את דו"ח 'בצלם' התוקף את התנהלות צה"ל בחברון מגדירים יהודי העיר כ'זעקת הקוזק', ומדווחים על מה שמוגדר כ'האמת והשקר בעיר'.

יהודי חברון תוקפים את התקשורת הכללית על שהעדיפה שלא לסקר את הדו"ח המקביל לדו"ח 'בצלם' ובו גוללו כבר בראשית שנת 2007 את עמדתם בסוגיית הגבלות התנועה בעיר ופגיעה בזכויות היסוד של האוכלוסייה היהודית שבעיר. "הדו"ח לווה בנתונים מדויקים, כולל מפות ותמונות, והיה פרי עבודת מחקר מעמיקה בסוגיות אלה. אף שהדו"ח הועבר במלואו לעיתונאים, אף אחד מכלי התקשורת – למעט כלי התקשורת ה"מגזריים", לא מצא לנכון לפרסמו", אומרים בחברון.

תעודת הזהות של הארגונים החתומים על הדו"ח:

1. הגורמים המממנים – שני הארגונים החתומים על הדו"ח מקבלים מימון בקנה מידה רחב מגופים וארגונים בינלאומיים, חלקם עוינים את ישראל. למעשה, 2 ארגונים אלה, כמו גם ארגוני שמאל אחרים בישראל, מהווים מעין "זרוע ארוכה" של ארגוני שמאל אנטי-ישראלים בעולם. אין ספק, שעובדה זו נובעת ונסמכת על הגישה האנטי-לאומית של ארגונים אלה, ואף משפיעה על פעילותם.

2. ההרכב האנושי של הארגונים – לפני מספר חודשים ביקשנו לבדוק אפשרות להעזר באגודה לזכויות האזרח על מנת להאבק נגד הפרה בוטה של זכויות האזרח של יהודי חברון. בחיפוש באתר האגודה מצאנו, כי מלבד 6 עובדים המופקדים על הטיפול בזכויות האזרחים הערבים במדינת ישראל , מחזיקה האגודה עוד 3 עובדים נוספים המופקדים על "זכויות האדם בשטחים". מתוכם, 2 ערבים (עו"ד עזאם בשארה, ומר פיראס עלמי) ובנוסף עו"ד לימור יהודה, המנהלת מאבקים משפטיים נגד הישוב היהודי בחברון. במקביל, התפרסמה בעיתון מודעת "דרושים" מטעם האגודה, בה מצויין כי לתפקיד עו"ד במחלקת שטחים תנתן עדיפות למי ששפת האם שלו היא ערבית. גם בארגון בצלם, כל התחקירנים וקרוב למחצית העובדים הנם ערבים. נתוני-יסוד אלה מסבירים את התופעה החוזרת על עצמה בדו"ח, של קבלת הטרמינולוגיה והתעמולה של האויב הערבי כמובנים מאליהם.

3. אמינות הדיווח של הארגונים - מזה שנים שהארגונים החתומים על הדו"ח מציגים באופן רשמי נתונים שקריים, אשר אינם נבחנים ומתקבלים ע"י קוראי הדו"חות כאילו מדובר בנתוני אמת. מזה שנים שאנו מתריעים על כך.

בשבוע שעבר, בעת דיון בועדת הפנים של הכנסת (ב-/079/5), נחשפה נציגת האגודה לזכויות האזרח, עו"ד דבי גילד חיו, כמי שהביאה בפני הועדה נתוני שקר. נציג צה"ל שנכח בועדה סתר את ה"נתונים", כביכול, שהוצגו ע"י הגב' גילד חיו, וחברי הכנסת נזפו בה על כך והעירו, שלהבא יתייחסו בספקנות לנתונים שיוצגו בפניהם ע"י האגודה לזכויות האזרח.

גם הדו"ח שלפנינו רצוף בנתונים שקריים, בגוזמאות, בחצאי-אמיתות ובהסתרת נתונים שיש בהם כדי להאיר את המציאות באופן שונה לחלוטין. אנו ממליצים לקרוא את הדו"ח מתוך גישה ספקנית לגבי אמיתות ה"נתונים" המובאים

העובדות האמיתיות על המצב בחברון

הישוב היהודי בחברון – השקר והאמת:

1. הדו"ח מכנה את חברון "עיר פלשתינית" ואולם האמת ההסטורית היא שחברון היא העיר העברית העתיקה בעולם, עיר האבות בה נמצאת מערת המכפלה, אחת מארבע ערי הקודש, ובה התקיים ישוב יהודי רציף במשך כל השנים, עד לחיסולו בטבח הנורא בשנת תרפ"ט.

