עוד לא הספקתי להתאושש מהגיבוש וכבר חגיגות לג בעומר בעיצומן.. איזה חיים תאמינו לי
הייתי צריך להשתמש בחצובות של המנגל כקביים מרוב שהייתי מפורק, אבל בחפיף עברנו את זה.
אני לא מבין מה הקטע של אנשים להתחיל רק מהיום הראשון, לאלה שבאים מאזור ירושלים להגיע לבסיס זה גיבוש בפני עצמו, במיוחד כשרשום בזימון "תל השומר" ובעצם המקום המבוקש הוא "ימינה ברמזור" שזה אומר עוד קילומטר בשיא החום של גוש דן. מזל שהיו פרגיות מפיקוד העורף להעביר איתן את ההליכה (אכלו סרט שיש לי 20+ ושאני עובר את הגיבוש כי נמאס לי לקרוא עיתון בקרייה חח, בלונדות)
קי ניגש לעניין.

היום הראשון - קח מקל, קח תרמיל ושב ספור ענפים (או: 2000 זאת רק שנה)

מגיעים לבסיס, עוברים ליד בורגרקינג לפתוח ככה את התיאבון על הבוקר ומחכים במגרש מקורה ענק
ממלאים שאלון חופר על עצמכם ומשפחתכם. באים כמה חיילים מסבירים על המיון עצמו ונותנים אפשרות למלא שאלון על יחידות אחרות שהיינו רוצים להגיע אליהם אם יבעטו אותנו מצנחנים (לא נראה לי זה משהו רציני, בכל מקרה לא מילאתי, טוב לי עם המנילה), אז מגיע הרופא של הבסיס ווואלה אם ראיתם קופיקו כשהייתם פשושים ממליץ לכם לחשוב על משהו מאוד מאוד עצוב כשאתם רואים אותו כדי שלא יהיו פאדיחות (כשתגיעו לשם תבינו.. חע חע)

אחרי שמיצינו את המגרש, מתחלקים לצוותים זמניים, מכירים קצת את כולם מספרים בדיחות (וואלה הייתה לי בדיחה בת זונה אבל לא זרמו איתי, מי שרוצה לשמוע בפרטי) עושים עבודות רסר בהתאם (רצה הגורל ויצאתי בצוות סטלן ברמות, לא עשינו כלום חוץ מלהכנס לחדר אוכל) לאחר מכן אוכלים אוכל סבבה ביותר, 3 סוגי בשרים, פול סלטים וגבינות קיצר אוכל בקום.
אחרי הארוחה, ובכלל לאורך כל הגיבוש, ישנו מה שנקרא "תרגיל חירום". התרחיש הוא כזה: אחמנינד-מה-שמו פיתח פצצה חדשנית שמזהה ומאיידת כל גוף שנמצא בפעולה, עם נשורת שאפקטיבית גם אחרי 4-5 שעות, לכן התבקשנו לשבת ללא מעש במשך זמן רב ולקושש זרדים. צ'מעו חייבים להיות מוכנים גם לדברים האלה, אי אפשר לדעת, יסודיים הצנחנים האלה.

הגיעה שעת הריצה, רק שמה, כל כך חם שאם היינו מקבלים נשק דמה היה אפשר להכין סביבונים מעופרת יצוקה לכל ילדי בני ברק, על כן קיבלנו ביטול בתוספת הבטחה שיפתחו לנו את התחת למחרת כי צריך להעיף יותר אנשים (תאמינו לי הרקטום קיבל הרחבה כזאת שכבר אפשר להטביע לתוכו).
חילקו אותנו לצוותים הסופיים (לפי מה חילקו אין לי מושג) ושוב משחקי חברה ייזומים מצד הצוות כדי להכיר ולצחוק קצת באוהל.

עוד קצת תרגילי חירום בתוספת מסדרי מימיות (שהיו סיוט, איך אפשר לסיים תמימיות הענקיות האלה ועוד אחרי ששותים ליטר וחצי בספונטני) וזמן כיבוי אורות (בערך ב11 ככה). אני באופן אישי לא הצלחתי להרדם, הייתי מת לסיגריה (לא לעשן ילדים, אתם לא רוצים לראות איך נשמתי בגיבוש)
בסוף אירגנתי משהו מאיזה צנחן שהסתובב שם ואז הצלחתי לעצום עיניי.

היום שני - קח מקל, קח תרמיל, את התרמיל שים עליך, את המקל...(או: המפקד אפשר לנשום סדיר?)

התעוררנו ב3:40, בלענו איזה תה עם לחמניה והתחילה הספירה לאחור, כל הציוד עלינו ויוצאים לשטח עם רעל בעיניים וסכין בין השיניים.
אני קצת בהאנגאובר ולא זוכר את הסדר המדויק של התרגילים והמשימות, וזה לא ממש משנה כי לכל צוות יש סדר שונה אז אל תבנו על זה, לנו למשל לא היה זחילות אבל פינקו אותנו בשקים, ככה שזה משתנה כל פעם.

