17-11-2007, 21:45
|
|
|
|
חבר מתאריך: 12.05.05
הודעות: 2,930
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי A-10 שמתחילה ב "למה הטנקים והרכבים הצבאים אינם מוסבים בציבע הסוואה"
מנסיוני האישי והלא-אולימפי בנושא איתור טנקים במרחב, תרגילי תנועה ותרגילי איתור חי"ר, הגעתי לכמה מסקנות-
א. לעין שלנו יש קושי להבדיל בין רמות אפור שונות לבין גווני אדמה\חול \אבק ככל שהמרחק עולה.
ב. טנקי המרכבה עקב שיפועי המבנה שלהם תופסים אבק באופן יוצא דופן. דבר זה גורם לכך שמספיק לטנק לנסוע כמה מאות מטרים ולבצע כמה פניות חריפות או בלימות כדי להתכסות באופן כמעט מושלם באבק בגוון האדמה המקומית.
ג. העין שלנו רגישה לתנועה הרבה הרבה יותר מאשר להכרת צורה (ננעלת על תנועה גם בלי שמבינים מהי הצורה, אך מחמיצה צורה מוכרת כאשר היא נייחת).
ד. כוח רגלי שנע במרוכז מושך באופן קיצוני את העין עקב יצירת תנועה רבה באזור יחיד (מחריף ככל צפיפות החיילים עולה).
ה. מדי הב' שלנו שעשויים כותנה סופחים אבק נהדר לאחר שהזעת בהם, ומקבלים את צבעו לפחות באופן חלקי.
ו. כוח גדול (מחלקה ומעלה) שמחכה נייח בקו ראייה לאויב יתגלה לרוב בתצפית גם אם צבע בגדיו תואם בעיקרון לשטח הסובב (אלא אם כל חייל וחייל מוסתר על ידי שיח\בולדר\קפל קרקע).
ז. כוח חי"ר משמעותי שמיועד לנוע למגע עם אויב (להתקפה, התקדמות, הגנה או פשיטה) יאלץ למעשה לנוע בקצב זחילה על מנת להנות מיתרון הסוואה עקב גורם הרגישות לתנועה של העין האנושית כפי שהזכרתי למעלה.
סיכום- מכל הסיבות האלה, ובתוספת העובדה שצה"ל הגדול בעיקרו נועד להילחם "על הבית" במצבי חירום כשאנחנו מאוימים, ואפילו בתפקידי השיטור אין ערך להיעלמות אלא יש רצון מערכתי להיראות, נראה לי שבצדק מוותר בינתיים צבא היבשה על ההוצאה האדירה הכרוכה בהחלפת המדים למדי הסוואה.
יש לזכור גם שמדי ההסוואה כיום יודעים בסך הכל "לעבוד" באורכי הגל הנראים, ולו אני אויב במלחמה, לא הייתי בהכרח מנסה להכניס כל חייל וחייל בין כוונות. אולי הייתי יורה אל הריכוז עם נ"ט או מטול או מרגמה או ארטילריה או שטוח מסלול מטנק\נגמ"ש. במצבים כאלה ההסוואה היא חסרת תועלת למדי, אלא אם תכננת שהכוח שלך יהיה בשטח נשלט ע"י האויב ונייח עם הסוואה רק על מנת לא להתגלות.
_____________________________________
אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)
"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'
|