פתק בכותל

האור נדלק במסדרון הארוך. הרבה דלתות היו במסדרון הזה, מכל צד שלו.

הוא התקדם במסדרון ונעצר ליד דלת כסופה וגדולה. הוא הכניס את המפתח לפתח מתחת לידית וסובב את הדלת. הדלת הכבדה נפתחה באיטיות ובחריקה.

על הדלת היה רשום בשלט גדול ויפה, באותיות גדולות ומסולסלות ובכתב חגיגי, אלוהים.

מאחורי הדלת התגלה גן ירוק ויהפהפה ששביל עובר בתוכו, אלוהים צעד לאורך השביל, אם אפשר לקרוא לצורה שבה הוא זז ממקום למקום, לצעוד. מימינו ומשמאלה היו צמחים, עצים וחיות שאי אפשר לדמיין, זה הרי היה המקום הכי יפה שנוצר אי פעם, גן העדן.

אלוהים הירהר לעצמו על אותו יום שבו יצר את האדם כאשר חלף על פני עץ הדעת. "איזה ביזבוז, הם היו יכולים לחיות ללא דאגות וללא צרות לעד. הנחש הארור הזה. רק צרות הוא הביא" חשב לעצמו.

אלוהים הגיע כבר לסוף השביל, שביל שאדם נורמלי היה יכול לבזבז את כל חייו בהליכה רצופה, ולא היה מגיע לסופו.בסוף השביל היה נמצא שולחן זהוב וענקי, עם קישוטי זהב החרוטים בתוך השולחן, וכמו בכל יום הופיעה ערמת דפים אינסופית על השולחן. אלוהים התיישב בשולחן הענקי ולקח לעצמו רגע קט להעיף מבט מטה. מתחת לשולחן לא הייתה רצפה, אלא מין משטח גדול ושקוף שהיה ניתן לראות בו את האנשים על פני הארץ. התמונה הייתה משתנה מדי פעם , לפעמים מראה את שוק הכרמל שבתל אביב, את רחובות חיפה על הר הכרמל או את הכותל המערבי בירושלים. הכותל המערבי. הפתקים שאנשים רשמו עליהם את המשאלות הכי כמוסות שלהם ודחפו בין אבני הכותל. העניין היה שאלוהים באמת ענה על המשאלות האלו, על כל אחת ואחת מהם. האנשים שביקשו את המשאלה לא שמו לב לכך, אבל באיזשהו שלב של חייהם הם קיבלו את מה שרצו. חלקם היו מבקשים דברים טיפשיים כמו: ילדה קטנה שביקשה מתנה ליום הולדתה בובה, או ילד שביקש חתימה מכוכב הכדורגל האהוב עליו. המשאלות הפשוטות האלה לא היוו בעיה לאלוהים והוא יכל לארגן את מה שביקשו בקלות ובמהירות. אך הבעיה הגיעה במשאלות המסובכות שבהם אלוהים היה צריך לבדוק זמן רב את הגורל של אותם אנשים ולחשוב איך לשלב את מה שביקשו בחייהם, בצורה שהבקשה שלהם תתממש בצורה כמעט בלתי מורגשת. אלוהים עוד לא ידע אבל הוא עמד להתקל בשתי הבקשות הכי מסובכות שהוא נתקל בהם אי פעם.

אלוהים הרים את הפתק הדהוי, היה כתוב עליו:" אני רוצה להיות גיבור, שיכתבו עליי בעיתון שאני גיבור ושכל המדינה תדע.." לכאורה בקשה שטחית וקלה לטיפול. ברגע שאלוהים היה נוגע בפתק כלשהו הרצפה השקופה שמתחתיו הייתה מתמקדת באדם שכתב את המשאלה. הרצפה הלכה והתמקדה יותר ויותר בתחילה הרצפה הראתה רחוב עמוס מגובה רב, ולאט לאט התמונה התמקדה באנשים שהולכים ברחוב העמוס במרכז העיר חיפה. לבסוף התמונה התמקדה באדם שמנמן ונמוך הלובש מעיל שחור.



"לא תרצח"



במרכז הכרמל שבעיר חיפה בשדרות הנשיא צעד לו אדם שמנמן, נמוך ולבוש במעיל שחור. דניאל שרון, חייל משוחרר כבן 23. כבר מזה שנתיים שדניאל חייל משוחרר והצטרף למעגל האבטלה. דניאל מאז שנולד דרך ילדותו ועד לבגרותו היה מה שנקרא "נקניק". אנשים "דרכו" עליו בכל מקום שבו ניסה להשמיע דעה או בכל מקום שבו ניסה להשפיע אפילו קצת. דניאל לא רצה להיות מובטל אך בכל ראיון עבודה שהלך היה עומד בתור, ומועמדים למשרה כמוהו היו עוקפים אותו וכך זה היה נמשך עד שהמשרה הייתה מאויישת וחוזר חלילה. פעם שעוד היה בצופים בגיל קטן, תמיד שהמדריך היה שואל את הילדים שאלה, ודניאל היה מעז בכלל לפתוח את פיו שאר הילדים היו משתיקים אותו. בבית הספר לא היו לא חברים כמעט, ועוד מי שהעמיד פנים שהוא חבר שלו ניצל אותו להעתיק ממנו את שיעורי הבית. כשהגיע לתיכון דניאל החליט שהוא חייב להשתנות ושהוא יהיה קרבי. זאת הפעם הראשונה שדניאל ניסה לעמוד על דבר כלשהו, אך כמובן שההורים שלו מהר מאוד, פחות שיכנעו אותו, אלא יותר הכריחו אותו להיות ג'ובניק בטענות כגון: "זה מסוכן", "זה קשה", "אתה לא תסתדר שם". וכך דניאל נותר ללא חוט שדרה פעם נוספת בחייו והתגייס להיות אפסנאי בבסיס קרוב לבית, וחזר כל יום בשעה 4 לבית. הוא לא יצר קשר עם אף אחד ובכל שירותו החליף אולי עשרה משפטים עם אנשים אחרים, שלא קשורים לתפקידו. כך כל חייו התחמק מאתגרים וקשיים.

