11-05-2007, 23:42
|
|
|
חבר מתאריך: 23.12.06
הודעות: 58
|
|
אני צריך חום אנושי
נמאס לי מהמצב שלי . מצד אחד בכל פעם שאני מכיר חברים חדשים-בנים, קל לי להתחבר . מהר מאוד אנחנו נעשים חברים ומחליפים מחשבות ובדיחות, אני נכנס גם לשיחות עומק ורגש בלי לפחד מזה, אחרי שאני מתחבר אל מישהו. אבל למרות זאת לא כמעט אף פעם לא יצא לי שאנשים יזמינו אותי לצאת איתם ולא משנה לאן, סתם כדי להיות איתם בחבר'ה ואולי זה בגללי שאני לא אומר להם שבא לי לצאת איתם, אבל גם כשאמרתי לשניים שגדלו איתי בתקופה שעוד לפני הגיוס הם אמרו שלא מתאים להם בגלל שלי לא יהיה מה לעשות איתם, הרבה חושבים אותי למישהו חזק ומרופד בחברים כי זאת החזות שאני מנסה לייצר אבל זה בכלל לא נכון. פשוט לא רואים. העניין שאני לא יוצא עם חבר'ה לא בסופי שבוע גם לא בחגים מאוד מפריע לי וגורם לי להרגיש לבד לפעמים זה מביא איתו גם "דכאונות".
עכשיו המצב עם הבנות הוא מה שבאמת מפריע לי, בכל החיים שלי הייתה לי רק נשיקה אחת מלאה ובערך אמיתית, היא קרתה אחרי שניסיתי לשכוח באמצעות הבחורה משהי אחרת וגם כדי קצת לטפוח לעצמי על השכם ולהגדיל את האגו. אני צמא למגע כל מגע עם בחורה, אפילו ליטוף, זה כבר הרבה זמן שאני לא מקבל את זה. כש"חברים" ומשפחה בגיל שלי מספרים לי שכבר הגיעו הכי רחוק ולא רק פעם אחת, אלא יותר פעמים ממה שאני זכיתי למגע כלשהו מבחורה. ואני חייב את המגע הזה, כל אחד צריך אותו כדי לנהל חיים "נורמליים" ושיהיה לו רצונות חזקים ושיהיה לו כוח לעימותים וכוח להתאמץ בעבודה כלשהי לא חשוב מה, לימודים או עבודה פננסית, המגע הזה בין בחור ובחורה זה הדבר שמנהל את העולם.
אשמח לשמוע ממכם כל מה שאתם חושבים על מה שכתבתי.
|