הגענו לשטח מישורי יחסית של 80 מטר בערך הלוך חזור, כל אחד לוקח חושישליק של שק על הגב ומתחיל מעגל הקסמים (1.32 מילישניות הקפתם את המפקד וחזרתם! כמה זמן נשאר? לא נשאר? הפעם קבלו 1.33). פה באמת, אחת מהסיבות שאני כותב את המאמר היא בשביל פדלאות כמוני (אלפיים ב9:40) שחושבים שאין להם טעם לגשת לגיבוש כי לא יספרו אותם גם ככה, אתם טועים. זה לא גיבוש מטכל ולוקחים גם את הטובים וגם את הגרועים, נכון תיהיו אחרונים רוב הזמן ברוב התרגילים כמו שאני הייתי , כי בכל זאת יש שם אנשים מגיבושי מטכל ושייטת ואי אפשר להתחרות איתם, אבל מי יודע, אולי תצאו באותה סקאלה של טווחים שהממיינים בונים לעצמם וכן תתקבלו, אף פעם אל תשללו מראש, אין לכם מה להפסיד.

כמו שאמרו כבר הרבה לפני, השקים זה הקטע הכי שובר בגיבוש ורק בו חולפות מחשבות של פרישה ושל "מה אני צך תחרא הזה, תן לי פלייסטיישן ואני מסודר". העצה הכי טובה שאני יכול לתת לכם זה להתנער מהשוק הראשוני שנוחת עליך שק ב5 לפנות בוקר ולרוץ עם חיוך סטייל אני-רוקי-והשק-הזה-לא-רואה-את-האלף-מדרגות-שעליתי , שימו לעצמכם בראש אתם עוברים לא משנה מה ואתם תעברו. אחרי חצי שעה בערך של ריצה במישור עולים מדרגה תרתי משמע ועוברים למסלול שכולל עלייה די חדה אבל קצרה ולאחר מכן ירידה בסיבוב. פה הרמת קושי עולה, גם בגלל המסלול וגם כי המפקד מחליט לגוון (2-3-4 סיבובים בסיבוב אחד). אחרי עוד חצי שעה כזאת נגמרו השקים וכולם נושמים לרווחה (זוכרים לא לעשן?) , אצלנו פרשו 6 אנשים ונשארו 17.

לאחר מכן יש משימה קבוצתית שנותנים לכל אחד מספר חדש וצריך לסדר את כולם לפי המספרים החדשים מבלי להזכיר משהו שקשור למספרים וכשכולם בעיניים עצומות, צריך הרבה עבודת צוות כאן אחרת לא תצליחו בחיים.

עוברים למשוכות, שזה שטויות בהשוואה לשקים (הכל שטויות בהשוואה לשקים), מתחילים 5 שמיכה רצים כמה מטרים עושים 5 בטן, עוד כמה מטרים ואז 5 קפיצות צפרדע. עושים הרבה גוונים בתרגיל (מעלים חזרות, משלבים שקים) ובעקרון המטרה שלו היא סתם לעייף אותכם אז קחו אותו באיזי, תרגיל של 45 דק מקסימום.

והגענו לעוד משימה קבוצתית, ממש השרדות עונה 25 פה הא? יש מתקן מסויים שבנוי מעץ וכל הצוות צריך לעבור אותו לצד השני, בתוספת כמה מגבלות (למשל אסור להתקדם מעבר לקו מסוים לפני המתקן ויש לכם בול עץ ארוך חבית וצמיג) מן הסתם שצריך לארגן איזשהו גשר בעזרת כל האביזרים ולהעביר את האנשים על הבול, גם פה נכנס תחושת הגיבוש הפנימית בצוות, אותנו עצרו כשנשארו עוד 3-4 אנשים להעביר שזה מזל כי צריך להעביר גם את הגזע לצד השני ולא היה לנו מושג איך עושים את זה חח.

מפה לשם והגיע תורה של האלונקה הסוציומטרית, הזכורה לטוב מיום הסיירות. השונה אצלנו היה שלא היו ג'ריקנים, יענטו רק ארבעת הראשונים הרימו אלונקה והשאר יצאו לעוד סיבוב, מה שגם המסלול היה צרר נורא ככה שיצא שאלה שהיו אחרונים כשפתחו תריצות היו חסרי סיכוי להגיע לאלונקה. קצת תיכנון לקוי מצד המפקדים בקטע הזה, או שהם ציפו שהספרינטרים מאחורה ידחפו 17 איש כדי להגיע לאלונקה, לא יודע (לי זה לא שינה הרבה כי לא הצלחתי להגיע אליה בכל מקרה ).