מה שנקרא "נקניק".

כעת דניאל צעד ברחוב אך ורק משום שהשתעמם בבית הוריו ולא מצא דבר אחר לעשות. " הממ אני אלך לשוחח עם היועץ השקעות שלי אולי אני אשקיע במשהו.." חשב לעצמו דניאל , הוא לא התכוון להשקיע ורק רצה לשרוף קצת מיומו המבוזבז והעלוב. דניאל שם את פעמיו והחל ללכת לכיוון הבנק.



אלוהים הסתכל כמה שניות באדם השמנמן והוציא ממגירת העץ שבשולחן דף גדול. בצד הימיני של הדך היה כתוב קטע, קצר מהרגיל . המילים המשיכו להיכתב כמעט כל שניה בקצה הקטע. בצד השמאלי של הדף הייתה מפה עם קו אדום ובולט שעובר בין אלפי נקודות שונות. זהו דף הגורל של דניאל שרון. המילים שנכתבו מתארות את חייו, והמפה בצד שמאל מתעדת את כל התנועה של דניאל בכדור הארץ. "איזה בן אדם משעמם, לא היה אף פעם בחו"ל, לא עשה בדיוק שום דבר כל החיים המבוזבזים שלו איזה נקניק, והוא עוד רוצה להיות גיבור". אמר בזלזול אלוהים, והחל לחשוב איך הוא משלב בגורל שלו את משאלת ליבו, ואז זה הכה בו. כשקרא בתיאור חייו שהוא בדרכו לבנק וראה זאת גם על המפה, אלוהים הבין. הוא יציל שוד בבנק. הדבר הכה בו משום שהמילים על הפתק הבא נגלו לעיניו ברפרוף. "אני צריך כסף. והרבה." נכתב שם על הפתק הבא כאשר אלוהים התמקד בו.

הפתק זכה למגע של אלוהים ומיידית הרצפה שתחתיו עברה להתמקד לאט לאט באדם נוסף, הוא דווקא היה שחום ולבש גופיה לבנה וצעד ברחוב שומם יחסית.



" לא תגנוב"



ברחוב צדדי באותו מרכז העיר של חיפה שבו צעד דניאל שרון, צעד שמעון קקון. שמעון לא גדל בעיר הזאת אלא בנתניה, אבל כשבגיל צעיר מאוד, נכנס למוסד לעבריינים צעירים אחרי שאביו נכנס לכלא, הוא עזב את נתניה והחל לנדוד בארץ. מההתחלה ידע להסתדר בעצמו, עברו עליו חיים לא קלים אך הוא למד איך להסתדר בעצמו, לחיות מיום ליום. שמעון כבר מגיל צעיר למד להשיג לעצמו מה שהיה צריך,הוא לא היה בוחל באמצעים. כשלא היה לו מה לאכול, היה גונב ממכולות. כשנמאס לו לגנוב מהחנויות, היה פורץ לבתים וגונב כל מה שיכל למצוא, אחר כך מכר את הסחורה בשוק. עסק לא רע היה לשמעון בידיים. עד שנתפס. שמעון נידון לשלוש שנים בבית הכלא. רק מלפני חודש התשחרר מבית הכלא, אך עדיין לא ביצע שום פשע ממשי. המצב הכלכלי שלו לא הזהיר פנים ועדיין הוא לא רצה לחזור לחיי הפשע. שמעון עשה את הדבר האחרון שיכל לעשות, ביקש מאלוהים.



אלוהים כבר היה באמצע ההתבוננות הדף הגורל של שמעון. "המפפ, חיים לא קלים" חשב לעצמו אלוהים.

"זה משתלב בצורה מושלמת עם הסיפור של הבחור הקודם , אני אשלח את שמעון לנסות לשדוד את הבנק".

אלוהים החל לשנות את הפרטים בדף הגורל של שמעון, ברגע שסיים שמעון כבר היה מחוץ לדלת הבנק.

כל הפרטים כבר שונו, הגורל נכתב וכעת נותר רק לצפות בהצגה. הרצפה שמתחת לרגליו של אלוהים כעת התמקדה בבניין שנראה רגיל למדי, המילים "בנק דיסקונט" התנוססו על שלט ניאון בקדמת הבניין.





