם.

שערו של נעם שליט מאפיר אל מול עינינו, עיניה של אביבה האדימו מרוב בכי, קרנית גולדווסר הולכת לישון לבד כל לילה, וההורים של אודי ואלדד, כמו כל בני המשפחות הנפלאות הללו, נושאים את כאבם בדממה.

לעתים, כשבחוץ השתוללו סופת גשמים וברקים ורעמים, חשבתי מה קורה להם, לילדים הללו. אם יש מי שנותן להם שמיכה, אולי הם בכלל חלו עקב הקור העז. מי מטפל בהם. מי מניח יד על מצחם, לבדוק אם עלה החום. אם נותנים להם לאכול, לשתות, מתייחסים אליהם כאל בני אדם. וזו אני, שאינני אמא שלהם, ואפילו אינני מכירה אותם. אבל אני בכל זאת אמא, ולכן אין יום שאינני חושבת עליהם.

והאמהות שלהם? הרי אין דקה שהן אינן חושבות עליהם. איך אפשר לשאת את המשא הזה. את הכאב הנורא, שאין לאן להוליך אותו. כל הורה יודע שאין בחיים מצב קשה יותר מילד שלך שנמצא במצוקה קשה ואינך יכול להושיע. לא לחינם הציע נעם שליט שיקחו אותו בשבי תמורת בנו. כמה שלו יהיה קשה, זה עדיין יהיה קל לעומת המחשבה שלגלעד קשה. שהוא זה שסובל.

והערב ליל הסדר. חג החירות. והם אינם. בבתים יתכנסו משפחות, הורים וילדים ונכדים ואחים, והיא שעמדה לאבותינו ולנו, ואין מי שיעמוד לשלוש המשפחות הללו, ומי יודע אם עדיין יש להם כוח לתמוך אחד בשני.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_ll.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]


נתפלל לשובם של הבנים.
והלוואי שתדעו שאנחנו, המשפחות ששפר עליהן גורלן, וכל ילדיהן מסבים עמן לשולחן הסדר, אנחנו תומכים בכם. מחזקים אתכם, רוצים לחבק, לסייע, להקל במקצת, להאיר, ולו באור דלוח, את החשיכה הגדולה שאופפת אתכם. אבל איך נסייע, וקצרה ידינו. מה ייתן לכם החיבוק שלנו. לא אותו אתם צריכים, אלא את זה של הבנים. והם אינם.

יש דבר אחד שכולנו יכולים, וחייבים לעשות, והוא חשוב במיוחד במקרה של גלעד שליט. אנחנו, הציבור הישראלי, צריכים לתבוע מראש הממשלה ומהממשלה לעשות הכל, אבל ממש הכל, כדי להחזיר את גלעד הביתה. זה נכון, כמובן, גם לגבי אודי ואלדד, רק שבמקרה שלהם אפילו אין אות חיים, שלא לדבר על תחילתו של משא ומתן.

לגבי גלעד, יודעים שהוא בחיים, מתנהל עליו משא ומתן, אבו-מאזן הבטיח לשחרר אותו, מצרים עושה מאמצים, אהוד אולמרט רוצה בכל מאודו שהוא ישוב הביתה, אבל עדיין ישנה התעקשות לגבי מספר האסירים הפלשתיניים שישוחררו, והאם יהיו בהם גם כאלו עם דם על הידיים. כל זמן שההתעקשות הזו קיימת, אי אפשר לומר שמוכנים לעשות הכל כדי שהוא ישוב. וכל זמן שמדובר על חייל, שממשלת ישראל שלחה למשימתו, והוא נחטף בעת מילויה, חייבים להיות מוכנים לעשות הכל.

מיקי גולדווסר ביקשה שכולנו נתפלל בליל הסדר לשובם של הבנים. אנחנו נתפלל מיקי, כל אחד בדרכו ולפי אמונתו. אנחנו נזכור אותם, ונחשוב עליכם, ונביט בילדינו שלנו, ונקווה שבמהרה תוכלו גם אתם להביט בילדיכם ולחבק אותם חזק, כדי להקל במשהו על זוועת הסיוטים והחרדות שיאחזו בהם אחרי שהכל ייגמר.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/564/608.html

http://www.banim.org/

אני לא טיפוס רגשן או דביק, ובכל זאת:

אני מבקש מכל אחד מכם, אם יוכל, לדאוג שבליל הסדר 2007 יישארו בשולחן הסדר שני כסאות ריקים - האחד עבור אליהו הנביא, והשני עבור הבנים שאנו מצפים ומייחלים לשובם הביתה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

שלשם שינוי עובדים ולא מדברים
ושבמוצאי החג נשמע בחדשות שגלעד,אודי ואלדד שבו לביתם בריאים ושלמים