אחרי 30-40 דקות של ריצות בשביל, סיימנו עם זה והתחיל המסע, בשלב הזה כבר הבנו שזחילות לא יהיו והשלמנו עם העובדה שאנחנו צוות פוקסיונר ברמות. כדברי המילואימניק, המסע יכול להמשך מספר קבוע של קילומטרים (להערכתי 3-4) או מספר הרבה יותר גדול מזה , תלוי בכם. הפואנטה היא שכשהמפקד מרים את היד לאלונקה יש 5 שניות להשיג אותו אחרת מבצעים אחורה פנה. בתרגיל הזה יצאנו בהמות אחד אחד, היינו הצוות היחיד בגיבוש שלא חזר אחורה פעם אחורה פעם אחת, למרות שמתוך 17 איש היו אולי 7-8 שהחליפו קבוע באלונקה (כשאני אומר קבוע אני מתכוון לצאת מהאלונקה ולהכנס שוב אחרי 30 שניות) , השאר הזדנבו מאחורה ושיחקו את עצמם לא שומעים את חברים שלהם צועקים לחילוף (די עיצבן אותי הקטע הזה, עזבו אותכם גיבוש לא גיבוש זה כבר להיות בן אדם, לראות חברים שלך לצוות סובלים ולא לעשות כלום? וואלה מסריח אש). ובכל זאת, שיחקנו אותה וגם המפקד התייחס לזה באדישות האופיינית שלו ש"אפשר לזקוף את זה לזכותנו", בהתחשב בזה שהיו צוותים שרצו במקום כן גם לי נראה שאפשר לזקוף את זה חחח.

בתור עגלה אני אומר לכם שתחושת "הביחד" רצה לכם בדם כמו טריפים, הצבנו לעצמנו מטרה שלא חוזרים אחורה וכל פעם שהמפקד הרים יד לא משנה כמה מתים היינו פתאום הצעקה של "ספרינט למפקד!" גורמת לכם לחוש מינימום רמבו ואתם דופקים ספרינט עם אלונקה של 100 קילו כמו שלא חלמתם בחיים, זה הכל בצוות תאמינו לי, לא סתם אומרים את זה.

אחרי דיון קבוצתי עם נושא שמשתנה כל פעם, הגענו למסקנה שנגמר הגיבוש ושעשינו את זה.
המפקדים משבחים אותנו ואז מגיע הקטע הכי סטללה בכל היומיים האלה, מקלחות!!11אחדאחד
מעיפים את המדים שכבר הפכו לחומים לקיבקיבינימאט ורצים ערומים למקלחחת, בסוף היום יש עליכם כל כך הרבה חול שאם הKKK היו עוברים ליד היו שורפים אותכם. המים קפואים אש אבל לאפחד לא אכפת וכולם מסתבנים בסבבה ושרים שירי צנחנים

אחרי עוד קצת ספירת בלטות ושיחות טלפון נרגשות לאמאבאעמה, נכנסים לראיון תחת כיפת השמיים עם שני מראיינים שנראה כאילו מסתכלים על כל תנועת גוף שלכם. שואלים שאלות מציקות כמו "האם אתה מקובל?" ו"מה הדבר הכי גדול שהשגת בחייך?" , אפילו בחובלים לא חפרו ככה, אבל שטויות זורמים איתם והם לא מתביישים גם לרדת עליכם אז קחו בסבבה לא שיש לכם ברירה חח.


Fin
בסופו של דבר גיבוש לא קל בכלל, במיוחד לא לריאות שלי. אבל אני אומר לכם, בתור מישהו שלא נעול על צנחנים, אם אני עברתי אתם תעברו. לא רוצה לחרוש ש"הכל בראש" אז אני יגיד ש"הכל בגישה"
ועוד כל מיני משפטי מוטיבציה. לי באופן אישי הביצועים היו גרועים, הייתי כל הזמן בין האחרונים והיו לי גם כמה חיכוכים עם המילואימניקים, אבל בתכלס סיימתי את הגיבוש ונקווה לטוב.
יאלבי ילדודס, נתראה בצנחנים בעזרת ה'.

תודה על המאמר

שיהיה בהצלחה וכל הכבוד!

תודה, אני מוסיפה לעוגן המאמרים!

רק לפי הדיבור - יש לי הרגשה שאני יודע מי אתה.
יש מצב היית ביום הראשון בצוות מספר אחד? זה שאמר משהו במסדר על ריצת 2000 וכמעט העיפו?

אם לא, איזה צוותים היית?

"I like pigs. Dogs look up to us. Cats look down on us. But pigs treat us like equals."

Winston Churchil.

לא הוא לא היה בצוות 1, אנחנו עשינו מטבח ביום הראשון, הוא לא עשה כלום... ררר...

הייתי בצוות 4 לפני החלוקה וב2 אחרי.

גם אני צוות 2, מספר 2
המסע אלונקה היה קורע, בגלל כל הזונות שנשארים מאחורה ולא באים לעזור כשאנשים עוד שנייה מתמוטטים.
איזה מספר אתה?

7 אחי, זה שצעק כפיים לצוות 2 ואז אכל השתקה מהמפקד חח