כשאני על מדים אני שחקן בהצגה,

כשאני יוצא אני רק חלק מהתפאורה,

מסתכל על החיים שהיו פעם שלי

רק מתבונן על המציאות שהייתה

כשאני חוזר לשם אני שוכח מכל מה שהיה,

רק נזכר לפעמים ברגעים קשים, כמה שטובים החיים,

כשאני נזכר בך אני חושב עלייך בלי סוף וכמה שאני אוהב,

ואני אוהב אותך בלי סוף, אני אוהב אותך קרוב אך העתיד כל כך רחוק..

וכשאני מתחיל להישבר באמצע הלילה אני עוד ער,

אתה יושן לרגע אך מתעורר כבר לא איכפת לך להמשיך להיסחט,

אתה פשוט ממשיך לעבוד, ממשיך לעבור..

ועוד יום עובר ועוד יום נגמר ועוד יום עובר,

לפעמים אני מרגיש שאי אפשר יותר,

נזכר בכמה שהיה טוב וכמה עוד יהיה,

כשאראה את חיוכך, אני עוד זוכר, בסוף השבוע הזה,

אני אשבר...

כשאני על מדים אני שחקן בהצגה,

וכשאני יוצא לעוד יום עבודה,

אני יודע שאני יכול לצבוע את הכל מהתחלה,

תפאורה חדשה, אהבה..

כשאני חוזר לשם אתה שוכח מכל מה שהיה,

אתה רק נזכר לפעמים ברגעים קשים, כמה שטובים החיים,

כשאני נזכר בך אני חושב עלייך בלי סוף וכמה שאני אוהב,

ואני אוהב אותך בלי סוף, אני אוהב אותך קרוב, אך העתיד כל כך רחוק..

יש כאלה שאין להם...
ואני לא מדבר עליי

"אינני מוכן להודות בכך, אך אנסה לנסח זאת בבהירות מוחלטת: אנוכי הוא אנוכי. אתה הוא אתה. כל העובדות אשר נוכחות בשטח לא קיימות מבחינתי!"

מתי שאני כותב שיר אני מרשה לעצמי להיות בתוך מערכת יחסים, או מחוצה לה, בן 19 או יותר, לפי מה שעולה לדמיון..

גם לאלה שיש להם לאן לחזור,
חיים לפעמים בתוך תפרואה...
יש להם מסיכות לכל מצב....

אהבתי