|
מאמר - גיבוש צנחנים/דובדבן מאי 2007
טוב אני כבר יודע שיש מאמר, אבל אני גם חייב לכתוב
אני כבר הרבה מאוד זמן מחכה לרגע שאני אכתוב פה איזשהו מאמר (:, אז אני פשוט חייב
לא אכפת לי גם שלא יוסיפו את זה לארכיון
(אני מראש מצטער על טעיות כתב, לא ישנתי דקה)
היום הראשון - 9.5
בקיצור מגיעים לתל השומר, נכנסים לרחבה כזאת, זה נכראה כמו סוג של מגרש כדורגל/סל.
עומדים בתור, מראים לחיילת שאלון רפואי, ואז יושבים מחכים לאלוהים יודע מה.
אחרי כמה דקות חייל מחלק שאלון חופר בשכל ברמות, לקח לי מלא זמן למלא אותו, אבל הוא חשוב לראיון אישי, אז לא לחרטט סתם דברים.
אח"כ בא אבא של קופיקו (הרופא)ף מתחיל חפור עד כמה זה חשוב להיות אמין בקשר למצב הבריאותי ובלה בלה בלה.
קיצור הוא סיים לחפור, ואז ממשיכים עם השאלון החופר.
אחרי כמה דק' באים מפקדים כאלה (דרך אגב אחד מהם נסע איתי באוטובוס לתל השומר ואני אומר לעצמי "מי זה הסוס הזה, בטח אחד המפקדים שם" וניחשתי נכון, אם אני לא טועה הוא היה או ישנו במגלן) ומחלקים רותנו לקבוצות.
ואז מקבלים איזה שאלון רפואי קטן, ממלאים, ואז יושבים באיזה מקום משהו כמו שעתיים וחצי ולא עושים כלום, היה כ"כ משעמם, איזה ייבוש, ועוד בחום הזה אויש (:.
באמצע תפסתי איזה מפקד אחד לשיחה על צנחנים, איך שם, מה עושים, איזה הבסיס, בקיצור חפרתי בשכל, אבל הוא אחלה בן אדם, היה סובלני וענה על הכל, הסבר כמו שצריך, באמת אחלה בן אדם.
החארי השיחה היה עוד איזה שעה ייבוש, בלי לעשות כלום, ואז סוף סוף קצת אקשן, מקבלים מדים, בערך איזה 70000 מידות גדולות עליך, למזלי מצאתי מכנסיים פיקס, אפילו לא הייתי צריך חגורה. (:
מתייבשים עוד קצת, ואז הולכים לאכול, וואלה אחלה ארוחה, בחדר אוכל פגשתי איזה חייל אחד מחיל ההנדסה, אחלה בחור דיברנו, הוא חשב שבהתחלה אנחנו טירונים שרק התגייסנו, אבל הסברתי לו שזה גיבוש וכו', קיצר אחלה בחור, (לכו להנדסה), טוב אחרי שאכלנו יש מסדר עם הקבוצה, ממלאים מימיות, ושותים את כולה(או מקיאים)
אחרי כמה איזה שעה וחצי הולכים לרוץ 2000, רצים 2000 נראה לי סיימתי משהו כמו 8:45 לא סגור על זה, במקומות הייתי באמצע בערך, חברה זה חול מסריח, כמו בלים, עמוק כזה, ויש עליות וירידות קשה אחושילינג.
אחרי הריצה מחלקים אותנו לקבוצות, היה 11 קבוצות כשבעצם קבוצה 11 זה הקבוצה שעפה הביתה-רצו יותר מ 10 וחצי דקות, איזה ביאוס הביאו להם, כולם חשבו שהם קבוצה וזה...לא משנה., ואז פה ושם הסברים והכנת ציוד למסע ולישון.
היום השני 10.5
קמים ב 3 וחצי, עוד מסדר, קצת תה ועודיות, מימיות לכיס כובעים לכיס והלכים עם המפקד למסלול של הריצת 2000, כמובן שבהוא ביקש מכמה להביא שחקי חול ביחד איתם, אני התנדבתי (לצערי) כי הוא רת איתנו איזה קילומטר בערך עד לנקודה ששם מתחילים את הספרינטים, והייתי גמור אחרי זה, גמור רצח (ועוד לא התחיל הגיבוש !! LOL).
כל אחד שם שק על הגבש, אני גרגיל נדפקתי עם השק הכי אכזרי שיכול להיות, בגודל של ביג מאמא.
