אחות שטיפלה בפעוט שנדבק לפני מספר שבועות בחצבת נדבקה גם היא במחלה.
ידוע כי היא באה במגע עם כ-200 אנשים נוספים מאז ההדבקות וכרגע נערך מעקב אחר אותם אנשים לגלות אם מישהו מהם נדבק.

צוין כי יש חשש להתפרצות עקב אחוז המחוסנים הנמוך באופן יחסי במגזר החרדי.

חברי כנסת ישרים

חצבת כידוע מצויה ברשימת המחלות המדבקות המחייבות דיווח. כל סניף קופ"ח וכל חדר מיון מצויידים בדפים מודפסים בפורמט שנות השבעים המוקדמות האמורים להשלח למשרד הבריאות באינספור העתקים בכל מקרה של אדמת, חצבת, חזרת, אבעבועות, שלשולים חידקיים ומה לא... מסופקני אם מישהו טרח למלא אי פעם דיווח אודות אבעבועות אך הספור האמור נוגע לחצבת.

הוא התרחש לפני שנים רבות כאשר איש מקצוע צעיר, לא מקריח ומרובע למדי צמצמם משרה בבי"ח והחל לעבוד לפרנסתו גם בקופ"ח ובאחד הימים הלא נדירים נתקל בילד חולה בחצבת. סדר זה סדר, הטפסים מולאו ונשלחו והתגובה לא איחרה להגיע: חודש אח"כ קיבל האיש טלפון ממשרד ממשלתי כלשהו הקשור לבריאות אשר ביקש להבין אם הוא זה ששלח את הטופס.
-כן, ענה האיש
-אבל למה? שאל המשרד
- כי הייתה לו חצבת
-אתה בטוח?
- אהממ.. כן
- איך אתה יכול להיות בטוח?
-יש לי נסיון בטיפול בחצבת עוד בטרם חוסנה כל האוכלוסיה בישראל
- אז אתה בטוח?
כן! היו לו את כל הסימנים 1+2+3
- שלחת בדיקות דם כדי להוכיח את זה?
-??
- בדיקות דם [חזר ואמר המשרד]
- לא..
- אז למה דיווחת?
- כי זה החוק. אין חובת הוכחה מעבדתית בחוק, אין כל הגיון בלצפות לבדיקות דם ואין כל סכוי לשכנע הורים לדקור תינוק דקירה ורידית פעמיים בהפרש של שלושה שבועות בכדי להוכיח שלבן הבריא שלהם הייתה חצבת לפני חודש...
- אולי תוותר על כל העניין הזה של הדיווח. אם אין לנו בדיקות דם אי אפשר להוכיח את זה ואפשר לטעון שזה לא היה
- אז אף פעם לא תוכלו להוכיח מקרי הדבקה ואף פעם לא ניתן יהיה לדווח עליהם!
- נכון
- אז אתם לא רוצים שאדווח?
- לא! אין לך מושג איזה בלגן זה עושה לנו עם הניירת...
- טוב...
והם חיים באושר ובשלווה עד עצם היום הזה