2. הישוב היהודי בחברון ממוקם באזור הרובע היהודי העתיק של חברון, באותם בתים ונחלות בהם ישבו היהודים עד לטבח תרפ"ט. כל הבתים הנם רכוש יהודי, ואף משפחה לא התיישבה מעולם בתוך רכוש "פלשתיני". עצם החזרה של חיים יהודיים אל הבתים והנחלות שנשדדו בפרעות הינה צדק משפטי והיסטורי, וההתנגדות לכך מבטאת גישה אנטישמית מובהקת.

3. הקמתו מחדש של הישוב היהודי גובתה בהחלטות ממשלה, שהראשונה בהן היא החלטת ממשלת בגין שקבעה כי "אין מניעה שיהודים יחיו בחברון כבכל מקום אחר בארץ ישראל". החלטה זו התקבלה עוד קודם לכניסת הנשים לבית הדסה.

4. עצם קיומו של ישוב יהודי בחברון מעוגן גם בהסכם בינלאומי, הלא הוא הסכם חברון. גם ערפאת ימ"ש חתם עם הסכם זה.

5. עמדת הארגונים החתומים על הדו"ח שוללת את עצם זכותם של יהודים להתגורר בחברון, בפרק ההמלצות נאמר כי "על מדינת ישראל מוטלת חובה... לפנות את מתנחלי חברון". ובכך למעשה מתנגדים אותם ארגונים להחלטת ממשלת ישראל, להסכם הבינלאומי על חברון, ולעצם מהותם של ארגוני זכויות אדם באשר הם – האם קיים עוד ארגון זכויות אדם בעולם, המטיף לשלילת זכותם של יהודים לגור במקום כלשהו?


"מרכז העיר" – השקר והאמת:

6. האזור היהודי של חברון אינו בשום אופן "מרכז העיר". זהו אחד מעמודי התווך השקריים של הדו"ח. מבחינה היסטורית: האזור החל לתפקד כאזור מסחרי לאחר ובעקבות טבח תרפ"ט, גרוש היהודים ושוד רכושם. הצדק ההיסטורי והמשפטי מחייב החזרת האזור לייעודו המקורי: רובע של חיים יהודיים על כך המשתמע מכך. מבחינה אורבנית: מרכז העיר מצוי מערבה משם, באזור ככר השוטר והשלאלות.

7. מה קורה ב"מרכז העיר" האמיתי של חברון: למבקר במרכז העיר האמיתי מתגלה עיר פורחת שוקקת מסחר ותנופת בניה. מחברי הדו"ח מסתירים את העובדה, ש"חברון היא העיר השקטה והבטוחה ביותר בגדה" (דני רובינשטיין,הארץ, 9/5/07) ושמתקיימת בה תנופת בניה אדירה וחיי מסחר פורחים – כל זאת תודות ל"כיבוש הישראלי". כך מתאר דני רובינשטיין את השוק החדיש של חברון, הנמצא במרכז העיר האמיתי: ""לקחו אותי לראות את השוק שגאוות העיר עליו. הוא נקי. הכול בו מאורגן. העסקאות בין הסוחרים ממוחשבות ובעירייה אומרים שאין מודרני ויעיל כזה בכל פלשתין. גם לא בירדן. ואפילו לא בתל אביב". עוד מציין רובינשטיין כי "אין מחסומים בדרך מירושלים לחברון הערבית". ככלל, ה"כיבוש" הישראלי, שאינו מאפשר את הטרור הפנים-פלשתיני ואת תופעת המיליציות החמושות – הוא המקנה לתושבים הערבים של חברון שקט ובטחון. תמונת-המראה של חברון היא כמובן עזה, בה נהרגים מידי יום אזרחים חפים מפשע, כתוצאה מהאנרכיה שהשתלטה עליה בשל הפסקתו המוחלטת של "הכיבוש". את כל העובדות האלה בוחרים מחברי הדו"ח להסתיר.


מדיניות ההפרדה – השקר והאמת:

8. על פי הסכם חברון, התנועה בעיר כולה צריכה להיות פתוחה וחופשית לכל אדם. גם ליהודים. מי שהכשיל וממשיך להכשיל סעיף זה בהסכם הם הערבים שמפעילים ללא הרף מדיניות של טרור ורצח. כתוצאה ממדיניות טרור זו נאלץ צה"ל לנקוט ב"מדיניות ההפרדה", עליה קובל הדו"ח.

