פרשת יחיעם אוחנה מקורה במסעדן טברייני שהורשא לפני 27 שנים בהחזקת כמות מסחרית של
סמים קלים. הוא הורשע ונידון למאסר, כשכל הזמן הוא טען שהופלל. מרשיעו היה השופט המחוזי
דאז, תאודור אור.
אוחנה ישב שנתיים במאסר, אבל לרגע לא חדל מלטעון שהוא חף מפשע. 15 שנים אח"כ הוא שכר
תחקירנית בשם רחל לב כדי שתמצא ראיות לחפותו. היא מצאה ראיות רבות, ובדיעבד התברר
שזייפה אותן. לפני שנחשף הזיוף, פרסם כספית את סיפורו דל אוחנה במעריב בהבלטה רבה, ושם
עלתה טענה כאילו תאודור אור נסחט ע"י המשטרה במטרה להרשיע את אוחנה. אחרי שנחשף
דבר הזיוף, הועמד אוחנה לדין כמו רחל לב. הוא טען שלא ידע שהמסמכים שהגישה היו מזוייפים, אך
הורשע בכ"ז, ונידון ל2.5 שנות מאסר ושנה וחצי ע"ת.
הוא ערער והיום פורסמה פסיקת שלושת שופטי העליון, אדמונד לוי, איילה פרוקצ'יה, וסלים ג'ובראן.
ובכן, לוי קיבל את הערעור, ופרוקצ'יה וג'ובראן דחו אותו.

--------------------------------------------------

קשה להיות מופתע מהפסיקה, וקשה עוד יותר להיות מופתע מאופן פסיקתו של כל שופט. לוי,
כרגיל אצלו, פסק עניינית, והתייחס להגיון הטמון בכך שאדם נלחם להוכיח חפותו, 15 שנים א-ח-ר-י
שכבר ריצה עונשו. אוחנה לא זקוק לטפיחה על השכם ולמחיקת התיק כדי למצוא עבודה (משפחתו
מחזיקה בעסק מבוסס, ואין לו צורך ברהבליטציה)), וורצונו העז לחפש ראיות לחפותו, אכן מעורר
תהיות שמא הוא חש שנעשה לו עוול בשעתו, ושמסיבה זו שכר את רחל לב, ולא העלה על דעתו
שבכלל יהיה צורך לשקר כדי להוכיח חפותו, בה הוא מאמין בכנות.
ג'ובראן ופרוקצ'יה פסקו כפי שניתן לצפות משופטי המערכת: מי שהעז לחשוד בתאודור אור,
אשם עוד לפני שפתח פיו...
פסיקה בת 74 עמודים, שכל מה שכתוב בהם אחרי טיעוניו של לוי (שמסתיימים בעמוד 20) - הוא
בזבוז זמן. לא ברור למה לא הסתפקו בלכתוב "אוחנה ניסה ללכת נגד המערכת - יש ללמדו לקח
למען יראו וייראו".

מערכת המשפט חולה מאוד אם כל אחד יכול לנחש כיצד תיראינה פסיקותיה, רק לפי שמות
השופטים...

למי שמעוניין בפס"ד, מדובר ב- ע"פ 8721/04.
בלינק:
http://elyon1.court.gov.il/heb/verd...=AND&fullText2=

האם יש משהו שאנחנו כאזרחים מן השורה יכולים לפעול לתיקון ולשיפור המערכת כולה, או שנגזר עלינו רק לסבול ולרטון בשקט?