ביום חמישי שעבר גמרתי טירונות. ביום ראשון הזה הגעתי לגלילות ליחידת המעבר (אני מאותר למסלול בפרוייקט גאמא) ואני ועוד כמה מאותרים הבאנו לבחור בדלפק את הטופס וחיכינו, ככה כשלוש שעות ואז הוא מגיע אומר אוקיי, כולכם רואים את הגדר, לכו ל"בסיס" שמאחוריה (הצווים הללו היו כבר מוכנים מספר ימים והוא פשוט התעצל לקרוא לנו כדי לתת לנו אותם). עד כאן הכל נורמלי ואפילו באזרחות יכול לקרות, אבל עכשיו מתחיל הסיפור הצה"לי :
אני ועוד בחור הממויינים לאותו המסלול מגיעים לשלישות באותו תת בסיס בגלילות ואומרים לנו לשבת ולחכות, ככה אנחנו מחכים ומחכים, בנתיים שואלים מה קורה ואף אחד לא באמת יודע מה להגיד לנו. בסוף אומרים לנו שמי שצריכה לטפל בנו בחופשה ושהאחרת שיכולה לטפל בנו אין לה ממש כוח לזה עכשיו, אז ב17:30 משחררים אותנו הביתה (ומי מכם זוכר את האשכול הקודם שלי, בשבילי זה שעתיים וחצי שלוש נסיעה לכל כיוון...) ואומרים לנו לחזור למחורת בשעה 8:00. מגיעים (אני ב8:40 - אין דרך להגיע לפני) שוב אותו הסיפור, יושבים על הכסא ולא עושים כלום עד שעה שלוש לערך ואף אחד לא באמת יודע מה להגיד לנו ומה אנחנו עושים עכשיו. פתאום מגיע הקצין (שהוא אגב נחמד מאוד) ואומר לנו טוב, נעשה לכם את הראיון והשיבוץ ביום רביעי כאשר זאתי שבחופשה תחזור והוסיף שלא בטוח שביום רביעי, תלוי אם יהיה לה זמן באמת. כעת אנחנו מחכים עד שישחררו אותנו ביודיעין שאנחנו לא עושים כלום ולא נעשה כלום. עכשיו כאשר אמרו לנו להגיע גם מחר (יום שלישי) הייתי בהלם - אנחנו הרי סתם יושבים על הכסאות בשלישות ולא עושים כלום - רוב הזמן משחקים בPSP או ישנים - ואני מתכוון ישנים... הייתי בטוח שכיוון שהם יודעים שביום שלישי אנחנו לא עושים כלום ואין שום סיכוי שנעבור ראיון או כל דבר אחר יגידו לנו לא להגיע, אבל לא, אנחנו צריכים להגיע ב8:00 בבוקר ונשוחרר ב17:30 כאשר בכל הזמן הזה אנחנו לא עושים כלום חד וחלק כלום.

אחרי שראיתי כמה זמן לוקח לבצע פעולה כה בסיסית וראיתי איך עובדים שם האנשים אני פשוט לא מבין איך הצבא מתפקד. אלוהים אדירים, כל 10 דקות זה הפסקת סיגריה וכל 5 דקות זה שיחות פרטיות...

נעדכן אתכם בהמשך מה התקדם.

*אגב, הראיון זה לא ראיון מהסוג שנראה לכם, אלא רק לשאול אותנו היכן אנחנו גרים, האם אנחנו מסכימים לשרת בבסיס סגור ואז לבחור בסיס. זה הכל... :\ *

ככה זה, אין מה לעשות. ביחידה שלי היה אותו דבר, בין 12:00-13:30 בערך אין עם מי לדבר, למרות שאף אחד לא באמת אוכל שעה שלמה, אם נזכרת ב-17:20 להתקשר למישהו, חבל לך על הזמן ואם קצין בחופש אז לך חפש אותו, למרות שבתור קצין הוא לקח על עצמו את המירס אז שידאג גם לענות לו...
תגיד תודה שלא סינג'רו אתכם לעבודות רס"ר בינתיים.

אי אפשר לתת לנו עבודות רס"ר כי אנחנו לא ביחידת מעבר ואנחנו לא בשום יחידה. אנחנו לא רשומים בשום מקום ואין לנו שום מפקד ישיר. אני מגיע כל יום לבסיס בשביל לקבל פס ליום שלמוחורת
אני פשוט יושב להם על הכסאות בשלישות ומשחק בPSP או ישן...

כמה שאלות ,


בד"כ הקורסים הם 3 חודשים , האם זהו זמן שמספיק לכסות את כל הנושא בשביל להתחיל בעבודת המודיעין [תכנות או מה שזה יהיה ] .

האם בכל מסלול של גאמא בד"כ בוחרים בסיס ? אתה מכיר את הבסיסים לפני הבחירה ?

אאל"ט הבחור לא עושה קורס. בנוגע לשאלה השנייה, תלוי בצרכים. יש לי חבר שתקעו אותו באיזהשהו חור למרות שביקש לשרת בגלילות.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.yarntomato.com/percentbarmaker/button.php?barPosition=90&leftFill=BBC7CE]

אני ישבתי שבוע במדרגות של השלישות בשביל לקבל ראיון עם השליש רק בשביל שישלח אותי לקצין שלישות אחר שם חיכיתי עוד שבוע עד לקבלת שיבוץ.

ככה זה בצה"ל.

אויי גבאלט :\

ברוך הבא לצה"ל
חבל על העצבים שלך תלמד שכך עובדים
דברים בצהל
לאט אבל מאוד לאט!

הם עובדים לאט רק אם אתה לא יודע איך לזרז את הדברים

אתה רק יכול לקצר בקצת
אם תנדנד ז תקצר את זה אבל בסה"כ
זה יהיה לאט ככה זה הצבא

מה אתה בוכה אולי תיהיה איש צבא מזן אחר ותשנה את המצב מה שכתבת פה לא עזר והוא סתם פלצני.