בס"ד

פרשת כי תבוא

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

התורה אומרת: ".וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָיו..וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ" (דברים כ"ח א'-ב'). זו הבטחה מפורשת שבמידה ונשמור את כל מצוות ה' נזכה לכל הברכות המפורטות בהמשך הפסוקים: "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר.." (ג'-ד') "יִתֵּן ה' אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ" (ז') "יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ" (ח'). "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם..." (יב') ועוד כמה וכמה הבטחות. אולם, ידועים דברי חז"ל (קידושין ל"ט:קידושין ל"ט):הבטחות. יעיךָ,יְהו) "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" דהיינו- אין תשלום שכר על המצוות בעולם הזה אלא רק בעולם הבא. והסבירו בעלי המוסר את הסיבה על פי המשנה (אבות כ"ד-י"ז)"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". את הביטוי "קורת רוח" אפשר להסביר על ידי משל: אדם שלא אכל במשך 3 ימים וביום השלישי מכינים לו שולחן עם כל מיני מעדנים ותבשילים מיוחדים ומזמינים אותו להיכנס לאולם. הוא רק פותח קצת את הדלת והריח של אותם מאכלים נודף לבחוץ וההנאה שהוא מרגיש כשמריח את האוכל היא אותה "קורת רוח". כלומר: עוד לפני שנכנס לאכול וליהנות מאותה ארוחה.

רואים שהשכר עבור קיום מצווה אחת מתחיל בשעה אחת של קורת רוח ואותה שעה לבד כבר יפה יותר מכל תענוגי העולם הזה. לכן אי אפשר לשלם שכר המצוות בעולם הזה.

אם כך איך זה שהקב"ה מבטיח לנו כל כך הרבה ברכות גשמיות כשכר עבור שמיעה בקולו ושמירת מצוותיו? כך שואל הרב נבנצל שליט"א.

אומר הרב שהבטחות הללו אינן שכר עבור המצוות. את השכר של אותן מצוות נקבל בעולםהבא כדברי חז"ל. אם כן מהן ההבטחות הללו? מסביר הרמב"ם: (הלכ' תשובה פ"ט הל' א') "וכל אותן הדברים בעולם הזה כגון שובע ורעב, ומלחמה ושלום,..אין אותן הטובות הן סוף מתן שכרן של מצוות...והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש... שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן. וישפיע לנו כל הטובות המחזקים את ידינו לעשות את התורה, כגון שובע ושלום ורבות כסף וזהב כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה, ולעשות המצוה, כדי שנזכה לחיי העולם הבא."

יוצא אם כן שכל מה שמובטח לנו בפרשתינו שלכאורה הוא שכר גשמי לעולם הזה אינו אלא רק תנאים שהקב"ה נותן לנו על מנת שנוכל לעסוק בקיום מצוות מתוך שפע וביטחון. וכן לצד השני, אם לא נשמור את המצוות נקבל תנאים שיקשו עלינו בעבודת ה'. זאת המשמעות של הברכות והקללות שבתורה; הן לא באות כשכר על קיום מצוות או כעונש על חילולן.

והנה כל האמור כאן הוא נכון לגבי הצדיקים. לעומת זאת הרשעים מקבלים את שכר המצוות שעושים בעולם הזה. כפי שאומרת התורה: "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ.."(דבר' ז'-י') הרשע מקבל תשלום שכר ב"מזומן" כדי להאבידו בעולם הבא.

נשאלת השאלה: איפה הצדק? אמנם מגיע לרשע עונש על העבירות שעשה אבל למה לא לשמור לו את תשלום השכר לעולם הבא כמו כולם?

מסביר הרב: הפס' אומר "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" (תהילים קמ"ה ט"ז). הקב"ה מספק לכל אחד את רצונו האמיתי. היות וכל רצונו של הצדיק הוא דבקות בהשי"ת, הוא מקבל את שכרו בעולם הבא שהוא כולו רוחניות. לעומתו הרשע מעדיף תענוגי העולם הזה גם אם ההנאה היא הרבה יותר קטנה לעומת השכר הרוחני. זה מה שהוא בחר וזה בדיוק מה שה' נותן לו: הנאה גשמית. יוצא שהאדם עצמו הוא מי שקובע באיזה מטבע ישלם לו השי"ת את שכרו.

