בעקבות נאומו של השופט ברק במכללה הבין תחומית. בה דיבר בכאב על הציבור שאינו מבין שהשופטים מעוניינים להיות אוביקטיביים. החלטתי לכתוב תשובה.

מה שהשופט ברק לא מבין.
השופט ברק אינו מבין מדוע פוחת אמון הציבור בבית המשפט, אשר מנסה, לטענתו, לשמור על אובייקטיביות. על השופט המכובד להבין כי הציבור רוצה צדק ציבורי ולא צדק אובייקטיבי. הציבור רוצה שבית משפט יהיה זרוע שלטונית הנלחמת בפשע. ככל שירבה הפשע, כן תגדל עוינות הציבור לבית המשפט. מערכת המשפט, על כל מרכיביה, רואה עצמה "כנסיית הצדק". מן כת דתית של צדקנים עם כוהנים בקודש – עורכי הדין, נביאים – השופטים וכתבי קודש – ספרי החוק. מערכת שמירת החוק הפכה כת העומדת בפני עצמה על חוקיה המקודשים. אלא שלא כדוגמת כת איזוטרית, שפגיעתה בציבור מועטה, הכת המשפטית ניצבת בצומת חברתית ושלטונית מהחשובות בחברה, ומשליטה שם את חוקיה.

עבור הציבור הרחב, מערכת המשפט היא עוד שירות ציבורי המיועד לרווחתו. האינטרס הציבורי הוא מיגור הפשע על ידי הקשחת הטיפול בעבריינים. רצון זה אינו עומד באמות המידה והמשפט של כת הצדקנים על מטרותיה אחרות, ושמירת חוקיה הפנימיים. ההקפדה על האובייקטיביות, דיני הראיות הבלתי אפשריים וזכויות הפושע, יוצרים את פער אי האמון. הצבור מפגין אי אמון בחוקי כנסיית החוק משום שאינם משרתים אותו כראוי.

מקורה במגוון מורכב של סיבות, שביניהן ניתן למנות (רשימה חלקית בלבד):

עינוי הדין - התמשכות הדיונים באופן מאד לא סביר, דווקא במקום שבו מתיימרים למבחני סבירות (כשהלוגיקה הנפתלת לעתים ועוד בניסוחים טעוני פרשנות, לא תמיד מתיישבת עם לוגיקה פשוטה...).

היומרה "שהכל שפיט" - גם בתחומים שברשות המבצעת יש מומחים מקצועיים, בעלי שיקול דעת שהוסמכו עפ"י חוק, כאשר לשופטים הנכבדים אין ידע מקצועי עדיף להכריע במחלוקת מקצועית שאיננה משפטית. "האמונה" שהמידתיות ושיקול הדעת של שופטים הוא עדיף, גם בתחומים שאינם מתחום השכלתם ונסיונם.

ההטיה הפוליטית בהתנהלות ביה"מש העליון, הכרעות סלקטיביות ומקוממות בפסקי דין מתפייטים (וארוכים...), שלעתים מנוגדות לכל תחושת צדק טבעי אובייקטיבי.

התנהלות של חלק מהשופטים שגורמים זילות - כאלו שמלכתחילה לא ניחנו במזג שיפוטי, או כאלו שהשחיקה ורום התפקיד והמעמד השכיחו אצלם התפיסה שעדיין הם משרתי ציבור (לפעמים גם עקב בעיות בריאות, שלא מקבלות התייחסות תוך פרק זמן סביר...).

דרך מינוי השופטים עם כל "הדילים" שדלפו מהישיבות חסרות השקיפות והשיריון של תקופת כהונתם עפ"י גיל פרישה "מיוחס". סדרי בקרה, מינהל ושקיפות בלתי הולמים.

ממצאים סטטיסטיים - אחוזי ההרשעות במשפטים פליליים (בהשוואה למדינות אחרות). היכולת לחזות הכרעות כשנדונים נושאים פוליטיים שנויים במחלוקת. שיעורי הגבייה ב"הוצאה לפועל"...

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

הבעייה העיקרית היא בפשיעה האלימה. היא אשר זורעת פחד ודמורליזציה. הפשיעה הלא אלימה והעבריינות הלבנה גורמים לרוגז, אך אינם גורמים לדמורליזציה.
גם המשכות ההליכים אינה גורמת לפחד או דמורליזציה. כעס, רוגז ושאט נפש כן, אך לא יאוש.
האויב העיקרי הוא הפשיעה האלימה והשתלטותה על חיינו.

מדינה שנמנעת בטיפול אמיתי בגניבות רכב, שנמנעת מאכיפת חוק במגזרים שלמים - תהפוך לגן
עדן של פושעים שיהפכו יותר ויותר חצופים.
באשר ל"צווארון הלבן" הלא-מייאש בעיניך - השחיתות המנוונת היא לדעתי הסיבה הראשית לאובדן
האמון במערכות המדינה בכלל , ובמערכת המשפט בפרט.

