הקשר הנדיר בין רובי דמלין לבין עלי אבו עוואד נולד ממעמקי תחושת האובדן # היא שכלה את בנה החייל, שנורה על-ידי צלף פלסטיני # הוא איבד את אחיו, שנורה על-ידי חייל לאחר שניסה להפסיק יידוי אבנים של ילדים # היום הם מרצים יחד בבתי-ספר במסגרת פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני

מקטורן תלוי בעומק הארון, או על וו שמאחורי הדלת. הזמן עובר, ואבק מצטבר בין קפלי הבד. המקטורן הוא כמובן רק חפץ, אבל בתוכו, בריח שהשתמר, בכתמים שדהו, הוא שומר את האיש שלבש אותו פעם ונעלם, נפל במלחמה.
"הז'קט ישב בארון זמן רב", נזכרת רובי דמלין, אמו של סגן דיוויד, שנהרג מפגיעת צלף פלסטיני בוואדי חרמיי'ה, בשנת 2002. "אחרי שדיוויד נהרג, הז'קט נשאר. מאוד קשה לתת דברים שלו, כי זו עוד הוכחה לזה שהוא לא חוזר".
סיטואציית החיים המורכבת שלנו, תחושת ה"אין לזה סוף", וההרג הרב משני הצדדים, הביאו ללידתו של "פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני למען השלום" (עוד על פעילות הפורום - ראו מסגרת).
"בעת רחמים בין השמשות", כתב ביאליק, "אגל לך סוד ייסוריי". אך אצלנו מציאת רחמים בין השמשות אינה עניין של מה בכך. סוד הייסורים נלחש בין חברי הפורום, ואלו מובילים להידברות ולשאיפה לשלום. לכאב שבשכול, מסתבר, אין קו גבול, ולדמעות בשני הצדדים אותו הטעם. מתוך אותו הפורום, נולדה החברות הנדירה של רובי דמלין, אם שכולה, ועלי אבו עוואד, אח שכול ליוסוף. כה חזקה הפכה החברות ביניהם, שדמלין החליטה שהיא רוצה לעשות לאבו עוואד מחווה יוצאת דופן. "הרגשתי שהאדם היחיד שאני רוצה לתת לו את הז'קט הזה, הוא עלי", היא אומרת. "רובי נותנת לי סיבה לחיות", מחזיר אבו עוואד.

להמשך קריאה לחץ כאן