היום, ה-23 באוקטובר, הוא יום השנה ה-65 לקרב אל-עלמיין השני, שנערך ב-1942 בין האמייה השמינית הבריטית לבין קורפוס אפריקה הגרמני וכוחות הצבא הקולוניאלי האיטלקי.
קרב זה נחשב לאחת משלוש נקודות המפנה במלה"ע 2 (יחד עם סטלינגרד ומידווי), אם כי בראייה מעמיקה מעט יותר, הוא יכול להחשב לפחות חשוב מבין השלושה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

קרב אל-עלמיין השני הועצם בהיסטוריוגרפיה המערבית בתקופת המלחמה הקרה הרבה מעבר לחשיבותו הגולמית. כיום התפיסה המקובלת היא שמכל הקרבות המכריעים סטלינגרד היה החשוב ביותר מכל הבחינות.
1) סדרי הגדול של הכוחות המשתתפים. בעלמיין מול הארמיה ארמיה שלמה העמידו הגרמני גיס שריון חלש ומספר דיביזיות שהגדרת בצורה מחמיאה מדי כ"צבא קולוניאלי".
2) המהפך האסטרטגי שהוא הביא בחזית החשובה ביותר של מלה"ע השניה.
3) היכולות הטקטיות והאסטרטגיות המשובחות שהפגין בו הצבא הסובייטי - וזו בהשוואה לאופיו הסטאטי והמיושן של עלמיין כקרב שחיקה בנוסח ורדן.
4) היקפם ואיכותם של כוחות האויב שהושמדו במהלכו. בעלמיין נשחק קשות הכוח הנ"ל, אבל חלקו הגדול נחלץ בצורה מסודרת. בסטלינגרד הושמדו בפועל שתי ארמיות: גרמנית ורומנית, ונפגעו קשות מסגרות גדולות רבות של הציר.

הקרב המכריע היה קורסק שבעצם ריסק את יכולת השריון הנאצית במזרח.
סטלינגרד היה ניצחון מוראלי חשוב אבל לא כל כך מבחינה אסטרטגית הנאצים נעצרו עוד לפני הכרעת הקרב בסטלינגרד.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צק"מ הקרב המכריע היה קורסק שבעצם ריסק את יכולת השריון הנאצית במזרח. סטלינגרד היה ניצחון מוראלי חשוב אבל לא כל כך מבחינה אסטרטגית הנאצים נעצרו עוד לפני הכרעת הקרב בסטלינגרד.

כבודו של קרב קורסק במקומו, אך לדעתי ה-מפנה של המלחמה (לפחות בחזית המזרחית) היה בסטלינגרד. שם הובס לראשונה הוורמאכט בקרב סדור, שם הושמה לאל תכניתו להשתלט על הנפט של הקווקז (יש לזכור כי קבוצת ארמיות גרמנית התקדמה בעת הקרב לכיוון גרוזני ואף כבשה את מייקופ) ושם ספג תבוסה חומריות ומוראלית מזעזעת. המערכה בסטלינגרד, והקרבות שבאו בעקבותיה, סתמו את הגולל על סיכויי הגרמנים לניצחון במזרח. מספיק שתשווה את סדרי הגודל של הכוחות שהשתתפו במתקפת 1942 ("מבצע כחול" - סטלינגרד והקווקז) וביעדים שהוצבו בפניהם עם אלה של 1943 ("מבצע ציטדל" - קורסק).

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

הוורמאכט עוד הפסיד קודם לכן במתקפת החורף הרוסית שלראשונה הצליחה להדוף את הגרמנים.הקרב בסטלינגרד הסתיים בנצחון גדול של הרוסים אבל עדיין הוא לא היווה קרב אסטרטגי חוץ ממאות אלפי שבויים והרוגים לצד הגרמני והוא בטח לא שבר את הצבא הגרמני.קורסק לעומתו חיסל את כח השיריון הגרמני ואילץ את הנאצים לייצב קו הגנה תוך כדי נסיגה של מאות קילומטרים.הקרב בסטלינגרד היה אמנם מאד חשוב אבל האדרת הקרב הזה כקרב המכריע היא מאד פוליטית (סלינגרד=העיר של סטלין)

יכולות אסטרטגיות-בהחלט.
יכולות מערכתיות-גם.
יכולות טקטיות? לא נראה לי שלשלוח מיליוני חיילים למטחנת בשר יכול להיחשב יכולת טקטית משובחת.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

תוך כדי הקרב הסובייטים הראו יכולת למידה טקטית יוצאת מן הכלל. הדבר החל עוד בשלב המוקדם של מתקפת הקיץ, כאשר פעם אחר פעם יחידות סובייטיות הצליחו לסגת בצורה מסודרת ולחמוק מכיתורים המוניים.
המגמה הגיעה לשיאה בשלב קרבות הרחוב, בו הסובייטים המציאו בעצם את התו"ל המודרני של לוחמה בשטח בנוי. הדבר נמשך בתפעול המופתי ברמה הטקטית של מתקפת אוראנוס.
יחד עם זאת, אין ספק כי בהתקפה רק מסגרות מסויימות שפעלו ע"פ תוכניות מוגדרות הפגינו יכולת טקטית גבוהה וכי במקרים רבים חיילים אכן נזרקו למתקפות המוניות עקובות מדם.

לגבי יכולותיו של מונטגומרי כמצביא, גם כאן תעמולת ימי המלחמה ותעשיית ספרי הזכרון שאחריה מילאו תפקיד מרכזי. קרב עלמיין רחוק מלהחשב קרב מופת ויש האומרים כי עם כמות הכוחות שעמדו לרשותו מונטגומרי אמור היה לזכות בנצחון מכריע יותר. לבטח אין להשוות בין יכולותיו של ז'קוב כמצביא לבין יכולותיו של מונטגומרי.

