לפני כחודש חבר לעבודה הציע לי להצטרף לערב של "הטיש הגדול".
"מה זה?", שאלתי אותו "שירה בציבור?"...
"לא בדיוק", הוא ענה לי " אי אפשר להסביר את זה, תבוא ותבין".

אמש הייתי שם בפעם השניה.
אין ספק. קשה להסביר את התופעה, אבל בשביל זה אני כאן...
זה מתחיל בבמה. זמר עם בשם מוישה להב (המלווה ע"י קלידן ומתופף). וקהל.
כל אחד משלושת המרכיבים הנ"ל אינו שווה כלום אם אחד מהם חסר.

נתחיל במוישה להב. האיש זמר עם קול נעים, שכמוהו יש אינספור.
אבל יש בו "דבר מה נוסף". האיש אוהב לשיר, יחד עם הקהל. הוא מוביל את הקהל
ויחד עם זאת הוא מובל על ידו. אין רפרטואר קבוע מראש.
פשוט זורמים עם השירה ועם הקצב של הקהל.
שירה זורמת. שירת עם אמיתית...

נמשיך בקהל.
הקהל בא להנות. אף אחד "לא דופק שם חשבון" לאף אחד.
הקהל בנוי ברובו מרובד הגילאים שמרכיב את הקהילה שלנו. קהל אמצע החיים,
שיודע ורוצה להנות. עד הסוף.

והמרכיב האחרון- הבמה.
תגידו מה מיוחד בבמה הזו?
כלום. סתם עוד במה.
רק בהבדל אחד קטן- הבמה לא "שייכת" למוישה להב ולצמד נגניו.
גם לא לקהל.
הבמה היא "ציבורית" לחלוטין... אנשים עולים, שרים יחד עם מוישה להב,
אחרים רוקדים עליו. אחרים סתם יושבים בקצה הבמה- "להרגיש קרוב".

בפעם הראשונה היתה לי את ההרגשה שבאתי לאיזו מסיבה פרטית של 150 איש.
האינטימיות היתה מדהימה. אנשים עלו ושרו "את השיר שלהם",
מידי פעם מוישה להב התחיל לשיר שיר, ואז הקהל הסתובב וחיפש את זה שהשיר "שייך לו", ואותו אחד עלה לבצע "את השיר שלו"...
והקהל שר יחד עם הבמה, עם כל הלב, מידי פעם מישהו נוסף עולה לבמה, ושר איזו שורה שהוא אוהב במיוחד.
בשלב מסויים עולה לבמה אדם שמן, מעונב. כאילו לא שייך. רק "כאילו"...
מסתבר שכולם כבר מכירים אותו ויודעים שעכשיו הוא יפצח בריקוד סוער של "הרקדן האוטומטי",
כאילו אין לו איזה 50 קג' מיותרים, כאילו הוא היה על בטוח זוכה בתחרות "רקדן נולד"...
ואז עולה לבמה איז'ו, שבמקרה הוא גם שכן שלי בישוב. בחור "לא צעיר".
והוא עולה ורוקד את "סימן שאתה צעיר". כוריאוגרפיה בהחלט אישית שלו...
אף אחד לא דפק חשבון לאף אחד, ולמרות זאת כולם פירגנו האחד לשני.

אמש הייתי שם בפעם השניה...
כבר "הייתי בעיניינים"...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

טישים, צוערות על גבעה...אני רגע לפני כתיבת המונולוג הפולני על הישארותי לבד בבית בחושך ....

הייתי פעם בטיש, אני מודה שהייתי בהלם מסויים וקצת נבוך. אבל זו חוויה מושכת וקצת קשה להסביר למי שלא נכח. לך תסביר את הכיאורגפיה לבת שישים.....

אני אספר לך איך אני מבלה את הלילות,
בכלל תמות מקינאה...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

בשנות החמישים והשישים היה שחקן כדורגל כסחיסט - שענה לשם טיש, גדעון טיש.