אנחנו מתפללים כל יום: "יהי רצון... שנזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא" וכן בברכת המזון "הרחמן הוא יחינו ויזכנו ויקרבנו לימות המשיח ולחיי העולם הבא" אלו הן בקשות ברורות על תשלום שכר, דבר שסותר את דברי המשנה (אבות פ' א' מ"ג) "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס". מדוע אם כן מבקשים בקשות אלו?

אפשר לתרץ שהכוונה בתפילות הללו אינה עבורנו אלא עבור כלל ישראל. כל אחד עובד את ה' שלא על מנת לקבל פרס ומתפלל למען כלל ישראל שיזכו לימות המשיח.

אבל בפשטות לא נראה שזו הכוונה של התפילות הללו, כל אחד רוצה גם הוא לזכותלחיי עולם הבא. לכן מסביר הרב על פי התוספות(ע"ז יט.)שהאיסור לעבוד את ה' על מנת לקבל פרס הוא רק אם האדם עושה תנאי כפול, דהיינו: אם אני אקבל פרס, מה טוב, ואם לא הרני מתחרט על כל המצוות שאעשה. אבל אם הוא לא עושה תנאי מותר לקיים את המצוות במחשבה לקבל שכר עליהם. כדוגמת הגמרא (ב"ב י"האומר סלע זה לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור".

והנה, מוסיף הרב הסבר אחר: אם מישהו רוצה לתת לי מתנה יכולות להיות שתי סיבות למה אני ארצה לקבל אותה: א) בגלל שהמתנה מוצאת חן בעיני ואני רוצה אותה בשבילי. ב) בגלל שהנותן הוא מאוד רוצה לכבד אותי ואני גם רוצה לכבד אותו בזה שאסכים לקבל את המתנה למרות שאני לא מעוניין בה.

והנה, בעוד שבאופן הראשון אני בגדר של "לוקח", הרי שבאופן השני אני בבחינת "נותן" משום שכל כוונתי היא לעשות נחת רוח לנותן.

הוא הדין בנידון דידן: הקב"ה ברא אותנו ואת כל העולם כולו במטרה להטיב לנו, וכדברי התנא: "רב חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות".

וכך אומרת התורה: "וַיְצַוֵּנוּ ה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים" (דברים ו' כד') הקב"ה לא נתן לנו תורה ומצוות בשבילו, לטובתו, אצלו זה לא משנה אם אני אוכל מצה בפסח או שאטול ארבעת המינים בסוכות. הכל הוא לטובתנו, להטיב לנו בעולם הנצח. ממילא, אם נתפלל שרוצים ומשתוקקים לחיי העולם הבא הרי שכוונתנו היא שרצון השי"ת תתקיים, לכן זה לא בגדר של "לקבל פרס" אלא שזה חלק מעבודת ה' שלנו.

אנחנו מתפללים בראש השנה בעיקר על מלכות שמים: "ותמלוך אתה הוא ה' אלוקינו מהרה על כל מעשיך... מלוך על כל העולם כולו בכבודך... וידע כל פעול כי אתהפעלתו..." זאת עיקר בקשתנו בימים הנוראים, שכל העולם יכיר בייחודו ית', אבל ברור לנו שלפני שכל העולם ידע את ה' אנחנו חייבים להיות הראשונים, להשתדל להשריש בתוכנו את הידיעה ש"ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה". צח.ובתו, אצלו זה לא משנה אם אני אוכל מצה בפסח או שאטול ארבעת המינים בסוכות.

שבת שלום

יצחק חלבה

לעילוי נשמת אברהם בן טאוס ת.נ.צ.ב.ה לעילוי נשמת רחל בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה..

לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת שרה בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת שושנה בת מרכדה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת יעקב בן בהייה ת.נ.צ.ב.ה.

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm