המסלול שלי התחיל בסוף כיתה י"א, בשבט הצופים ביקנעם, אז הגיע חייל, גבוה בלונדיני ועם כומתת סטיקלייט ונעלים אדומות (מדריך גרעינים) וניסה לגייס את השכבה שלי לגרעין נח"ל. ההיענות היתה "רבה"... אני וחברי הטוב (שנשר מהגרעין לקראת סוף י"ב) התחלנו ללכת למפגשי גרעין, שם פגשנו עוד צופיפניקים מהצפון וקבוצה גדולה של בני "נוער לנוער" איתם היינו אמורים להתאחד. לאחר מס' מפגשים בכיתה י"ב, החליטו לאחד אותנו עם גרעין נוסף, של שבט צופי יפו והנהגת רמת גן. האיחוד הזה הוביל לפגישה ראשונה בקיבוץ גבע עם המון אנשים שלא הכרתי, והייתי אמורה לגור איתם ביחד ארבעה חודשים אח"כ.

ב-1 בספטמבר, במקום ללכת לבי"ס, הגענו עמוסי תיקים לקיבוץ.הצפוניים הגיעו בכוחות עצמם (היינו בערך ארבעה מהצפון) ואז התיישבנו לנו ליד חדר האוכל, וחיכינו שתבוא הטיולית (טלטולית, המשמשת גם את הגבעטרון בימים קשים...) של הקיבוץ מתל אביב עם כל החבר'ה מהמרכז.

אחרי יום יומיים שהתאקלמנו, התחלקנו לחדרים והתחלנו לגבש הווי, היו ראיונות עם מחלקת משאבי אנוש בקיבוץ לקראת חלוקה לעבודות. כדי לסבר את האוזן, היינו גרעין של 43 איש (הכי גדול במחזור) וכל אחד קיבל עבודה. אני, לפי מיטב המסורת הנחלא"ית עבדתי ברפת. החיים בקיבוץ התנהלו על מי מנוחות (לפחות לנו, נראה לי הקיבוצניקים סביבנו סבלו קצת), התחלקנו לזוגות למשפחות מאמצות, עברנו פעולות עם מדריכי הגרעין שלנו, ערכנו ערבי הווי (כל מה ששמעתם על הנח"לאים נכון....) בחרנו שם (שלוותא, שלא התקבל ע"י משרד הביטחון, אז נהינו של"י - שלוותא לנצח ישאר...) היה ערב הכרזת גרעין (במהלך ההכנות נערך סרט בו אחד מבני הגרעין הודח במכונת הדחת הכלים של הקיבוץ....), ובסה"כ עשינו חיים (בעיקר בסופי שבוע, כשנשארנו בקיבוץ) חלקנו נטש בדרך והתגייס בגיוס כלל צה"לי, חלקנו לא התגייס מסיבות בריאותיות, וחלק אפילו עברו לגרעינים אחרים (לא היינו מספיק ערכיים עבורם). בסוף התקופה, היה טיול סיום של"ת - בג'יפים על מצוק ההעתקים ומשם לאילת. הטיול היה בשיתוף הגרעין והקיבוץ.....

במרץ 98' התגייסו הבנים, רובם קרביים לחטיבת הנח"ל, אחד לשריון (מחלקת נח"לאים) אחד לקורס טיס (כן, כן, זה אפשרי! בתור אחוז פיקודי...) ומתי מעט בתפקידים עורפיים בפיקוד הנח"ל.

הבנים התגייסו לגדוד 50, כולם לאותה מחלקה ואת המסלול עשו כולם יחד. אנחנו הבנות נשארנו עוד חודש בקיבוץ, ובאפריל 98' התגייסנו גם אנחנו. כולנו לאותה מחלקה בטירונות עם עוד בנות מגרעיני נח"ל אחרים.