אני מבין שהמושג "טיש" נלקח מעולם החסידות או משהו כזה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%99%D7%A9

בבקשה, משה להב או הטיש הגדול:
http://moshe-lahav.co.il/2007/

looopy

גדעון טיש.
למרות שהקבוצה שבה שיחק היתה בלשון המעטה מאד לא אהובה עלי (הפועל ת"א) הוא היה שחקן גדול.
היה רץ (היום קוראים לזה קשר אחורי ) בעל רגל אימתנית ,שכל מי שהיה מתנגש בו היה רואה כוכבים בצהרי היום.
אני זוכר שהוא כבש שער מול נבחרת הודו (אולי אני טועה וזה היה דווקא מוצי ליאון?) ממרחק גדול בנצחון ישראלי באיצ' ר"ג.
סיים את הקריירה שלו כשחקן בגיל צעיר בגלל פציעה קשה -שבר את הרגל בצורה קשה- ולא חזר לשחק עוד.
משך שנים היה נהג אוטובוס . הוא וגם שייע גלזר ואח"כ רפי לוי ואורי קדמי (מהקבוצה הנכונה) ועוד רבים אחרים (זכריה עופרי ותני כהן מינץ) היו גבורי הנעורים הספורטיביים שלי.

אין לך אדם שאין לו שעה.

עמדתי לפני כשנתיים בתור לכספומט מאחורי איש ענק מכופף לריש אמיתית, כשהאיש הענק פנה ללכת הבחנתי שמדובר בשחקן מינץ האגדי.
שמע, שלא נדע, הוא יכול רק להקפיץ אם בכלל..

looopy

גם אנחנו לא מה שהיינו פעם...
כשהייתי בן 19 הייתי מסוגל לרוץ עם חגור ונשק אישי יותר מ10 ק"מ בלי להניד עפעף.מאז עברו יותר מ40 שנה והיום אם אני הולך ברגל 10 ק"מ במהירות של 6-7 קמ"ש זה יפה.
אז מה אתה רוצה ממינץ ?? לגבוהים כאלה אפילו יותר קשה.

אין לך אדם שאין לו שעה.

" גם אנחנו לא מה שהיינו פעם.."
המממ, אתה בכושר טוב יותר מהרבה צעירים.

looopy

תרגול רב ידידי , אין יממה בלי 10 ק"מ לפחות . 3-4 פעמים בשבוע שעה שחיה בבריכה.
בשבתות בבוקר (לפחות) טניס עם חברים -והחיים מחייכים.
רק העיניים והברכים דורשות שיפור.
לעינים -משקפים.
לברכים ושאר המפרקים הפלא הקוסמי החדש -מגה גלופלקס (סליחה על הפרסום) זה הכדור היחיד שאני לוקח .(מכיר אנשים בגילי ואף צעירים ממני שחיים בסחרור של כדורים מבית מרקחת .
אני מקווה למות בריא.

אין לך אדם שאין לו שעה.

looopy

עכשיו אלך לנוח, בכל זאת עשרה קילומטר לא הולך ברגל (שלי)

ישר כח!

(יש לי הרגשה שאפילו בכורי המתבגר מוציא פחות אנרגיה ממך)

חבל מאד לגבי הבן שלך.

מדובר בהשקעה של אדם בגופו בערך שעה עד שעתיים ביום .פעילות בריאה ומהנה.

אני רואה בני גילי שעוסקים בפעילות גופנית (כל אחד לפי יכולתו כי לא צריך להגזים ואנשים שאינם רגילים לא צריכים להתחיל לרוץ מרתונים או להשתתף באיירון מן בגיל 60) גם נהנים מהפעילות עצמה וגם מתוצאותיה הברוכות בקשר לבריאות גופם ונפשם , לעומת אחרים שמבלים את זמנם בתורים אינסופיים לרופאים ובתי מרקחת . ואני יודע על מה אני מדבר.

נפש בריאה בגוף בריא אינה סיסמא ריקה אלא אמת פנימית חשובה שיכולה לשפר מאד את איכות חיי האדם.

לדעתי קשור גם בגנטיקה אבל גם בחינוך האדם לפעילות והכי הרבה ברצון האישי של כל אחד.
עוד מעט 10:00 , כבר הלכתי את מנת יומי מ6:00 ועד 7:00 ואח"כ שחיתי כשעה בבריכה, מקלחת /תגלחת ארוחת בוקר ואני כבר בעבודה.

