בהתייחסו לחששות מהתחזקותה של המפלגה האיסלאמית בטורקיה, אמר פרס כי אין לפחדים בסיס
במציאות: "ארדואן הצהיר שהוא בעד ממשלה חילונית ולא איסלאמית. אתה יכול לחשוד במילותיו, אבל
מה שחשוב יותר זה מה הוא עושה, האם הוא מתנהג כמו פונדמנטליסט איסלאמי? העובדה שטורקיה
ממשיכה את יחסיה עם ישראל זו ההצהרה הטובה ביותר על אופייה של הממשלה החדשה". הוא
התייחס גם לסוגיית הרעלה של אשת הנשיא החדש, עבדאללה גול, ואמר בבדיחות דעת: "אינני מעצב
אופנה, זה נושא בו אנשי אופנה צריכים לעסוק".


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3444439,00.html

-----------------------------------------------------------------------
מתוך כל המעשים השערורייתיים שעשה פרס בחודשים הספורים מאז נכנס לכהונתו, כנראה שכאן
הוא שבר את השיא. שמעון פרס נותן הכשר לממשלה ש-כ-ל הזרם החילוני במדינתה, מסרב לתת
לה הכשר כזה. שמעון פרס החליט שהוא מבין טוב מהרמטכ"ל התורכי, את אופיה של ה-AKP
(המפלגה של ארדואן), ומרגיש חופשי לציין שבעצם סתם נטפלים למפלגה הזו...
היחסים הטובים של תורכיה עם ישראל, הם לא בגלל שארדואן הוא כ"כ מתון ופלורליסט, אלא בגלל
שלצבא עדיין יש מעמד במדינה הזו, והצבא תומך בשמירה על הקשר עם ישראל. כאשר בא פרס
ובעצם מציג את הצבא התורכי כחבורה היסטרית שמתעסקת בעיצוב אופנה, הוא גורם נזק ישיר
ליחסינו עם תורכיה - נזק בסגנון שגרם לו ויצמן בשעתו, בשתי הזדמנויות נפרדות.
ויצמן בשעתו נהג הפוך מפרס (אבל באופן אווילי באותה מידה) ובעצם קרא לצבא התורכי לחולל
הפיכה, במידה והאסלאמיסטים ינצחו בבחירות. בזהדמנות אחרת הוא ציין באזני הנשיא התורכי
דאז, דמירל, שלמרבה שמחתו, הוא נולד אחרי שכבר לא היה כאן שלטון תורכי...

אבסורדי שבמשך שנים מספרים לנו אודות חשיבותו הבינ"ל האדירה של פרס, ובפועל כל מה
שקורה זה שבמקומות שבהם היחס כלפינו עדיין חיובי (כמו בצבא התורכי ובמפלגות החילוניות),
מגיע פרס ומחבל בעסק הזה, מתוך אותהנ שאיפה אוסלואידית קבועה של לירוק בפרצוף של
תומכינו במטרה לקנות אהדה אצל אלה שלא סובלים אותנו (ניסיון שתמיד-תמיד נכשל בסוף...).

לשאר דבריו ההזויים (על האטום, אותו בשעתו הציע לפרק "בתמורה לשלום"; ועל זה שעדיין
נוקדם לשפוט את אוסלו), אין טעם להתייחס. צריך לקוות שיגרום מינימום נזק בשבע השנים
הבאות, ולהיות מוכנים לתקן נזקיו, ואף להגביל סמכיוותיו בחוק, אם ימשיך לחשוב שתפקיד הנשיא
הוא לנהל מדיניות חוץ עצמאית. לא ייתכן שיהיה לנו נשיא "נייטרלי" בכל הנוגע למערכת היחסים
הבינ"ל שלנו.