קרב קורסק אכן ריסק את זרוע השריון הגרמנית, אבל כפי שכתב שלומצ, הגרמנים הגיעו לקורסק עם יעדים, כוחות וכוונות צנועים כ"כ בגלל סטלינגרד.

אין ספק שמדובר בחכמה בדיעבד, אך אני מסכים עם הטיעונים של השועל. מותר לתהות, מה היה קורה אלמלא יצאו הבריטים למתקפה עד לאחר מבצע "לפיד" (הנחיתות האנגלו-אמריקאיות במרוקו ואלג'יריה), שממילא היו מחייבות את הגרמנים לסגת ממצרים.
אגב, ניתוח הקרב מעלה לא מעט תהיות לגבי הכתרים שנקשרו למונטגומרי כמצביא ומוסיפים להערכה המקצועית שלה זוכה הוורמאכט.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

קיראו את הספר - קיים בסטימצקי
http://www.getit.co.il/IB_Direct/11310011/

הספר מדהים לכשלעצמו.

לדעתי, צריך לציין את חשיבותו של הקרב השני באל-עלמיין בגלל:
הלוגיסטיקה למדינות הציר ולחבר העמים הבריטי (הודים, אנזק , סקוטים ודרום אפריקאים) היתה בסכנת ניתוק. הקרב על מלטה היה קריטי. מארבי הצוללות הטביעו את האספקה שהגיעה בדרך הים,מפקדים חסרי ניסיון כמו מונטגומרי שעיקר טבילת האש שלו היתה הדרכה בפו"ם והפינוי מדנקירק. הלוחמה במדבר על כל המשתמע מכך, (מנועי הכלים, הזבובים, התזונה והסניטציה). השתתפות האיטלקים בעלי הציוד המיושן. הקירבה לקהיר הריחוק מנמלי טריפולי ובנגזי. טקטיקות ההטעיה הבריטיות. ההאזנה והמודיעין. קרבות האוויר. מותם של אלופי הטייס הגרמנים. החוסר בדלק למטוסים שהבטיח קסרלינג לרומל. תעמולה ובניית ההעצמה לדמויות המפקדים (מונגומרי והשועל).

לדעתי, מדובר בקרב חשוב ומשמעותי. ההשוואות ומתן ציוני החשיבות אינם במקומם בגין משרעת השוני.

על הספר:

אל עלמיין הוא סיפור מרתק של אחד הקרבות המכריעים במלחמת העולם השנייה, שהיה לנקודת מפנה היסטורית בתולדותיה של מלחמת העולם השניה ובחיי הישוב העברי בארץ- ישראל.
בשנים הראשונות של מלחמת העולם השניה היה מצבה של בריטניה קשה בחזיתות רבות, בין השאר גם בזירת המלחמה בצפון אפריקה. בקיץ 1942החלה המפקדה הבריטית בקהיר א לשרוף מסמכים, מחשש פן יצליח הגנרל הגרמני רב המוניטין ארווין רומל חמוטט את הקווים הבריטיים במדבר המערבי, להדוף את הארמייה השמינית ולכבוש בתנופה סוחפת את מצרים ואת תעלת סואץ, השער אל הודו ואל האימפריה הבריטית במזרח הרחוק. בישוב העברי בארץ ישראל השתחררה באותם ימים אווירה של חרדה: אילו כבש "קופוס אפריקה" הגרמני את מצרים, הייתה הדרך פתוחה בפניו אל חצי- האי סיני ואל ארץ- ישראל.
אוקטובר 1942 פתח צבא בריטניה, בפיקודו של גנרל ברנמרד מוטוגמרי, במערכה המכרעת נגד צבאות גרמניה ואיטליה במדבר המערבי והביס אותם באל עלמיין. הייתה זו מכה מוחצת שרומל לא התאושש ממנה, מפלה שווינסטון צ`רצ`יל, ראש ממשלת בריטניה, הכתיר אותה בתואר "סוף ההתחלה".
תבוסתו של רומל, "שועל המדבר" הגרמני רב התחבולות, הביאה גם הקלה רבה ליישוב בארץ ישראל, משום שהסירה מעליו את סכנת הכיבוש הגרמני.
אל עלמיין הוא תיאור כובש לב של כל אחד מהיבטי מלחמת המדבר, החל במהלכים אסטרטגיים הגדולים של המאבק על השליטה באגן הים התיכון, דרך הקרבות הקשים של שריון בשריון וקרבות "פנים אל פנים", וכלה בלחימה באפורה היום יומית, ובמנת חלקו של החייל הפשוט – מטחי התותחים, החום הקופח, סופות החול והזבובים המציקים.
המחבר, סטיוון באנגיי, נולד בחבל קנט ולמד באוניברסיטת אוקספורד ובאוניברסיטת טיבנגין שגרמניה. הוא התמחה בהיסטוריה צבאית ובתולדות הקרבות שניהלה בריטניה במלחמת העולם השנייה.

אוי כל כך הרבה.

הספר בהחלט מהנה ומנסה לזכות את המפקדים ה"זנוחים" של המדבר (אוקלינק, אוקונור) בכבוד המגיע להם, אבל הוא רחוק מלהיות מעמיק. אגב, קריאת זכרונותיו של מונטגומרי על הקרב מעלים תהיות לגבי איכות ההכנות שבהן התפאר כ"כ.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

איך ניסחו את זה


קרב של מלחמת העולם הראשונה עם ציוד של מלחמת העולם השנייה