אין לך אדם שאין לו שעה.

במיוחד את האנרגיה שלי ושל אמא שלו

התכוונתיי להחמיא לך, כי נראה לי שאתה מפעיל את גופך יותר מהצעיר הזה, במיוחד בימים אלו של שביתה שדי הוציאה אותם מסדר יום ומושכת אותם לסוג של בטלה. (בגלל שהוא גם גולש במערכת הפורומים הזה ואני כמעט בטוח שהוא כבר "עלה" עלי ממזמן, אני אציין שהוא מקפיד ללמוד גם בחופשה המאולצת וגם להתעמל....רק שבעיניין המינונים חלוקה דעתינו)
הצעיר שלי החליט לפני גיוסו להרשם לאחד מקורסי ההכנה לשירות הצבאי מההיבט הפיזי, זו אחת הפעמים הראשונות שממש הרגשתי זקן, אחרי שתיזזתי בין מאמן אחד למישנהו כדי לברר למי יש תוכנית נכונה ובריאה, שלא תגרום נזקים, הוא הביט בי כאל איזה מזדקן ששכח כבר מה זה להיות בגילו ושהיום זה לא מה שהיה פעם. ופעם באמת לא היו לנו קורסים, התכוננו לבד והסתדרנו עם בניית הכושר לפי התוכנית שהכין הצבא. לפחות הוא הסכים איתי בסופו של דבר לגבי ההכנה.

איך הגענו מהטיש לעיניין הכושר הגופני? דינאמיקה של דיון....

מצוין. יש לך בן נחמד והוא יצליח בצבא ,כי עושה רושם שהוא גם אסרטיבי וגם יודע מה הוא רוצה מעצמו.גם נראה לי שהוא זוכה לחינוך מעולה בבית.

בקשר שהוא מוציא לכם את המיץ - זה תפקידו עלי אדמות בשלב החיים הנוכחי - שוב, הוכחה ליעילותו

איך הגענו מטיש לכושר גופני?? דרך גדעון טיש שחקן הכדורגל. אכן זו דרכו של דיון המשלב כל מיני נושאים אסוציאטיבית. טוב ויפה.

אין לך אדם שאין לו שעה.

כתובת. .ויאלה לארגן מפגש לכל הזקנים שכאן.

looopy

הטיש קיים כבר כמה שנים והתחיל משתי הופעות שבועיות: אחת בירושלים ושניה בתל אביב. בפעם הראשונה שהייתי חטפתי קצת הלם, בפעם השנייה למדתי לצחוק, בפעם השלישית נהניתי, בפעם הרביעית קצת נגעלתי מכמה תופעות שלמדתי לזהות.
ההופעה לא בדיוק "ציבורית" ולא סתם אנשים עולים. יש מספר מצומצם של אנשים שעולים עם שירים פחות או יותר קבועים, ועם תנועות קבועות. אתה אכן היית אורח במסיבה פרטית של כמה עשרות אנשים שבאים לשם באופן כמעט קבוע; אנשים שכמו חברים בכת, מעריצים את המנהיג והולכים אחריו. בהחלט יש שם אינטימיות ובסך הכל מדובר בחווייה נחמדה לצופה המזדמן, אבל בוא לא נפריז בשבחים.
דרך אגב, אותו "רקדן אוטומטי" שעליו דיברת הוא צ'נדלר. איש חביב מאוד שלא דופק חשבון עם הענטוזים המוזרים שלו. אחד הגורמים המרכזיים להלם הראשוני שלי מהחווייה...
שורה תחתונה: אני לא יודע איך הטיש כיום, אבל ממה שאני זוכר, אנחנו נהנינו מאוד בזמנו (עד לפני כשנתיים-שלוש).

זה טוב או לא טוב...

אני נהנתי... זה העיקר

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

גם אם משהו טוב, חייב להיות בו משהו רע. למה לקלקל?

אני בתהליך טירונות מתקדם עם המושג "פולין"...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''