אלוהים החליט לצאת לחופשה. הוא פתח את הטלויזיה שלו שהייתה ממוקמת תמיד מולו לערוץ "החיים הטובים", התרווח בכורסה שלו, נשען לאחור ולקח עוד ביס מהצ'יזבורגר שנח לידו על הדלפק שהוא בדיוק הזמין מהגהינום... הוא עבר בין התוכניות מהר, מחפש איזו תוכנית שתהיה טובה בשבילו, חופשה בניו-יורק? רועש מידי... חופשה בהולנד? יש שם יותר מידי מסוממים... הוא בדיוק עבר על פני תוכנית של "עשר אתרי הנופש הרומנטיים האקסקלוסיביים ביותר בעולם - במחיר מציאה!". או, אלוהים הרגיש שהוא עשה את עסקת היום שלו. חייג את המרכזיה שלו והזמין לעצמו סוף שבוע זוגי באחד מאיי הבהאמה. עכשיו רק נשאר למצוא את החלק שימלא את המילה: "זוגי".

לאחר שסגר את הטלפון, רשם ביומן את התאריך שהזמין לו, התאריך שאף אחד לא יצפה ש"ירד אל העם": ה30.12.07. סתם חופשה לקראת השנה הבאה. אלוהים סגר את היומן, וחזר לעבודה שלו. בניגוד לשאר ימי השבוע, שבדרך-כלל הוא שם את המכונה שבנה על מצב "אוטומטי", היום הוא עבד ידני. הוא בדיוק הקשיב לתפילה של אישה אחת, בחצי אוזן, ונתן לה מה שהיא ביקשה, מה זה היה בשבילו? משחק ילדים. פתאום תפסה את אוזנו תפילה אחרת... היה קשה לפענח את מה שהילדה ביקשה... היא היתה ילדה קטנה, לא יותר מבת 14. היא בכתה והתפללה. היא ביקשה מאלוהים, אחרי 14 שנות התעלמות שיקשיב לה סופסוף, ויתן לה אושר. אלוהים הקשיב, שקל את הדברים לכאן ולכאן, והחליט לנקוט במבצע מיוחד שלא יצא לפועל כבר 2007 שנה אחד מסוגו: לעזור לאותה ילדה, באופן אישי. הוא ירד אליה, כמובן שבדמות אחרת, כי היא היתה חוטפת התקף לב רק מלראות את אלוהים יושב לידה... אלוהים בחר לעצמו הפעם דמות נער. הוא התישב לידה, ושאל אותה למה היא בוכה, והיא רק ממלמלת שכואב לה, כאן, בלב. שהיא לא שווה ושאף אחד לא רוצה אותה. והיא ממשיכה לבכות, למרות שאלוהים - הנער - מלטף לה את הראש ברכות אלוהית. היא עדיין בוכה. לאלוהים עלה רעיון כביר: הוא הרי הזמין חדר זוגי לסוף-שבוע שלו באיי הבהאמה. הוא שאל אותה, בדרך מאוד מנומסת, אם היא רוצה לבוא... אבל היא לא שמעה אותו, רק המשיכה לבכות על עצמה, והדמעות כבר כמעט הציפו את החדר. והיא מתפללת "אלוהים, בבקשה תעזור לי" ואלוהים, רק יושב שם, ולא יכול לעשות כלום מלבד לומר מילים יפות...

הגיע היום המיוחל: אלוהים יוצא לנופש. הוא אורז מזוודה, שם כמה בגדים, ויורד לאיי הבהאמה. כמובן, לא בלי להיזכר בחדר הזוגי שימלא רק חצי תפקיד.

עכשיו הוא נהנה מבחורות בביקיני שמנפנפות לו עם עלי דקל. הוא שותה חלב מכוס קוקוס ונהנה מהחיים. אבל בעצם, הוא עדיין חושב על הילדה ההיא. והיא, לא מבינה למה אלוהים לא מתייחס אליה.


אני רוצה להצהיר: אלה לא דעותי בד"כ לגבי אלוהים, אבל זה לא קשור... מאוד ריגש אותי הסיפור (כמובן, שלי... P: ) והוא מאוד משקף את מה שאני חושב, בלי שום קשר לאלוהים, הוא סתם שם בשביל הרעיון הכללי...
אשמח לתגובות!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

חבל שנגמר ככה ולא עם קצת אושר לילדה

הלוואי שלילדה היה קצת אושר. אבל זה לא בשליטתו של אף אחד, לצערנו.
תודה על התגובה!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

שלום לך !

סיפור יפה. הרגשתי בו רכות מתוקה ...
גם התחברתי למסר שלך, ואני כן מאמינה. הבורא, מתגלה בפנינו בדמויות כדי להעביר לנו מסרים ואנחנו שקועים "בחרא" (תסלחו לי ...) של הריגשי שלנו - שהאוזניים בעצם כל החושים אטומים מלשמוע.
הרגשתי שהילדה הזאת - מייצגת אותי (במיוחד בתקופה האחרונה).

אז תודה לך - שעל הבוקר, היית לי לשליח.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מקום נהדר לנוח.
ולגבי הסיפור, חמוד, רק שהסוף קצת מאכזב.
אלהים מקשיב לכל אחד, אבל זה לא מספיק להתפלל לאושר, צריך להתכוון להיות מאושר ושמח לעבוד עם הילד הפנימי שלנו. ולחלום, זה תמיד טוב, בסוף החלום מתגשם.

ריתק אותי האופן בו הצגת את אלוהים, כאילו הוא לא בהכרח כל-יכול ולא תמיד יודע מה לעשות. יש לזה השלכות די מטרידות...
בנוסף, לדעתי הסוף - למרות היותו עצוב - מתאים מאוד לסיפור. משום מה הסיום גרם לי להתחבר ליצירה הרבה יותר.

מקווה לראות עוד יצירות שלך בקרוב!

תודה אנשים!
אני חייב לומר שנתתי המון מעצמי בסיפור הזה, ושאני מאוד מרגיש אותו, ובעצם חי אותו הרבה מאוד. וזה כואב לי.
כואב לי שכואב לאחרים ואין לי מה לעשות עם זה.
ושוב, תודה על התגובות!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

הסיפור שלך נגע בי ולכן אני מאחלת שהלואי ותמצאי את המלאך שלך כמו שאני מצאתי את שלי.