כאן אולי המקום להזכיר כי בנות גרעינים לא עשו טירונות רגילה, אלא טירונות נח"ל, שאורכה 4 שבועות, בפלוגה המורכבת משלוש מחלקות של בנות גרעינים והיא נקראת על שם מחזור הגיוס לנח"ל - ר"ג במקרה שלי. את יום העצמאות היובל למדינת ישראל עשתה הפלוגה במחנה 80, וכפיצוי, קיבלנו תג יחידה (מגל וחרב) בסיום מסדר מ"פ. במהלך הטירונות (וגם בשאר השירות) היו פגשי גרעין - איחוד של הגרעין לשמירת הגיבוש, לקבלת החלטות (מי יצא לאחוזי פיקוד) ולהווי... בניגוד לחיילות אחרות, קיבלנו ביום ההשבעה כומתות נח"ל (סטיקלייט) שאז עוד היו כומתות "כריש". מבחר התפקידים לבנות בנח"ל היה אז (ואולי גם היום) מצומצם בצורה מחרידה. הבחירה היתה בין מכי"ת בנות למורה חיילת לתפקיד פקידותי בפיקוד הנח"ל בבית ליד. אני (פייטרית שכמותי ) העליתי פרופיל והלכתי לקורס מכי"ות בנות (קו"מ ר"ג, שוב, לפי מחזור הנח"ל המגוייס, למרות שלקורס הצטרפו גם בקו"מיסטיות. הקורס אחרינו, שלא כלל בנות גרעין, נקרא ר"ג2, כדי להתאים למחזורי הנח"ל). חלק מהעניין של מכי"ות בנות גרעין הוא יציאת אחוזי פיקוד, ונראה לי שכאן המקום להסביר מה זה. אחוזי פיקוד אלו הם בנים ובנות מהגרעין, שמספרם נקבע לפי גודל הגרעין (גרעין גדול – יותר גרעין קטן – פחות) שיוצאים (מבחירתם או בהחלטת הגרעין, ולפי היכולות) לקורס פיקודי ועוזבים את הגרעין לטובת העתודה הפיקודית של צה"ל. אצלנו לא היתה בעיה, היו צריכים לצאת 5 בנים ושתי בנות. מהבנים התנדבו ארבעה לצאת למכ"ים, ואחד הלך לקורס טיס (נראה לי שהוא עדיין בצבא קבע....:D). היו גם בנות שהתנדבו (לא אני) וכך, מצאתי את עצמי בקורס מכי"ות עם שתי בנות גרעין שלי.... אני לא אפרט כאן על הקורס והשירות כמכי"ת, אין בכך דבר שונה ממכי"ות אחרות. אחרי שהעברתי שישה מחזורי טירונות (נחשב הרבה - סה"כ 10 חודשים ללא אוכל ושינה בצורה מסודרת) החלטתי שדי, נמאס לי ממחנה 80 ואני רוצה לעוף משם. הקורס שמעלי (ר"ב, מחזור ר"ב של הנח"ל) בדיוק יצאו להיאחזויות, והיה נראה לי מגניב להגיע להיאחזות לפני הזמן במקום לצאת לסבב ב' (מה שעושים עם מכי"ות שנמאס להן - מעבירים לצפ"ה, להיות פקידה פלוגתית של קורסי מכי"ות, או כל תפקיד אחר שמוצאים....) בהיאחזות כבר היו שלושה מבני הגרעין שלי, כך שלא הייתי שם לבד. אחת, הגיעה כי השתעממה בפיקוד הנח"ל והחלה בעבודה קהילתית בבאר שבע, אחר היה מש"ק חווי"ה של ההיאחזות - יצא לקורס אחרי שנשר משריון (היה שם לבד ומאד מסכן) והשלישית סיימה קורס מד"ס (נפתח איזה 4 חודשים אחרי שסיימנו טירונות) והיתה המד"סניקית של ההיאחזות - ועזבה אחרי שבועיים כדי לעשות את אותו תפקיד במחווה אלון. כך שנשארנו שלושה מהגרעין בהיאחזות. אני, תפקידי היה ליצור קשרים עם הנהגת דרום של הצופים ולהכין את פרק המשימה של כל הגרעין. כך עברו עלינו 8 חודשים על מי מנוחות (וגם רוב הזמן על אזרחי). היתה לנו פינת חי קטנה עם חמורים תרנגולות ואווזים וחוות צבים שאספנו מסביב להיאחזות. התנאים לא היו מזהירים. מים היו ברוטופלסטים על הגגות, שירותים היו כימיים ורחוק, גרנו בקראוונים שהיו שורצי עכברים, קפואים בחורף ורותחים בקיץ, אבל היה כיף! יצאנו לטיולים מסביב (ההיאחזות - יתיר ביער יתיר בדרום הר חברון), אירחנו חברה אחד לשני בשמירות, יצאנו עם הצופים למחנה קיץ (חלק מהמשימה הקהילתית שלנו! לא סתם.... אבל על הפז"מ ) ובעיקר לא הציקו לנו. הסגל בהיאחזות היה מורכב מבני גרעין שני מחזורים מעלינו, שלא הציקו (חוץ מקצת ענייני וותיקות). היה הוואי מגניב בהיאחזות וממש היה כיף לסגור שבתות (כל שבת שניה, לא כולל אבטש"ים) - ארוחת שישי כיד המלך (לא נתנו לטבחים להכנס למטבח), צפיה ב"טירונות" וירידות על הסרס"פ שהגיע מגבעתי.... סנג'ור של המפסיד בטורניר השש בש השבועי בהכנת קפה ומסיבות טראנס לתוך הלילה. היינו ערים בלילות וישנים בימים. ערים עד ארבע עם השומרים, מעמידים מסדר בוקר (אחרת היינו חיים בזוהמה של עצמנו - היינו אולי 30 איש...) והולכים לישון עד הצהריים. אחרי שמונה חודשים הגיעו שאר הבנות להיאחזות, ומכיוון שגרנו בקראוון עם בנות נחמדות ולא רצינו לדפוק אותן עם גרעין לא נחמד, הצטופפנו 7 בנות בחדר של קראוון..... אחרי עוד חודש הגיעו גם הבנים, ואני הייתי אחראית על השבצ"ק - רשימת שמירה. ידעתי שאם הגרעין יתנדב להישאר שבת ראשונה (היו איתנו עוד שני גרעינים בהיאחזות), יצא שנצא הביתה במילניום . שכנעתי אותם, וכך למרות שחלקנו סגר 28 בגלל זה, נשארנו. לא כל כך הסתדרנו עם הגרעינים האחרים (היינו קצת סוציומטים בתור גרעין) ולכן מאד שמחתי שאחרי חודשיים איתם, הגיע לו השחרור המיוחל - טוב, נו, לא בדיוק שחרור אלא יציאה לשל"ת אחרון בקיבוץ - חודשיים של חופש (עשינו כולנו קורס פסיכומטרי) מהצבא למרות שעדיין היינו מחויילות. אחרי החודשיים האלה - השחרור המיוחל! כל הבנות בפיקוד הנח"ל ורק אני - בבקו"ם. הסתבר שבגלל שהייתי מכ"ית אני עושה מילואים!


