06-06-2007, 14:00
|
|
|
חבר מתאריך: 10.04.07
הודעות: 60
|
|
עין הסערה
מתעטף בגלימה תכולה כשמי קיץ בהירים
נינוח ושקט, כמו גלי הים שאת החול מלחכים
בעוד כולם מתרוצצים צועקים ונלחצים רק אני אשב בשקט
אי של שלווה באמצע ים של חוסר שפיות
אך למרות הכל מצבי הוא הנוראי ביותר
בעוד כולם מחצינים, אני משאיר הכל בתוכי פנימה
כולא את הלחץ, אוטם ליבי לדאגה
אך אטימה זו המונעת מהם כניסה לליבי, היא השומרת אותם בגופי
וכמו כל כלי חלול שלתוכו נשפך נוזל
כל השליליות הנשמרת בגופי, בסופו של דבר תעלה על גדותיה
אז למרות שכולם לחוצים, דאוגים, צועקים... זוהי דרכם לשרוד את החיים
ורק אני - אותו אי של רוגע - ביום מן הימים ישטוף אותי צונאמי
בזמן האחרון התחלתי לכתוב הרבה שירים, למרות שד"כ אני כותב סיפורים קצרים. אז הנה סגנון חדש שניסיתי.. מעין... שירסיפור?
נכתב בעקבות הרגשתי בזמן האחרון עקב בגרויות, מבחנים, ולחץ החיים בכלל.
כל הערה/תגובה/המלצה תתקבל בברכה.
|