כשבוגרי אוניברסיטאות מנסים להתקבל לעבודה בשירות המדינה ונדחים משום שיש מקושרים שמועדפים על פני בעלי כשורים. נפוטיזם ופרוטקציוניזם קנו שליטה בכל המערכות - שירות המדינה, מערכת המשפט, צבא, רשויות ציבוריות וחברות ממשלתיות.
בנוסף לפשיעה האלימה, יש פשיעת "צוארון לבן" שגם היא מטופלת במערכת המשפטית באופן שרחוק מליצור הרתעה.
וכשמוסיפים לאלו את הפערים הכלכליים שרק הולכים ומעמיקים, לצד העדר דוגמא אישית מהנהגה שרוויה בשחיתות - האופק נראה קודר ומאיים, וזה עוד בלי להתייחס למצב הבטחוני...

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

לדעתי יש להקשיח את העונשים לכל סוגי העבריינים, קטנים כגדולים פשוטי עם ושועיו. כל אימת שקוראים בעיתון על הקלות בה מצליחים כל סוגי הפושעים להחלץ מעונש משמעותי, היאוש והכעס עולים בקירבנו. אך נודה על האמת, העבריינות האלימה היא איום נורא יותר מהיתר. לכן הצבתי אותה בראש הרשימה. הייתי מאוד מאוד שמח אם גם פקידים מושחתים, גנבי רכב ופורצים פשוטים היו מקבלים עונשים כבדים. אבל אני גם ריאלי. זה לא יקרה ולו בגין העובדה שאין די מקומות כליאה.
לדעתי כל נושא הענישה בישראל נזקק לדיון מחודש, שבו לכוהני כנסיית הצדק יהיה קול, אך לא קול קובע. צריך לתת גם למגזרים אחרים בחברה זכות להביע דעתם בנושא הצדק.

לא די בעונש על הפשע. צריך בדיון על ענישה לחייב פיצוי (לפום צערא אגרא- בהתאם לצער)
פושע צריך לקחת אחריות על מעשיו, ופירוש הדבר לא רק "ישיבה" סתמית בבית סוהר, אלא
עבודה קשה כדי לפצות את הקרבן. פושעים ומזיקים חייבים לדעת שמה שהם עושים לקרבן
צריך תיקון מבחינת הקרבן, לא רק מבחינת חוק המדינה.

מי יפצה ומי יכפה עליו לפצות. גם ככה מוסר התשלומים בארצנו תואם את דרום אפריקה השחורה. חייבים מצפצפים על בעלי החוב, על רשויות הגביה, על המשטרה ועל בתי המשפט. אז אתה מציע לתבוע ולנהל משפטים והליכי גבייה שלא יביאו אפילו אגורה אחת?
קודם נדאג שישבו בבתי הסוהר ימים רבים ככל האפשר, אחר כך לפיצויים.

הבעיות הבטחוניות הן תוצר של השחיתות (שאל את רבבת המגורשים, שהפכו פליטים בעקבות
שיתות של שרון - ואת תושבי שדרוץ שחוטפים מדי יום בגלל פרשיות אולמרט).
הלחימה בפשע סובלת אימים בגלל בעיות שחיתות וקירבה לא נעימה בין עברייני על לבין גורמים
שלטוניים/מינהליים.

כדי לטפל בפשיעה האלימה, יש ליצור מערכת נקייה - אחרת אין מי שיעז להתמודד איתה (במקרה
הטוב יקנו אותו, ובמקרה הרע יאיימו על חייו).

בעצם הויכוח בינינו הוא על שני עקרונות חברתיים: סדר וצדק.
השחיתות היא בעיקר בעיה של צדק.
העבריינות האלימות היא בעיקר בעיה של סדר.
מניתוחים חברתיים שנעשו בעקבות מלחמת העולם ה-2 התברר כי בסדר העדיפויות החברתי הסדר קודם לצדק. חלק גדול מאזרחי גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית ידעו שמדינתן פועלת בחוסר צדק (בלשון המעטה), אולם היו מוכנים לשאת זאת משום שנשמר הסדר החברתי. כאשר נישאלו איטלקים כיצד סבלו את השלטון הפאשיסטי הם הסביר כי בזמנו של מוסוליני "הדואר הגיע כל יום והרכבות יצאו בזמן".
במלים אחרות, בסולם הצרכים החברתי הסדר עומד הרחק לפני הצדק.

הכנופיות ישלטו ברחוב, ואיש לא יוכל לטפל בהן, כי להן הכסף - ובמדינה מושחתת הכסף הוא החוק.
הטענה שלך כי "סדר" קודם ל"צדק" הא נכונה מאוד, אלא ששחיתות לא קשורה רק לסדר, אלא גם
ובעיקר לצדק.
הפשע האלימה לא מונעת זרימה של דואר ורכבות - שחיתות דווקא כן מונעת דברים שכאלה (מכרז
תפור לבניית מסילת ברזל, מזיק לתנועת רכבות יותר ממאה כנופיות...).

בקיצור, רוצה לצמצם פשיעה אלימה. טפל בשחיתות ביד ברזל, והפשיעה האלימעה תצטמצם מייד
אחריה, כפועל יוצא.

אז בא ניפרד כידידים. אני אטפל בחלק בחלק של יעה האלימה והסדר ואתה בחלק של השחיתות. ניפגש כאשר ניגמור שנינו את העבודה והארץ תתנהל ללא פחד מהפשיעה האלימה וללא השחיתות.