כשאוולד-האם תחנכו אותי לאהבה?
האם אפנים שצריך לשאת דברים בגאווה?
כשאגדל-האם תמשיכו להדריך אותי בכיוון חיי?
האם תחנכו את ילדיי?
כשאזדקן-האם תהיו איתי כפי שהייתם כשהייתי צעיר?
האם לא תתביישו להסתובב איתי בעיר?
כשאגסוס- האם תמשיכו להחזיק את ידי עד שידום ליבי?
האם ארגיש את חומכם יותר ממה שהענקתי לאבי?
כשאמות- האם תבכו עלי?

רומוש...

הזרימה נפלאה עד לרגע האחרון, בו הקריאה נקטעת לי,
אך אהבתי את זה, הקטיעה בשיר מקבילה לי למוות.
למי מופנה השיר? האם להורים? האם לעולם? האם לאנשים שבהם יתקל הכותב במהלך ימיו?
בכל שורה נדמה כאילו הפנייה היא למישהו אחר.
בראשונה היא להורים, אחר כך לילדים וכך הלאה...
השיר מתחיל מן הלידה, אך בפועל מבחינת נק' מבטו של הכותב
הוא נכתב כבר בסוף ימיו, אחרי שראה הכל ועבר הכל.

מתאר באופן מצויין את ההדרכה שאנו נזקקים לה במהלך חיינו, עד המוות.

מקסים.

דניאל.

אני אהיה לי אש מאנשים קרים

ואכן ההפנייה בעצם להורים,לילדים ולסביבה הקרובה
שקיים הפחד אם עד שאזדקן החברים עדיין יהיו איתי או שלא עלינו....?
ואת השורה האחרונה בכוונה קטעתי כדי להדגים שהמוות בעצם תופס אותנו בלי הכנה
ו"ההכנה" בשיר עוד שורה שכביכול לא הספקתי לכתוב כפי שרשמתי בנקודות האחרות של מחזור החיים
תודה על התגובה

מדהיים!!!
אהבתי את השורה האחרונה. זה כאילו מדגיש את הסוף המתקרב

מחכה לדברים חדשים שלך

יגיעו בקרוב אני צריכה לקבל תמוזה=[

סוף סוף
אתה רואה? החרוזים לא הטיבו עמך!

מעולה מעולה מעולה!

תמיד כיף לקרוא תגובות ממך