הסבר קצרצר: פזית הכותבת קוראת ליומנה עלמה

עלמה שלי

כמו אתמול וכמו שלשום אני כאן

כותבת לך

כותבת לי

באמת שאלה, למי אני כותבת?

אולי לאמא, שהביאה לנו את היומנים האלה?

אולי הכלל לי? כדי שכשאני יהיה גדולה אני לא אשכח את מה שעבר עלי.

כל מה שעובר עלי.

כל ערב אני בוכה.את הרי יודעת את זה, דמעותיי ספוגות בך כמו כל חיי.

חיי הכול כך לא משמעותיים. בשביל מי אני חיה? בשביל מה?

לא עובר שבוע, יום שעה שאני לא חושבת על זה. כמה מילים כתובות בך עלמה שלי על הנושא הזה.אינספור.

אני נזכרת עכשיו על כשהייתי קטנה, מצחיק אבל ממש לא מזמן. כל הזמן תהיתי מתי המשפחה שלי תהפוך להיות המשפחה נורמאלית, מושלמת, כזאת מהסרטים אבל עכשיו כבר הפסקתי לחקות, לקוות כי עכשיו אני כבר לא קטנה כבר לא....תמימה. מוזר שאני עצובה על זה, אבל זה מתאים לי. להצטער על מה שאין ובעצם גם על מה שיש.אבל מה באמת יש? כלום! כל יום לסבול את המריבות את הצעקות ובלילות את הבכי.

איך אמא יכלה לעשות דבר כזה? היה לה צורך בזה? אולי היא קצת הרגישה כמוני.

חסרת אהבה. חסרת תשומת לב. אבל למה היא לא יכלה לחשוב עלינו? על אבא, על יגאל אבל הכי הכי עלי, אני "פזיתי שלה. היא לא חשבה עלי. היא תמיד אומרת לי שהיא אוהבת אותי אבל גם לאבא היא אמרה את זה פעם.

אני יודעת שהיא שם כנראה, במטבח. מעשנת את הסיגריות המסריחות שלה, הסיגריות ההורגות שלה אבל אחרי הכול החרטה באמת יכולה להרוג בנאדם.


אשמח לתגובות, הערות והארות :]

לפעמים יש דברים שקשה להוציא החוצה אז ממציאים חברים דמיונים כדי לספר להם או לחילופין רושמים ביומן
זה בהחלט גורם למחשבות
אהבתי

אהבתי והזדהתי עם הגיבורה שלך היושבת וכותבת
ודרך המילים מנסה להבין את חייה שלה
את התיסכול הזה של המרחק בין אביה לאימה
אהבתי יצירה יפה ומרגשת עינת

בוקר טוב,

הרגשתי אותך. הרגשתי את הכאב.
בדרך כלל ההסתכלות שלנו מאוד צרה. אנחנו רואים את הצד שלנו. את הזוית שלנו.
אני חושבת שרק שעוברים דרך חיים מסויימת יודעים לתרגם אחרת את ההתרחשויות שמסביבנו.
ובהחלט יומן / מכתבים מראים את ההתפתחות האישית.
וזה, כשלעצמו יפה.
תחפשי את הטעם של החיים - אני בתוכה שתגלי....

נשיקות חמות -

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תודה לכולם על התגובות החמות!!אני מאוד אשמח אם תוכלו להגיד לי מה לומדים מפזית (כותבת היומן)
האם היא ילדותית?
מתמרדת?

אשמח אם תגיבו=]

כי את רושמת מהמבט שלה ולא נותנת את התמונה המלאה שנדע מה עובר לה בראש
ילדותית? לא הייתי אומר
כי כל אחד בכל גיל מחפש איזושהי נקודת מפלט

לי התחבר שהיא בסערת רגשות. הכל נראה ריגשי.
התרגום של המציאות הוא מהפאן הריגשי שלה. למראית עין אולי ילדותית אבל זה לא.
לדעתי, היא צריכה לעשות רגע. רגע לרגשות. ולנסות לראות את המציאות בזווית שונה.
להפעיל יותר שכל.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.