דלת הבנק נפתחה ודמותו של שמעון הניחה את רגלה על רצפת השיש הקרה. שמעון ליטף עם ידו את אקדח ה 9 מ"מ שלו שנח בכיס מכנסיו, זיעה החליקה ישר מאצבעותיו אל האקדח הקר. על כיסא במחלקת השקעות ישב דניאל, שוחח במונטוניות עם אחד מיועצי ההשקעות. שמעון החל להתקדם אל פקידת הבנק, הוא נקש על הזכוכית שמפרידה בין הפקידה לתור הלקוחות מספר פעמים עד שהרימה את ראשה. רק כאשר הרימה את ראשה, הפקידה שמה לב ששמעון נוקש על חלון הזכוכית שלה בעזרת אקדח גדול. פניה של הפקידה לבשו צורה מבוהלת, וצעקה חרישית בקעה מגרונה. מספר הלקוחות והעובדים ששהו באותו הזמן בבנק סובבו פניהם בסקרנות לכיוון שמעון והפקידה. "כולם על הרצפה! עכשיו!" צרח שמעון. " שאף אחד לא ינסה לשחק אותה גיבור! האקדח שלי אוהב גיבורים!" המשיך לצעוק שמעון.דניאל כמובן כבר השתטח על הרצפה.כל חייו של דניאל עברו בהרף מול עיניו. זה היה עניין של פחות משניה, אבל דניאל כבר ידע מה הוא הולך לעשות. "מה אתה קם?! אתה רוצה כדור לראש?!" צעק שמעון כשהבחין בדניאל מתרומם מהרצפה. "תוריד את האקדח בחור" אמר בקור רוח מפתיע, דניאל. "המשטרה כבר מחוץ לבנק בטח, נגמר המשחק" . "מה משטרה מחוץ לבניין? ילד אתה רוצה למות?!" ענה לו שמעון בצעקות. דניאל החל להתקרב לשמעון. "תעצור שם או שאני יורה ילד!".דניאל החל לרוץ לעבר שמעון וזינק אליו בצורה שהיא מאוד לא אופיינית לטיפוס מהסוג של דניאל. בשניה האחרונה נשמעה יריה. שמעון לחץ על ההדק בשניה האחרונה והכדור פגש את חזהו של דניאל, חודר עמוק בבשרו. הלקוחות והעובדים בבנק צרחו אך כל זה נשמע כמילמולים מרוחקים וחלושים באוזניו של דניאל. עיניו החלו להעצם אך הוא שם לב לדבר אחד אחרון. האקדח היה מונח בידו. במאמץ אחרון ובכל כוחו, דניאל הניף את האקדח לכיוונו של שמעון ולחץ על ההדק. הכדור חדר לראשו של שמעון והוא הוטל אחורה, מתבוסס בדמו שלו.



"מה?! זה אף פעם לא קרה לי!" צעק אלוהים והרעיד את כל גן העדן. "איך זה קרה? בגללי הם הפרו שתיים מהדברות שאני ציוויתי עליהם! רק בגללי, איך עשיתי דבר כזה?" אלוהים חשב.

אלוהים התבונן סביבו ושם לב לתפוח חצי אכול על שולחנו.

"לא.." אמר אלוהים חלושות. בזוית העין, אלוהים ראה עין צהובה נחשית קורצת לו.

נ.ב

דרך אגב אני חדש פה. אהלן לכולם

שבת שלום לך,

קודם כל ברוך הבא לפורום !
אתה מוזמן לכתוב על עצמך באשכול ההיכרות.

לקח לי קצת זמן אך מצאתי זמן לקרוא את הסיפור.
קודם כל אהבתי את הנושא. את הדימיון.
איך לקחת את תפיסת האלוהים שלך - והצגת אותה.
מפגש הגורלות.
אך הרגשתי עדיין משהו לא בשל. וחוסר עיקביות בסיפור.
למשל - דניאל שרון הוא בחור ממוצע ומטה שלא מוצא עבודה וכ'ו וכ'ו ... קצת לא הסתדר לי שהוא הלך להשקיע בבנק ... יכולת למצוא "סיבה" אחרת לזה שהוא הולך לבנק, אם שם רצית להפגיש ביניהם.

אשמח לקרוא עוד דברים שלך,
ולדעתי תמשיך לכתוב והרבה זה יעלה אותך במדרגות.

בהצלחה !!!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

קודם כל נעים להיות פה.
תודה על הביקורת, אדם טוב אמר פעם, כלל שתראה את מה שאתה כותב ליותר אנשים כך תשתפר יותר.

אני נאלץ להסכים עם אסאניה לגבי חוסר הגיון בפרטים
דניאל שמעולם לא מצא עבודה ולכן מבחינת ההגיון אין לו כסף לחסוך
ושמעון שרק השתחרר מהכלא וכבר הוא מחזיק בידיו אקדח למרות שרשמת על לבטיו ושוד הבנק היה אמור להיות ספונטני ולא מתוכנן כך שהיה מוסיף אם היית מספר כיצד הוא השיג את האקדח