הטבע האנושי לא נותן להגיד שהייתה טעות.

בדרך כלל מה שקורה זה אחת משניים: או התכחשות שלא הוא תמך בהסכמי אוסלו והתנתקות או המשך של דרך האווילית.

חכמינו ז"ל אמרו "כל האומר לא לוויתי כאילו אומר לא פרעתי". מי שמכחיש שהוא זה שהוביל את המהלך, תמך בו וכיוצא בזה, לעולם לא יעשה תשובה.

אני עצמי מודה שבעת ההתנתקות על אף שהייתי נגד זה, אבל בכל זאת היו קצת ספקות וחשבתי שאולי בכל זאת היה שם איזושהי חכמה. חשבתי שאולי שרון עושה איזשהו תרגיל חכם. הנה לדוגמה מה שכתבתי:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...4069#post323296

עכשיו הגעתי למסקנה שאין לסמוך כלל וכלל על הימין החילוני. לא על שרון וגם לא על ביבי. יתנו לו להיות ראש ממשלה, אבל שהכנסת תהיה חרדית-דתית אז ביבי יהיה ראש ממשלה טוב. גם שרון, אם הכנסת הייתה דתית-חרדית ולא היה לו רוב בכנסת הוא היה עף ברגע שהחליט ללכת בדרך השמאל ושונאי ישראל.

בפועל לא פעלתי באף דבר חס וחלילה בעד ההתנתקות, ומצפוני נקי. הלכתי גם להסביר לחברי ליכוד שיצביעו נגד ההתנתקות. גם בזה טעיתי, זה היה מעשה מיותר לחלוטין. הוא צפצף על המשאל עם. אין אימון.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

תבינו יהודים יקרים!!

כל סוג של ויתור = טרור

משוואה הכי פשוטה בעולם! שאפילו שמאלמרט לא מסוגל להבין אותה.

הנושא כבר ידוע לפסיכולוגיה המקצועית וידוע שהונאה עצמית חזקה מהולכת שולל וכאשר רעיונות או עמדות כלשהם מוכחים כלא נכונים במציאות מתחיל התהליך של הצדקה עצמית, שמקל על המתייסר שנכנס לדילמה מרגע שאחד מהעקרונות או מהרעיונות שלו מוכחים כלא מציאותיים (זאת הסיבה שבדרך כלל ויכוחים פוליטים לא מצליחים לשכנע את אחד מהצדדים בטעויותיו).