ואז המפקד כזה "רואים את הצמיג שם למעלה ? 30 שניות אתם פה, צא" ואז דופקים את הספרינט של החיים, אני הגעתי בערך ב 4-5 ראשונים,
ואז שוב "צא" בספרינט השני לא יכולתי לזוז (LOL, אני קורע את עצמי פה), סתם אבל כבר הייתי כמור, לפעמים הייתי מגיע, בין האחרונים, ותמיד אחד היה שואל אותי מה המספר שלי (זה היה מבאס רצח, אבל לא לא ולא, לא נשברים), פעמים הייתי מגיעה גם באמצע, ולפעמים אני לא יודע איך הייתי מגיע גם מהראשונים, אבל ככל שעובר יותר הזמן הפעמים שהייתי מגיע בין האחרונים היה גדול יותר.
אחרי הספרינטים יש סדרי הגעה, מן תחרות אישית, כתובים תמיד את הראושנים שמגיעים (4,3 ראשוני ו 3 אחרונים) אני תמיד הייתי באמצע. קיצור עוד עוד מעט הייתי מתעלף ואז הוא אמר את המשפט הכי יפה ששמעתי בחיים שלי "תעמדו בשורה, להורים שבין בין הרגלים, להוציא מימיות ולשתות" תודה תודה תודה אלוהים איזה כיף סיימנו.......ואז בום לפנים.
30 שניות להקיף ואת הצמיד ואתם פה
לאאאאאאא יאמןןןןןןןןןןןןןןןן אני כולי שבור, אבל לא לא ולא, לא פורשים בשום פנים ואופן, אני לא אשקר, הייתי לי הרגשה שבא לי להתאבד, אין לי כבר כוח, למה אני צריך את השטיות האלה, עדיף להיות עכשיו בבית מול המחשב לשחק קצת קול אוף דיוטי 2 ברשת, כן כן חלפו במוחי מחשבות כאלה, אבל אני חזק מנטלית, לא פרשתי, קיצור אחרי עוד איזה חצי שעה (שבחצי שעה הזאת פרשו איזה 6 ) סיימנו עם השקים.
שעה וחצי של שקים!!! נגנבנו, כולם סיימנו מזמן עם השקים !! רק אנחנו נדפקנו שעה וחצי,
אבל כמו שאומרים, "עברת שקים, עברת גיבוש", עכשיו לא משנה מה, אין מצב שאני (או אתם) פורשים.
הלכנו לתחנה הבאה, כמו שאתם יודעים, לעבור מן "שדה מוקשים" עד מקל ארוך חבית וצמיד, לא יצא לי כ"כ להשתתף כי יחסית פרשו קצת מהקבוצה שלי, ולכן היה דיי הרבה אנשים, וכולם נדחפו, ואז אחד שאל אותי את המספר שלי וכתב אותי בדף (כי לא השתתפתי ממש) אז חברה, לעזור לעזור ולעזור, לא יוצא לכם לדבר, אל תדברו...אבל תעשו !!
כמובן שלא התלחנו במשימה.
עברנו למשימה הקבוצתית הבאה, משהו עם צמיגים, להעביר אותם ממקום למקום, משהו קלי קלות, אין צורך במאמץ, חשוב לעזור וכו'.
אח"כ הגענו לאיזה מקום ואז משהו מוזר "טוב חברה שבו ב ח', ותשתו מים, הרבה מים"
לשבת ?? בגיבוש??? WTF - משהו לא בסדר, הוא ועוד כמה מפקדים עמדו בפינה, דיברו, אנחנו בסטלבט יושבים לנו לא מבינים מה קורה ואז באה ההודעה - חבר'ה הגיבוש הסתיים.
כולם בשוק, לא יודעים אם לצחוק אם לבכות (אני העדפתי לבכות, חשבתי שאולי אוכל להוכיח את עצמי באלנוקה או משהו, אבל דאם, אין כלום, מה שעשית בשקים זה מה שקובע ): חבל מאוד), מסתבר שמישהו התעלף לא יודעים בדיוק מה קרה לו,כנראה מכת חום, חוזרים לבסיס, עושים מתיחות, מתקלחים, שוקו + סנדויץ עם גבינה צהובה, ראיון אישי והביתה.
חבל אים לי סיכוי להתקבל לצנחנים רק על סמך השקים, לא משנה....נח"ל!!!!
טיפים:
תביאו חגורות מהבית מיכוון ששמים מימיה בכיס והמכנסיים נופלים
להביא בקבוק מים מהבית
לא פורשים בשקיםםםםםםםםםםםםםםם!!!!!!מצידי תקיאו את הנשמה (סתם) אבל באמת חבר'ה, לא פרוש בשקים
אל תלחצו בראיון אישי (כמוני) זה לא מועיל
בהצלחה (לא פורשים בשקים !!!!!!!!!!!)
אני מחלקה 5 מס' 9
(ד"א מי שהיה איתי באוהל לפני ריצת ה 2000, קיצור רק אתם תבינו אותי , פישר אתה גדול, הרגת אותנו מצחוק !! )
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י dj marky mark בתאריך 10-05-2007 בשעה 20:11.
|
ראשי
צ'אט
10-05-2007, 20:07
מצב כלאיים
