"לעולם לא חשבתי שהריקנות שהם דיבור עליה היא כזאת. ככל שאנו מתרחקים יותר ויותר מן האור שמראה בכל צעד פחות ופחות תקווה, אני מתחיל להרגיש את הפחד והבדידות עליה דיברו כה רבים שפגשנו בדרך. נור הלך כמה צעדים מאחוריי, ידו נחה על ניצב חרבו בחוזקה ועצבים, ראיתי על פניו ,למרות שניסה להסתיר זאת,את הפחד שככל הנראה התפשט גם על פניי. הוא בחן בחוסר ביטחון את הסביבה וכל רגע הסתובב לצד אחר במחשבה ששמע רעש כלשהו. קרץ' הוביל אותנו, אני לא ידעתי לאן הוא הולך אבל ידעתי שהוא יודע,זה הרגיע אותי מעט, הידיעה שהוא היה כאן וחזר בעוד נשמתו בגופו. האור האחרון התפוגג לו בערפל הקליל והמאיים כל כך שעטף אותנו. החשיכה התחילה לקבל צורה של מוצקות, פתאום הבחנתי בידיי מונחות על החרבות שלי, לא שמתי לב קודם לכך שאני מוכן ודרוך לכל דבר שיקרה. קרץ' היה רגוע להפליא, כשהצלחתי להביט בפניו כשהוא הסתובב, ראיתי את אותה ההבעה ,אותה הייתי רואה בכל מצב. פניו שלוות,מבטו קודר וישר כמו חץ, גלימתו מכסה את רוב גופו אבל הצלחתי להרגיש שידו מונחת על סרברו, והוא בדיוק כמונו,מוכן לקרב.

צעדנו בקצב זהה,איטי, לא סומך וחוקר כאחת. אני ונור ניסינו שלא לנשום,בכדי לא להסגיר את מיקומינו למה ששוכן אי שם מלפנים, או מאחור...או אפילו ממש קרוב אלינו. לרגע יכולתי להישבע שהרגשתי נשימה קרה על צווארי, אך כשהסתובבתי בחדות,כל מה שראיתי זה את נור,כמה צעדים אחריי הולך ומביט לכל עבר בחשש הרבה יותר ברור עכשיו. החשיכה שעטפה אותנו כעת הייתה כמעט בלתי נסבלת. הייתה היא כמשהו שחוסם מאיתנו את האוויר לנשימה, משהו מדבק. הרגשתי כאילו החשיכה עוטפת אותי, נצמדת לכפפותיי,לבגדיי אפילו לעורי. יכולתי כמעט לחוש אותה מלטפת אותי בעדינות מצמררת. כאילו רוצה לחדור פנימה ורק אם אתן לה להיכנס היא תהרוס אותי לגמרי. קרץ' כמעט לא נראה לעין למרות שהיה רק מספר צעדים מלפנים. הוא הלך בקצב איטי יותר כעת, דרוך על נשקו, בוחן ביסודיות את הסביבה.