הבנים השתחררו הרבה אחרינו. לשל"ת אחרון הם כבר לא חזרו לקיבוץ אלא עבדו בצופים באיזור המרכז.





הנה מס' תמונות מהקיבוץ והצבא -

גרעין של"י - טיול סוף של"ת



הבנים בגרעין




-סיום טירונות נח"ל ר"ג



מסע סיום קו"מ ר"ג



מסדר סיום קו"מ ר"ג



בהיאחזות



יום השחרור





הבנות בשל"ת אחרון, ובביקור הבנים בהיאחזות במהלך השל"ת האחרון

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

אבל לא הבנתי משו אחד..
למה התחלתם את הגרעין בתחילת יב' במקום בסוף יב'?

מתחילים בגיבוש גרעין בסוף י"א - תחילת י"ב, כדי שכשאתה מגיע לשל"ת, או ש"ש, כבר תכיר את האנשים שתחיה איתם.....

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

חבל שכבר אי אפשר להיות בקיבוץ..

נכון, גם אני חושבת - זו היתה חוויה מכוננת לחיים.....

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

תותחיות!

מרתק מאוד (:

טלי, המון תודה על המאמר המושקע!
הוספתי, כמובן למאמרים

בסמינר ש"ש שהיה לי שבוע שעבר הוצג בפנינו פרוייקט גרעין נח"ל, זה נשמע ממש נחמד, אני אישית לא רוצה ללכת לגרעין נח"ל מסיבות אישיות, אבל אני יודע שזה אחלה דבר, אני ש"ש בגרעין תמי"ר של "אחריי!" - קומונת כפר סבא(אימפריה!! חח) ואני בטוח שהרבה יחליטו ללכת לזה, הפרק משימה שלנו הוא בקרית מלאכי

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

זכורים לך מילואימניקים זקנים על ג'יפים מתפוררים שבאו לישון מדי פעם?

באנו לישון לא פעם עם אימוני מילואים בהיאחזות יתיר - אחד המקומות השקטים והיפים בארץ לטעמי - שלא לדבר על הכנסת האורחים המפנקת...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

היו כל מיני אורחים - גם מילואימניקים, גם עו"סניקים מסכנים שבאו לטחון שמירות מיד אחרי טירונות, האמריסטים, פרחי טיס - שנחו אצלנו בין שיעור טיסה על מסוק לאיסוף אחרי השיעור של הבנזוג....


אכן מקום יפהפה ומאד מאד שקט......

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

ממש בימים אלו אני מבצע הגנ"ש ביתיר...(אני ביום ג')

אבו כביתה מצלצל לך באוזן? (או שלא העמקת בפרטים על הסביבה...)

אתה בטח מתכוון ליישוב יתיר, שנמצא בערך 5 ק"מ בקו אוירי ו-10 בנסיעה בשטח מהמקום בו היתה ההיאחזות. היאחזות נח"ל יתיר שהוקמה ע"י גרעין של נוד"ע וגרעין של בני עקיבא ממחזור ק"ט של הנח"ל והיתה בלב יער יתיר, מעל היישוב מיתר, פורקה בשנת 2000 לצערי ולצער כל מי שזכה לשרת בפינה זו של העולם......
נקודת הציון הכי זכורה לי היא עתיקות יתיר שהיו כ-500 מטר מכביש הגישה וכמובן מטעי הפיסטוקים שהיו פזורים באיזור.....

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20