9. הנפגעים העיקריים ממדיניות ההפרדה הם היהודים, עליהם נאסרת התנועה ב-97% של העיר, כולל באזורים שבשליטת צה"ל (H2), וכולל תנועה למקומות מקודשים שמצוינים במפורש בהסכם חברון כמקומות אליהם יש לאפשר ליהודים להגיע בכל עת. אבל הפרת זכויות האדם של אזרחים ישראלים בחברון אינה כנראה בתחום המנדט של "האגודה לזכויות האזרח"...

10. גם הערבים נפגעים מ"מדיניות ההפרדה", אך עליהם חלות מגבלות תנועה מסוימות (ולא איסור מוחלט) בכ-3% משטח העיר בלבד. כל ניסיון להקל בהגבלות אלה (בוצעו מספר ניסיונות במשך השנים) – הביא באופן מיידי לפיגועים ולמחיר-דמים. כך, למשל, בעמ' 28 מובאת תמונה של "מתחם א-סהלה" – מחברי הדו"ח "שכחו" לציין שבמקום המצולם בתמונה נרצחו בני הזוג גדי ודינה לוי הי"ד ע"י מחבל מתאבד, שהצליח להגיע למקום עקב הקלות בהגבלות התנועה באזור. מצ"ב מפת האזור היהודי בחברון, עליה מצוינים הפיגועים הרצחניים באזור זה, וממנה ניתן לעמוד על הנחיצות בהגבלות התנועה שנקבעו.

11. "מדיניות ההפרדה" היא תוצאה ישירה ובלתי נמנעת של הטרור הערבי הרצחני, אשר גבה בשנים האחרונות עשרות רבות של קרבנות באזור חברון. לכן, העובדה שדווקא הערבים מתלוננים עליה היא בבחינת זעקת הקוזאק הנגזל.

12. חשוב לציין שלאחרונה קבע בג"צ את הכלל המנחה לגבי הגבלות תנועה. בג"צ קבע כי "מן הראוי שהשמירה על הסדר הציבורי ועל בטחון של התושבים...תהא באמצעות נקיטת צעדים מתאימים כנגד אותם גורמים מתפרעים ולא על דרך של הטלת מגבלות נוספות על נפגעי האלימות" (פס"ד 9593/04). כלומר: הגבלות התנועה על הערבים, הנובעות מחשש לפיגועים שיתבצעו על ידם – הנן מוצדקות, ואילו הגבלות התנועה הנרחבות שמטיל צה"ל בחברון על יהודים, מחשש לפגיעה בהם ולא לפגיעה על ידם – הינן בלתי מוצדקות בעליל. אבל גם פרט שולי זה אינו מעניין את ארגוני זכויות האדם החתומים על הדו"ח. מצ"ב המפה האמיתית של הגבלות התנועה בחברון – זו הסוקרת גם את ההגבלות שהוטלו על היהודים.


המצב הביטחוני והסבל האנושי – השקר והאמת:

13. כל הפעולות הביטחוניות המתבצעות ע"י חיילי צה"ל החל מהצבת עמדות, בדיקות ביטחוניות ברחובות ובבתים, הטלת עוצר לפי הצורך וכו' – כולן הן תוצאה של הטרור הערבי הרצחני. ככלל נוכחות צה"ל ופעילותו בעיר היא תוצאה של הטרור הערבי ולא של ההתיישבות היהודית. כל התלונות על הקשיים הנגרמים לתושבים צריכות להיות מופנות אל ארגוני הטרור הפלשתיניים.

14. ברור שהטרור הערבי יצר סבל אנושי, אבל: בזמן שמשפחות ערביות נאלצו להצטופף בבתיהן בשל ה"עוצר" - נאלצו משפחות יהודיות להצטופף בבתיהן בשל הירי הפלשתיני הבלתי פוסק, במשך שנה וחצי, על הישוב היהודי בחברון. בזמן שהילדים הערבים חששו לצאת החוצה שמא ייעצרו ע"י חיילי צה"ל - חששו הילדים היהודיים לצאת החוצה שמא יפצעו או יהרגו מכדורי המחבלים. בזמן שאמהות ערביות חששו שמא יכנסו חיילי צה"ל לבתיהן על מנת לבצע חיפושים - חששו אמהות יהודיות שמא יכנסו מחבלים ערבים לתוך בתיהן על מנת לבצע טבח ביושבי הבית. זהו מאזן הסבל האנושי האמיתי בחברון, אך מחברי הדו"ח הסתירו מעיני הציבור גם עובדות אלה.


השתלטות על רכוש – השקר והאמת:

15. הישוב היהודי בחברון לא השתלט על "רכוש פלשתיני". ההפך הוא הנכון: הערבים הם שהשתלטו על הרכוש היהודי לאחר טבח תרפ"ט. הישוב היהודי עושה מאמצים לאורך השנים להשיב את הגזלה, ולעת עתה הצליח להחזיר חיים יהודיים אל כ-1/3 מהרכוש היהודי השדוד. הנכונות של מי שמכנים עצמם ארגוני זכויות האדם להתעלם משוד הרכוש היהודי בתרפ"ט הינה תמוהה ומזעזעת.