-"גשם?!" שמעתי את נור לוחש עד שכמעט ולא שמעתי אותו. הסתובבתי להביט בו וראיתי שהוא נעצר, ידו האחת עדין מונחת על חרבו והשניה מושטת קדימה, בוחנת דבר מה. פניו מביטות כלפי מעלה והבעת שאלה על פניו. התכוונתי לשאול למה הוא מתכוון כשטיפה פגעה בפניי. נבהלתיקלות עד שחזרתי לעצמי והבנתי שבאמת יורד גשם. קרץ' ככל הנראה גם הרגיש אותו, ראיתי אותו נעצר וחוזר מספר צעדים אחורה בכדי להיות קרוב אלינו.פניו השליוות קיבלו צורה של רצינות ודריכות מוחלטת. הוא הסתכל לכיוון מסויים ובלי להוריד את מבטו מנקודה כלשהי דיבר בלחש-"אל תיפרדו עכשיו,היכונו!". אמר והוציא את סרברו ביד שמאל, כאשר יד ימינו עדיין מוחבאת בתוך הגלימה. נור ואני לא הבנו במה מדובר אבל ידענו שאין לפקפק במילתו בשעות כאלה. הוצאתי את חרב הסאנטו ביד שמאל, את החרב השניה השארתי תלויה מאחורי גבי והתכוננתי לכל אשר יבוא. הבטתי עכשיו לאותו הכיוון אליו הביט מקודם קרץ'...חשתי במשהו מתקרב אלינו אבל לא יכולתי לומר בוודאות מה זה היה, רק ידעתי שזה שם. ראיתי בקצה העין את נור מוציא את חרבו שהייתה תלוייה עד כה מאחורי גבו ותופס אותה בשתי ידיו בחוזקה ומקשיב לשקט יחד איתנו. נשימותינו התאחדו ונשמנו בקצב זהה ואחיד, הקשבנו כל אחד למה שנמצא שם בחושך. הרגשתי את הגשם מתחזק ובכמה רגעים כמעט הפך מטפטוף קליל למבול של ממש. -"תהיו דרוכים! יופיטר, כשאני ייתן לך סימן, תעשה לנו קצת אור, ברגע שזה יקרה אתם תראו הכל, תתכוננו לזה!" אמר קרץ' ונעמד מאחורי ומאחרי נור. שילבתי את הידיים, ביד האחת מחזיק את חרבי בחוזקה ודריכות וביד השניה מתכוון ליצור כדור אש להאיר את הסביבה. נור קרע על ברכו האחת והתיישב משמאלי, ראיתי אותו דרוך ומוכן להתפרץ למקפה בעוד חרבו בשני ידיו. קרץ' לחש לנו משהו אבל שנינו היינו מרוכזים כל כך במשהו שאפילו לא ראינו, שלא שמענו את מה שאמר. ברגע הבודד הזה של השלווה, מלווה בפחד אימים מהלא נודע והחשק לראות את אויבינו, הרגשתי את לבי פועם בכה חוזק עד שפחדתי שזה יסגיר אותנו. זיעה קרה,יחד עם הגשם השוטף, זחלו על עורי כלפי מטה, הם טשטשו לי את הראייה אבל התאוששתי מהר ולקחתי את עצמי בידיים,מנסה להתרכז בכל דבר שיגיח מן החושך. קרץ' צעק לפתע, ושלחתי כדור אש ,גדול ככל שיכלתי ליצור ברגע, אל השמיים,למעלה! הכדור היה בגודל ראשו של אדם,אך במקום החשוך הזה, כל אור קטן של תקווה יכול להאיר אלפי קילומטרים אל האופק. באותו הרגע לבי נעצר מלפעום,השתנקתי ולא יכולתי להאמין למראה עיניי...עמדנו שלושתנו באמצע שדה של חושך, מוקפים בנייטרים שרק מחכים להתפרץ למתקפה ולטרוף,מביטים אלינו בזעם ורעב.הרגשתי את הזמן עוצר מלכת...טיפות הגשם כאילו האטו את קצב נפילתם, הייתי בהלם כל כך גדול עד שכמעט איבדתי את היציבות ברגליי וכמעט התרסקתי על האדמה...הנייטרים היו מצמררים ומפחידים כאחד. פניהם היו מחוסרי עיניים, אבל יכולתי לחוש אותם נועצים את מבטיהם בנו. צבעם היה שחור מת, כמעט ולא ראיתי דבר דרכם,הם היו כל כך רבים,הקיפו אותנו מכל עבר. חלקם כאילו יצאו מן האדמה,נזכרתי אז את שאמרו לי זקני העם בזמנו על הנייטרים. הם לא נולדים כמונו, הם קיימים תמיד, בכל מקום בו יש אפילה, מאותה האפילה,הם נוצרים! ראיתי את טיפות הגשם לפתע זולגות על עורם, מסגירות את מספרם הרב. היו שם עשרות..מאות ואולי אפילו כמה אלפי נייטרים שנעצו את מבטיהם בנו, במבטים האלה הרגשתי את הכאב,הרצח, והרעב שהם הרגשיו...הרגשתי את הריקנות המחרידה כל כך שזה גרם לי להשתנק עוד יותר... צרחה משמאלי החזירה את הזמן למקומו ואותי אל המציאות, נור צעק משהו והתחיל מתפרץ במקפה עם חרבו ביד. ידעתי שפניו הכעוסות והצעקה החדה שלו נועדו רק בכדי להפיג את פחדו ממנו. הרגשתי לפתע את חרבי כבדה יותר, בזווית העין ראיתי נייטר אחד מתפס עליה ומושיט ידו לגעת בי. נתתי לכעס להשתלט עליי, שחררתי צעקה לאוויר וביד ימני, שחררתי לעבר צדי השמאלי כדור ברק,הכי חזק שיכלתי ליצור באותו הרגע. הרגשתי כי גם קרץ' נאבק באחד מהם, הוא תפס אותו עם יד ימינו בראש והם החלו להיאבק. תפסתי את חרבי השניה צורח מילים ללא הכרה,היינו חייבים להמשיך...ידעתי שלא נוכל להפסיד היום...היינו חייבים להמשיך! ועם שתי החרבות בידיי, והידיעה שאין עלינו להפסיק את מסענו כאן, התפרצתי למתקפה!!!..."

זה קצת מרוח מידי לטעמי.
אבל התוכן יפה.
בהצלחה