16. מי שמשתלט על רכוש פלשתיני פרטי בחברון היא הרשות הפלשתינית, באמצעות גוף חצי-ממשלתי בשם "הועדה לשיקום חברון", אשר מטרתו המוצהרת היא "חנק הישוב היהודי בחברון" באמצעות שיכון כפוי של משפחות פלשתיניות באזור הישראלי. לועדה זו מוזרמים סכומי-עתק ממדינות ערב והמערב, ובאמצעותם מתבצע באין מפריע שיפוץ מסיבי של בתים ותשתיות. במקביל, מתבקשים בעלי הבתים להחליט: האם להתיישב בהם מחדש, או "לוותר על הבעלות" במצוות המושל. כאשר בעלי הבתים אינם מעוניינים להתגורר באזור – פועלת הרש"פ לאכלוסם באוכלוסיה בעייתית, חלקה נחשלת ופלילית, חלקה משפחות מחבלים משוחררים, הזוכות להטבות כגון: פטור מתשלומי מסים, שכר דירה, מים וחשמל, ולעתים אף הקצבה חודשית קבועה. מדובר בפרויקט פלשתיני עוין ורב משאבים, הכרוך בהפרה נרחבת של זכויות קניין של פלשתינים, והמתנהל בגלוי ובאין מפריע בסמוך ובצמוד לשכונות היהודיות. מחברי הדו"ח מסתירים מהציבור עובדה זו.

17. "הועדה לשיקום חברון" מפעילה גם על הסוחרים הערבים אמצעים של לחץ כלכלי בלתי הוגן במטרה להחזיר פעילות מסחרית אל האזור היהודי של העיר, ותוך אילוץ בכפיה של בעלי חנויות לקיים באזור זה פעילות מסחרית, למרות שאינה רווחית כלל. כך, למשל, "המושל הפלשתיני של חברון כפה על בעלי עסקים לחזור אל הקסבה, ולא – יעביר לאחרים את הזכיונות שלהם". (מירון בנבנישתי, הארץ, 18/11/05). ארגוני זכויות האדם החתומים על הדו"ח אינם עוסקים בהפרת זכויות אדם מסוג זה...


"אכיפת החוק" – השקר והאמת:

18. הסיסמא השקרית של ארגוני השמאל, כאילו "אין אכיפת חוק על המתנחלים" – היא משוללת כל יסוד עובדתי. ההפך הוא הנכון: אכיפת החוק כלפי יהודי חברון היא אכיפת יתר, ועיקר המשאבים של משטרת ישראל במרחב חברון מופנים כלפי יהודי העיר. עובדה זו נקבעה כבר ב-1995 ב"נהלים המיוחדים" שניסח היועץ המשפטי לממשלה (דאז) עו"ד מיכאל בן יאיר. נהלים אלה – בשינויים קלים – קיימים ומחייבים גם היום.

19. מחברי הדו"ח בחרו להסתיר מכתב שקיבלו בינואר 2007 מהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד שי ניצן, ובו נכתב כי: "קיימת ירידה משמעותית במספר אירועי הפס"ד המתרחשים בחברון...בחצי השנה האחרונה כמעט ולא היה אירוע של פגיעה בפלשתינים באזור זה, וזאת לרבות בתקופת מסיק הזיתים האחרון וכו'". ניצן מסתמך במכתבו על דברי מח"ט חברון ומפקד משטרת חברון. גם הפצ"ר מסר דברים דומים בישיבת ועדת החוקה של הכנסת: "לפי הדיווחים שקיבלנו מחטיבת יהודה וגם ממשטרת ישראל יש ירידה משמעותית במספר אירועי הפרות הסדר בחברון במהלך החצי השנה האחרונה ולא ידוע בחצי שנה האחרונה על אירועים בהם נפגעו פלשתינים באופן קשה".

20. לעומת זאת, אכיפת החוק על האוכלוסייה הערבית מתבצעת ברמה של תת-אכיפה, וזאת הן בשל נהלים מקלים, והן בשל העובדה שמרב המשאבים מושקעים, כאמור, באכיפה על היהודים. מצ"ב טבלה ודו"ח מיוחד הסוקרים את ההבדלים באכיפה בין 2 האוכלוסיות בעיר, ומוכיחים כי המצב הוא הפוך מהמתואר בדו"ח הארגונים האנטי-לאומיים

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/162406